בשיחה שהתגלגלה בליל ש"ק על עצירת הגשמים בעוונותינו, סיפרה לי אמי תחי' את הזכור לה מפטירת מרן הגר"א קוטלר זצ"ל (בחודש זה, בשנת תשכ"ג).
היה זה בג' (!) כסלו, כאשר כבר הוכרז על בצורת, ועת עמדה מיטתו של ר' אהרן בחצר הישיבה בעץ חיים, עברה הרינה בקהל כי נכרך על ידו צמיד - כסגולה לירידת גשמים.
אמי תחי' זוכרת איך שעמדה שם בלוייה, ותוך דקות מספר נתקשרו שמים בעבים וגשם שטף את הארץ.
מי כאן בקי ויעיד בטיב סגולה זו בכלל, ומעשה זה בפרט.
[אפרופו סגולות, ראיתי גם באחד העתונים, שישנה דרשה מהחת"ס המסוגלת לירידת גשמים בעת אמירתה. במה מדובר?]