בשו"ת יבי"א ח"ה או"ח סי' ד' הביא את מה שמפורסם בשם הגר"ח זלל"ה שמי שיש לפניו אתרוג שאינו מורכב ואינו מהודר, ואתרוג שספק מורכב ומהודר, ואם יקח קודם את האינו מורכב הרי כבר יצא י"ח המצוה ול"ש הידור אחרי כן, ולכן יקח תחלה את הספק מורכב אולי יוצאים בו י"ח, ואם הוא פסול הרי נוטל אח"כ אתרוג שאינו מורכב. והביא שם את קושייתם של כמה מהרבנים שמכיון שצריך לנענע בכל אחד, והרי צריך להסמיך הברכה למצוה, ואם מקדים המורכב, הרי לרוה"פ אין יוצאים בו, וא"כ הוי הפסק בין הברכה למצוה.
וכ' שם במאמר המוסגר וז"ל : "ומיהו אפשר לעשות כהגר"ח הנ"ל, באופן שיכוין בדעתו שלא לצאת בארבעת המינים אלא לאחר הברכה, ויטול הלולב עם האתרוג המורכב ויברך, ובסיום הברכה יניח האתרוג המורכב, ויטול מיד האתרוג שאינו מורכב וינענע בו. ואח"כ ינענע גם אתרוג המורכב. ובזה ניחא שלא יהיה הפסק במעשה אחר הברכה ולפני המצוה, כי האתרוג המורכב היה כבר בידו לפני הברכה, וסילוקו לשם נטילת האינו מורכב הוי לצורך המצוה, ולא חשיב הפסק". ע"ש.
ולא הבנתי דבריו דהרי אם יטול מיד אחר הברכה את הודאי כשר שוב לא יוכל "להרויח" את ההידור וכדברי הגר"ח, ומאי מהני מה שמחזיק את האתרוג המהודר הספק כשר בשעת ברכה אם מתכוין שלא לצאת עד אחרי הברכה. ואמנם הבנתי שכוונת הגר"ע זצ"ל שמתכוין לצאת מיד בסיום הברכה ובשניה זו עדיין יש בידיו את המהודר ומה שלוקח אח"כ את הכשר הלא מהודר אין זה הפסק דהיה חייב להניח מידיו האתרוג המהודר כדי שיוכל לקחת את הכשר והוי צורך המצוה. אך א"כ מדוע כתב שאח"כ ישוב ויטול את המורכב המהודר, הלא כבר היה בידו בזמן סיום הברכה.