רשלץ כתב:בס"ד
בירור מדינא בלבד
אין רצוני בחוות דעת אישית, אלא מקורות בהלכה בלבד ולאמיתה של תורה ויקוב הדין את ההר.
א-, האם חייב אדם לקנות בד"ץ במקום שמצד ההלכה מותר הדבר. כגון ביטול איסור בס' וכו' וכו'.
ב- האם הנהגת בד"ץ האוסרת מאכל המותר מהדין האם שייך בזה מוציא לעז על הראשונים מקדמת דנא שנהגו היתר בדבר.
ג- האם יש היתר למורה הוראה לפסוק להחמיר לרבים במקום שמהדין (שו"ע, רמ"א, פוסקים) הדבר מותר.
ד- הורים שאוכלים בביתם מכשרות רגילה והוא מותר ע"פ דין השו"ע, האם מותר לבן נשוי לאסור על אביו לאכול או לגרום למחלוקת בזה ולא להתארח בביתו.
ה- האם יכול האב שחי בדוחק ובכל זאת מחמיר על עצמו לכפות גם על בני ביתו חומרות במקום שמותר הדבר על פי הדין.
ו- שמועה על חשש תערובת איסור כל זמן שלא נתברר האם נפל חזקת הכשרות שהיה לו, נ"מ למאכל בחיי היום יום.
ואמינא לרבנן ותלמידהון יישר כח
שליטא כתב:רשלץ כתב:בס"ד
בירור מדינא בלבד
אין רצוני בחוות דעת אישית, אלא מקורות בהלכה בלבד ולאמיתה של תורה ויקוב הדין את ההר.
א-, האם חייב אדם לקנות בד"ץ במקום שמצד ההלכה מותר הדבר. כגון ביטול איסור בס' וכו' וכו'.
ב- האם הנהגת בד"ץ האוסרת מאכל המותר מהדין האם שייך בזה מוציא לעז על הראשונים מקדמת דנא שנהגו היתר בדבר.
ג- האם יש היתר למורה הוראה לפסוק להחמיר לרבים במקום שמהדין (שו"ע, רמ"א, פוסקים) הדבר מותר.
ד- הורים שאוכלים בביתם מכשרות רגילה והוא מותר ע"פ דין השו"ע, האם מותר לבן נשוי לאסור על אביו לאכול או לגרום למחלוקת בזה ולא להתארח בביתו.
ה- האם יכול האב שחי בדוחק ובכל זאת מחמיר על עצמו לכפות גם על בני ביתו חומרות במקום שמותר הדבר על פי הדין.
ו- שמועה על חשש תערובת איסור כל זמן שלא נתברר האם נפל חזקת הכשרות שהיה לו, נ"מ למאכל בחיי היום יום.
ואמינא לרבנן ותלמידהון יישר כח
א-חייב כו' מותר - זה שני דברים שונים לא? כלומר ענית לעצמך.
ב-נראה מסברא שמוציא לעז זה דווקא על אנשים גדולים ולא על עמך..
ג-זה כמו ששאלתי במה שכתבתי בהודעה הנקראת פוסקים..
ומכוון שהיום רוב ככל ההלכות הם הנהגות לכן זה מותר..
אלא אם כן מדובר על אחד שעוד לא הגיע להוראה..
או שהוא מחמיר בדין מפורש בשוע וברמא..
ד-ברור שלא -כבוד אב ואם זה דאו'..
ה- לא כל דבר צריך לנסות לפתור לפי ההלכה מעיקר הדין..
יש את ועשית את הישר והטוב..
ולגוף השאלה אם לא נגרר מזה עוד איסור (צער כעס כו') מותר..
ו-אם לחשש יש רגלים לדבר כו' כו' כו' אז נפל חזקת הכשרות אלא אם כן יש עדות אחרת כנגד..
מאיר חכמים כתב:לגבי ביטול בשישים, יש על זה פתחי תשובה בהלכות תערובות, אין לי כעת פנאי לאתרו, אולי בהמשך.
לפי מיטב הבנתי ההבדל בין ההכשרים אינו בדברים שהוכרעו בשו"ע, רמ"א ונו"כ, אלא בשאלות חדשות, כגון: חלב נכרי בזה"ז (ואבקת חלב), חלב שנחלב בשבת (גם על פי היתרים, אלא שאינם מוסכמים לכו"ע, כהיתקני גרמא וכד'), ג'לטין, בדיקת צומת הגידים בעופות (שמדינא לכו"ע אין צריכים לבדוק, אלא שהמחמירים טוענים שהמציאות השתנתה).
בכל זה אין הכרעה הלכתית, כיוון שפוסקי זמננו נחלקו בהם, ולא נמנו וגמרו. בכגון דא לכאורה היה צריך לומר שבדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא, אך אדם יכול לפסוק לפי רבותיו או לפי הכרעתו (אם הוא בר הכי).
יעויין גם כאן http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/34/03410.htm
רשלץ כתב:שליטא כתב:רשלץ כתב:בס"ד
בירור מדינא בלבד
אין רצוני בחוות דעת אישית, אלא מקורות בהלכה בלבד ולאמיתה של תורה ויקוב הדין את ההר.
א-, האם חייב אדם לקנות בד"ץ במקום שמצד ההלכה מותר הדבר. כגון ביטול איסור בס' וכו' וכו'.
ב- האם הנהגת בד"ץ האוסרת מאכל המותר מהדין האם שייך בזה מוציא לעז על הראשונים מקדמת דנא שנהגו היתר בדבר.
ג- האם יש היתר למורה הוראה לפסוק להחמיר לרבים במקום שמהדין (שו"ע, רמ"א, פוסקים) הדבר מותר.
ד- הורים שאוכלים בביתם מכשרות רגילה והוא מותר ע"פ דין השו"ע, האם מותר לבן נשוי לאסור על אביו לאכול או לגרום למחלוקת בזה ולא להתארח בביתו.
ה- האם יכול האב שחי בדוחק ובכל זאת מחמיר על עצמו לכפות גם על בני ביתו חומרות במקום שמותר הדבר על פי הדין.
ו- שמועה על חשש תערובת איסור כל זמן שלא נתברר האם נפל חזקת הכשרות שהיה לו, נ"מ למאכל בחיי היום יום.
ואמינא לרבנן ותלמידהון יישר כח
א-חייב כו' מותר - זה שני דברים שונים לא? כלומר ענית לעצמך.
ב-נראה מסברא שמוציא לעז זה דווקא על אנשים גדולים ולא על עמך..
ג-זה כמו ששאלתי במה שכתבתי בהודעה הנקראת פוסקים..
ומכוון שהיום רוב ככל ההלכות הם הנהגות לכן זה מותר..
אלא אם כן מדובר על אחד שעוד לא הגיע להוראה..
או שהוא מחמיר בדין מפורש בשוע וברמא..
ד-ברור שלא -כבוד אב ואם זה דאו'..
ה- לא כל דבר צריך לנסות לפתור לפי ההלכה מעיקר הדין..
יש את ועשית את הישר והטוב..
ולגוף השאלה אם לא נגרר מזה עוד איסור (צער כעס כו') מותר..
ו-אם לחשש יש רגלים לדבר כו' כו' כו' אז נפל חזקת הכשרות אלא אם כן יש עדות אחרת כנגד..
בס"ד
א- השאלה באות א' היא כנז"ל באיסור שנתערב בהיתר ונפסק בשו"ע ונו"כ להיתר, ויש לפני את אותו המאכל אבל ללא שום תערובת איסור (שזה בעצם הכיוון של כל הבד"ץ לסוגיהם בדרך כלל) האם יש מניעה מלאכול את המאכל שיש בו איסור שנתבטל. או שאני צריך בדווקא לקחת את אותו המאכל שאין בו שום תערובת. או שאין שום עדיפות כלל ושניהם דינם שווה.
ב- מ"ש באות ב' האם כוונתך שהבד"ץ הם עמך. לא ברור כוונתך?. שהרי כל החומרות שיש כיום מצד הבד"ץ הם בניגוד למה שהיה לפנים שנהגו היתר, ולפי הבד"ץ של היום לא ישמע ולא יזכר ההיתר ההוא כלל.
ג, ומ"ש לעיין במ"ש שכתבתי בהודעה הנקראת פוסקים.. עיינתי שם, ובאמת שלא קרב זה אל זה ואמר קדוש. השאלה כאן היא פשוטה וברורה
אם בשו"ע ונו"כ נפסק דין להיתר בצירוף היתרים וכו'. האם אתה רשאי לפסוק לאדם להחמיר מסיבות הנראות לך, או שאתה חייב לפסוק לו הדין כמות שהוא. וכןן תלוי אם הוא אדם עני או עשיר בהתאם באם יש הפס"מ וצו"ג וכבוד שב"ק ויו"ט וכו'.
ואם הוא ת"ח צריך אתה לומר לו את צדדי הבעיא ואם ירצה הוא להחמיר שיעשה הוא ע"ד עצמו חומרות וכו'. ויתכן שאותו מורה הוראה נוהג לעצמו לאסור מכל סיבה שהיא, אבל שונה הפסיקה היא כלפי הרבים והתנאים הנלווים בזה.
ומ"ש שכל ההלכות הם הנהגות, לא זכיתי להבין דב"ק. מלבד שיש להשיב על ביד חזקה ובזרוע נטויה. מ"מ יוצא דא"כ למה אני צריך שו"ע ופוסקים וראשונים ואחרונים די לי בהנהגה. ובדרך זה לא שייך כלל וכלל לשאול לשאלות וקושיות. כמו מדין הנהגות הציבור ודין זט"ה. ודי בהערה זו.
ד. מ"ש באות ה', לא מובן כלל וכלל. האם זו סברתך בלבד, או שזה כתוב בפוסקים?
ה. ומ"ש באות ו', האם זה אמת בשטח ומיושם בפועל, או כשיש שמועה שיצאה לרחוב כבר נפסקה ההלכה.
שוב, יסלח לי על הקיצור, וכן יביא לי בבקשה מקורות בהלכה. יישר כוח !
ג-מכוון שהמשנה ברורה ורוב גדולי ישראל פוסקים לפי מה שנראה להם כאפ' בדברי רבנן למרות שהכלל אומר שספק דרבנן לקולא..
לכן יוצא שרוב ככל ההלכות היום זה מצד ההנהגה ולכן מותר..
שליטא כתב:טועים? לא!
כוון שהם משתמשים בשו"ע החמישי..
ומכוון שזה המנהג של רוב ככל הפוסקים לכן זה מותר..
זה הכל..
אוצר החכמה כתב:שליטא כתב:טועים? לא!
כוון שהם משתמשים בשו"ע החמישי..
ומכוון שזה המנהג של רוב ככל הפוסקים לכן זה מותר..
זה הכל..
אסביר דברי
כל הפוסקים כתבו ספריהם כדי שהסומכים על דעתם ינהגו כמוה בין לקולא בין לחומרא בין בדאורייתא בין בדרבנן (שאחרת מה טעם בפסיקתם כפי שאתה בעצמך שאלת)
דבר זה הוא לפי ארבעת חלקי שו"ע ואין לזה קשר לשו"ע החמישי
אתה טועה וחושב שזו לא דרך נכונה וממילא פוסק שכל דבר דרבנן מותר תמיד לכל אחד בגלל שיטתך בעניין ספיקא דרבנן לקולא
בזה אתה משווי לכל הפוסקים שלא הלכו בדעתך השגוייה טועים ח"ו
רשלץ כתב:מאיר חכמים כתב:לגבי ביטול בשישים, יש על זה פתחי תשובה בהלכות תערובות, אין לי כעת פנאי לאתרו, אולי בהמשך.
לפי מיטב הבנתי ההבדל בין ההכשרים אינו בדברים שהוכרעו בשו"ע, רמ"א ונו"כ, אלא בשאלות חדשות, כגון: חלב נכרי בזה"ז (ואבקת חלב), חלב שנחלב בשבת (גם על פי היתרים, אלא שאינם מוסכמים לכו"ע, כהיתקני גרמא וכד'), ג'לטין, בדיקת צומת הגידים בעופות (שמדינא לכו"ע אין צריכים לבדוק, אלא שהמחמירים טוענים שהמציאות השתנתה).
בכל זה אין הכרעה הלכתית, כיוון שפוסקי זמננו נחלקו בהם, ולא נמנו וגמרו. בכגון דא לכאורה היה צריך לומר שבדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא, אך אדם יכול לפסוק לפי רבותיו או לפי הכרעתו (אם הוא בר הכי).
יעויין גם כאן http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/34/03410.htm
בס"ד
א-, מסתמא כוונתו לפת"ש יו"ד סימן קטז סק"י.
ב-, ומה שציין לעיין שם באתר דעת, יישר כוח גדול. נהנתי במקצת ואין הקומץ מצ'ביע, ואין הבור מתמלא מחולייתו. והנושא מתומצת מאוד. וגם מובן למה קיצר שם במקום שראוי להאריך בו.
אמת אומר כי בהגדרה של המהדרין הוא חידוש שזה בתורת עדות ולא הוראה. מה גם שקשה מאוד לומר שגוף אחד של בד"ץ כותב מהדרין על מוצר מסויים בעוד שגוף אחר לא מסתמך על זה. ואין צורך להזכיר שמות בדצי"ם. וא"כ לכאורה נפל האי פיתא בבירא בהגדרת "מהדרין".
יישר כוח.
שמואל ברמה כתב:שליטא, סלח לי, אבל אתה חייב להסכים איתי שלומר שכל מה שמנ"ב כתב הרי הם הנהגות בעלמא, זה דבר מגוחך לא? בעיקר אחרי שהוא בעצמו אמר אסור ואין מקום להאריך בענין כזה, שאינו אלא שטות.
רשלץ כתב:בס"ד
א-, לעד"ן הדלה נראה כי אף בהכרעות שבשו"ע והרמ"א אכן ההכשרים לא הוזקקו לזה (ולא מצד שחולקים על ההלכה) שהרי אע"פ שההלכה מתירה בשופי איסור שבטל בהיתר מ"מ הרי אתה רואה שלא הסכימו להתיר מאכלים שיש בהם תערובות של איסור כמו שנהגו כן מקדמת דנא.
היכן ראית? לדעתי גם ההכשרים המחמירים לא יאסרו מאכל שאיסור התבטל בו לפי כל כללי הביטול. אמנם לכתחילה יש לדאוג שמציאות כזו לא תקרה, שאין מבטלין איסור לכתחילה. ואם עבר וביטל, יש והמאכל נאסר לכל העולם (שהתבטל עבורם)
והיינו לומר שאין אנו נזקקים לדין של ביטול איסור בהיתר. ונ"מ בזה לענין הידור מצווה עד כמה?. ויש עוד הרבה נ"מ להלכה. ובפרט לנדון הפרשה האחרונה של שרוולי הנקנקיות שעשויים מחומר אסור שהותר כבר ע"פ ההלכה מקדמת דנא. איני מכיר. וכיו"ב הרבה מאכלים הנאכלים כיום כגון הג'לטין כפי שזכר כבודו ועוד כיו"ב. כלומר שהג'לטין הותר מקדמת דנא?! הרי נחלקו בדבר גדולי עולם!
אשר על י"ל דאם יש לפני ממאכל שמעורב בו איסור שנתבטל ומותר לאוכלו, וכן יש לפני אותו מאכל שאין בו שום תערובת כלל, כיצד יש לנהוג מדינא בלבד. (כמובן שאין זה ענין שת"ח יחמיר לעצמו וכו') והענין בזה הוא להורות לרבים ולא לעצמו. ובפרט במקום שיש הוצאה מרובה יותר מתוצר אחד כלפי השני שהוא מותר וגם זול ממנו בהרבה.
ב-, זאת ועוד אומר, דמ"ש שהמחמירים טוענים שהמציאות השתנתה- ואם באמת המחמירים טוענים שהמציאות השתנתה, אטו שייך מחלוקת במציאות?
בוודאי טוענים שהשתנתה המציאות, שלפי תנאי הגידול של העופות היום שכיחי יותר טריפות בצומה"ג. אמנם עדיין יש לדון בזה האם די בבדיקה מדגמית, וכן מה נחשב לריעותא בצומה"ג, ואם די בבדיקת בראייה או במישוש או בקריעה.
, פוק חזי מאי עמא דבר? מה שייך? . ומימלא לא יתכן שהצד שכנגד יחלוק על המציאות ולא יחמיר בבדיקת צומה"ג.
הן אמת ונכון הדבר שכך שמעתי באומרים לי, מ"מ קשה עלי הדבר כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים, חדא דא"כ בטלה חזקה דבהמות בחזקת כשרות. ואם כנים אנו בזה ידע כת"ר שהרבה דינים הפזורים בכל פאות בש"ס ישתנו בגלל שינוי הגדרת רבותינו בזה כגון ריאה שנאבדה קודם בדיקה דמכשרינן מטעם דרוב בהמות כשרות ועוד.
[כאן מדובר על טריפות אחרת. ואגב, ממקום שאתה דן, שם תשובה עליך, שהרי כידוע לכל הפוסקים יש חיוב לכתחילה לבדוק את הריאה, ואע"פ כן לא אסרו בדיעבד, ואם כן, כך יש לומר גם בבדיקת צומת הגידים, לאותם הסוברים שיש חיוב כיום לבודקם.
אשר על כן אין דעתי הדלה מסכמת לומר שנשתנו הטבעים בכל מקום, אלא כיון שיש ריעותא לפנינו כגון בצומת הגידין וכיו"ב אמרינן כאן נמצא וכאן היה. ואין להכליל בזה גם מקומות אחרים בחדא מחתא.
כיו"ב עיין בספר מקור חיים סעיף ד' שלמד זכות בהיתר המיעוך נגד הראשונים, דהכלל בידינו שרוב בהמות כשרים הן, ורואין אנו דרובן סרוכות גם שלכ"ס?, ועל כרחך דנשתנו הטבעיים בהבהמות והיינו רביתייהו וכו' והובא בספר בית דוד (קאמין) הלכות טרפות סימן לט ח"ו ביסוד הבית באמצע אות ג' ע"ש באורך ומ"מ טענה זו נדחתה כמבואר שם ועוד כיו"ב. ולכן כל זמן שלא יחליטו רבותינו שליט"א במוסכם ובמוחלט היכן אמרינן במוחלט ובמוסגר שכן הוא הדבר אין בידינו לשנות בהגדרת רבותינו כי הוא זה. ועל כן טענה זו צל"ע לע"ע.
והנה בזה כבר דנו בזה האחרונים בענין ז"י (צ"ל ז"נ?)לקטנה וזקנה שתבעוה לינשא וכן מעוברת שמסולקת דמים לענינים שונים בזה ועוד כיו"ב. עבשו"ת האלף לך שלמה אבהע"ז סימן יט ובשו"ת רב פעלים ח"א אבהע"ז סימן ח' ובשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן ק"ס ובשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סימן ע"ד ובחלק ג' יו"ד סימן לו ובשו"ת שבט הלוי ח"ח סימן ע' שיש דברים שכבר הסכימו עליהם רבותינו האחרונים דנשתנו הטבעים וכן גבי רו"ר ובדין מאכלים שהיו תחת המיטה בלילה וכמו"ש רבינו שליט"א ביביע אומר בארוכה בדוכתיה טובא כפי שידוע לכבודו כל הענין הזה ואכמ"ל.
כל זה אינו נוגע לעניינו. שם הדיון על טבעים שנשתנו, ואצלנו על מציאות שהשתנתה. דהיינו טבע התרנגולים נשאר אותו הדבר, אלא שמציאות גידולם נשתנתה עד לבלי היכר (ועל עניין מציאותי זה אין חולק), וכתוצאה משיטת הגידול דהיום שכיחי יותר טריפות. זו טענת האוסרים, ותל"מ. ודרך אגב, אם אתה מחפש מקורות על "השתנות הטבעים" עיין בספר שזה שמו מאת הרב (ד"ר) נריה גוטל, ותרווה נחת (ויעו"ש בהסכמתו של הגר"א נבנצל ביאור מעניין על היחס לתורת האבולציה, עניין שנידון גם בפורום זה).
אגב אורחא אעירה נא לידידי הערה אחרונה, דאם בהגדרות מהדרין גם שם יש מחלוקת בין אחד לשני, א"כ עדיין לא יצאנו מידי מחלוקת בדבר שהורה בה חכם שע"פ דעת האחרונים היינו במידי דתליא בסברא כמבואר בחולין לז ע"ב ועיין ברש"י שם ד"ה שהורה בה חכם, וכן בהרי"ף שם והרא"ש בחולין פ"ג סימן ז' ובהגה"א שם, וכן הוא באו"ח הלכות מאכלות אסורות אות ב' ובאו"ז פסקי ע"ז סימן קג והמאיריי חולין מד ע"ב ובנדה כ' ע"ב וביש"ש חולין פ"ג אות ח' ובשו"ת מנחת יצחק ח"א סימן א' ד"ה אומנם צ"ע. וגדולה מזו עיין בשו"ת משנ"ה ח"ה סימן קד ותרווה נחת. ויש לי בזה אריכות דברים אך לא עת האסף.
סוף דבר בהא נחיתנא ובהא סליקנא שלא מצאתי אכילה כדי שביעה בזה לענין ברכה אחרונה. וזה אומר בכה וזה אומר בכה והלוך ילך ובכה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 70 אורחים