אין כאן [מעשה תמר שהיה 'עבירה-לשמה'] לא ראיה ולא סמך כלל, אף לא משענת קנה רצוץ, כי האמת ברור... שהעבודה על זה הדרך לא הייתה נוהגת אלא קודם מתן תורה לבד, אבל מעת שבא משה והורידה לארץ – לא בשמים היא... אסור לנו לשנות חס וחלילה משום אחת מהנה ממצוות ה', אף אם תהיה הכוונה לשם שמים, ואף אם ישיג האדם שאם יקים מצוותו שאם יקים מצוותיו המוטלות עליו, יוכל למפיק מינה חורבא באיזה עניים, ואף גם בשב ואל תעשה, עם כל זה אין הדבר מסור ביד האדם להימנע ממנה חס וחלילה, כי טעמי המצוות לא נתגלו
וצ"ע שהרי המקור ל'עבירה לשמה' הוא בגמ' נזיר (כג, ב) ושם היה זה לאחר מ"ת!
ולא ראיתי מי שהעיר בזה.