מהו הגדר מקום שמכניסין בו חמץ

[פנים_אל_פנים]

נניח שבחדר שינה אין מכניסין בו חמץ דרך קבע אמנם יתכן שקרה והכניסו בו חמץ האם מקום כזה צריך לבדוק.
ומדברי רש"י פסחים ב,א
שכתב

שתי שורות - של חביות הסדורות במרתף של יין, צריך לבדוק ביניהם, אחרי שאמרנו כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך לבדוק, למה הוצרכו לבודקן, ומפרש: לא אמרו אלא במרתף שמכניסין בו חמץ, כגון מרתף שמסתפק ממנו יין לשולחנו, ופעמים שהשמש עומד למזוג יין ופתו בידו, וכשהיין כלה נכנס למרתף להביא יין.

אין כל כך ראיה, ויש לפרש כוונתו שידוע לנו שפעמים שהשמש נכנס למרתף עם פתו בידו, אך אי רק משום חשש שמא נכנס לשם השמש עם פתו אין חיוב בדיקה.
ועיין שפת אמת ובפני יהושע ועדיין צריך ביאור.
עתה מצאתי שעומד בזה בספר ברכת אברהם.
http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/heb ... 7539_4.pdf

[טריד בגירסיה]

שולחן ערוך הרב סי' תלג סעי' יב - יג:

ואינו חייב לבדוק מן התורה אלא במקומות שרגיל להשתמש בהן חמץ כל השנה בתדירות כגון הבית וחדריו שרגיל לאכול בהן חמץ כל השנה ואי אפשר שלא נתפרר ונפל שם פירור חמץ שיש בו כזית ועובר עליו בבל ימצא מן התורה... אבל שאר החדרים שאינו רגיל להשתמש בהן חמץ בתדירות וקרוב הדבר שלא נשתייר בהן חמץ כזית אין צריך לבודקן מן התורה אע"פ שלא ביטל.

אבל מדברי סופרים אף על פי שביטל כל חמצו חייב הוא לבדוק ולחפש אחריו בכל המקומות שיש לחוש ולהסתפק שמא הכניס לשם חמץ באקראי לפיכך כל חדרי הבית והעליות אפילו אותן שברי לו שלא אכל בהן חמץ מעולם הרי הם צריכים בדיקה... לפי שלפעמים אדם קם מתוך סעודתו ופתו בידו ונכנס לחדריו להשתמש בהן תשמישיו כגון חדר המשכנות שלפעמים נכנס לתוכו באמצע הסעודה להוציא משם משכון להחזירו לבעליו ויש לחוש שמא שכח שם את פתו או שמא נתפרר ממנו שום פירור חמץ.