העקידה (שער לז) מסביר שחכמי אומות העולם הבינו טוב יותר מחכמי ישראל בחכמת התכונה, מאשר חז"ל, כי חז"ל מיעטו לעסוק בתחום זה, והם עסקו בו רק בצורה מינימלית, לצורך חשבון תקופות ועיבור השנה. וסברו שלימוד מעבר לזה הוא בכלל ביטול תורה.
העקידה מסיים את הקטע במילים הבאות: וההוא ינוקא (חגיגה יג, א) דהוה דריש בחשמל נפק פולסא דנורא לאפיה וכו'.
-- לא הבנתי. מה כוונתו בקטע זה? שההוא ינוקא דהוי דריש בחשמל נשרף בגלל שלימוד זה הוא ביטול תורה, כלימוד חכמת התכונה?
לנוחיותכם, זהו כל הקטע הרלוונטי: כי הא דתנו רבנן חכמי ישראל אומרים מזלות חוזרים וגלגל קבוע, וחכמי האומות אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועים, נצחו חכמי אומות העולם והודו להם חכמים, כדאיתא במסכת פסחים (שם), כי הענין הזה רצוני מהיות הכוכבים גופים נחים בלתי מתנועעים מעצמם ולא נעתקים ממקומם, אשר מזה נתבאר מיעוט יכלתם, ושכל מה שעשו לא עשו אלא מדעתו, כמו שאמרנו, נתבאר אמתתו ראשונה לחכמי הגוים ולמלכיהם, מצד עוצם השתדלותם בעניני פרטי המלאכה ההיא, אשר כוונו אליה לעבוד עבודתה, ולשמור משמרתה, כמו שנתפרסם מעבודתם הנכריות, אשר אסרה אותם התורה תכלית האיסור, מה שלא הוצרך כל זה לחכמי ישראל, רק לדעת מה שכוון מהמלאכה ההיא לחכמת העבור ולחשבון תקופות ומולדות כתורה וכמצוה, כמו שיבא, והנותר מהם היה להם לזרה ולאבוד זמן בעניינים חצוניים שלא הותר להם להתעסק בהם, רק בזמן שאינו מן היום ולא מן הלילה (מנחות צט, ב), כי בתורה כתיב (יהושע א, ח) והגית בו יומם ולילה. וההוא ינוקא (חגיגה יג, א) דהוה דריש בחשמל נפק פולסא דנורא לאפיה וכו'.