טעה וחתם בברכת רפאנו שבשמונה עשרה רופא כל בשר ומפליא לעשות

[אוצר החכמה]

שמעתי מהגריח"ס שליט"א מעשה שהיה באחד שבתפילת שמונה עשרה בברכת רפאנו, במקום לחתום בא"י רופא חולי עמו ישראל, טעה וחתם בא"י רופא כל בשר ומפליא לעשות, להסתפק אם יצא ידי חובה, שיש לומר דהוי כמשנה ממטבע שטבעו חכמים, כי מטבע ברכה זו רופא חולי עמו ישראל נתקן במיוחד ודוקא עבור חולי בני ישראל, או דילמא בכלל מאתיים מנה, וכשאמר רופא כל בשר דהיינו כל המין האנושי, גם בני ישראל נכללו בו, ומה בכך שהוסיף לאומות העולם, ועיין זבחים ל"ד סע"א ודו"ק.

[אבןטובה]

ועי' כתובות צח: זבין לי ליתכא ואזיל וזבין ליה כורא וכו'
וגם לשון רופא כל בשר ומליא לעשות מורה על רפואת הטבעיים של כל אדם כמבואר ברכות ס: וברש"י ולא על חולים

[סמבטיון]

ומה הדין כשחתם רופא חולים?

[לעומקו של דבר]

השאלה ישנה, ועכשיו מצאתי נידון דומה (הנידון הוא הפרי חדש שאין לברך אלוקי נשמה אחר התפילה כי כבר יצא בברכת מחיה המתים)

יחו"ד ח"ד סי' ה'

ועוד רגע אדבר במה שראיתי בשו"ת בני לוי (סימן ה'), שכתב ללמוד מדינו של הפרי חדש, שאם לא בירך גם ברכת אשר יצר, קודם תפלה, לא יאמרנה אחר תפלה, שיצא ידי חובתו בברכת רפאינו, וגם באשר יצר החתימה רופא כל בשר ומפליא לעשות. ע"כ. ולכאורה יש לחזק דבריו, כי אף על פי שבתפלה אינו חותם ומפליא לעשות, הפלאה זו איני יודע לה מקום לעיכובא, כי בברכות (ס' ע"ב) נחלקו על חתימת הברכה, רב ושמואל, רב אומר רופא חולים, ותמה עליו שמואל, שעושה את כל הבריות לחולים, אלא צריך לומר רופא כל בשר, רב ששת אמר, מפליא לעשות. ואמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרוייהו, רופא כל בשר ומפליא לעשות. ומשמע שעל כל פנים בדיעבד אם חתם רופא כל בשר בלבד יצא. (וכיוצא בזה כתב בברכי יוסף סי' ר"ד סק"ג ובמחזיק ברכה שם סק"ב. ע"ש). ושוב מצאתי שכן פסק הגאון מבוטשאטש באשל אברהם (מהדורא תנינא סימן ו'). ולכן יש לומר שגם רופא חולי עמו ישראל מועילה במקום ברכת אשר יצר שחתימתה רופא כל בשר. אולם למעשה נראה שאין בברכת רפאנו לפטור מברכת אשר יצר, שברכת רפאנו היא תפלה מיוחדת לרפואת חולים, מה שאין כן ברכת אשר יצר שהיא ברכת שבח והודאה למקום על יצירת המין האנושי בחכמה רבה ונפלאה, ואין ברכת הפרט מוציאה ידי חובת ברכת הכלל. ושוב ראיתי לידידי הגרא"י ולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"א (סימן ד') שהאריך לדחות דברי הרב בני לוי הנ"ל. והעלה שאחר התפלה יברך אשר יצר. אלא ששם בסוף אות ד' העיר על דברי האשל אברהם הנ"ל, וסבירא ליה שלא יצא בחתימת רופא כל בשר לחוד, שהרי רב פפא אמר הילכך נמרינהו לתרוויהו, הרי שהוכרעה הלכה כשניהם. ע"ש. ואין דבריו מוכרחים, כי רק על צד היותר טוב פסק כן רב פפא לצאת מידי כל ספק, ולא לעיכובא. (כידוע שכן דרכו של רב פפא בכמה מקומות בש"ס, ומהם: בברכות (נ"ט ע"א) אמר רב פפא הילכך נמרינהו לתרוייהו, זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. ובמגילה (כ"א ע"ב) אמר רב פפא הילכך נמרינהו לתרוייהו, האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. ובברכות (י"א ע"ב) לענין ברכות התורה, גירסת הרי"ף והרא"ש, אמר רב פפא הילכך נמרינהו לכולהו. ובסוטה (מ ע"א) לענין מודים דרבנן, אמר רב פפא הילכך נמרינהו לכולהו. ובשבת (כ' ע"א) אמר רב פפא הילכך בעינן רוב עוביו ורוב היקפו. ובחולין (מ"ו ע"א). אמר רב פפא הילכך בעינן כזית במקום מרה וכזית במקום חיה. ושם (ס"ה ע"א) אמר רב פפא הילכך בעינן רוב אורכו ורוב היקפו. ושם (ע"ו ע"ב) אמר רב פפא הילכך בעינן רוב עוביו ורוב היקפו).

[לעומקו של דבר]

צי"א חי"א סי' ד'

(ד) ועוד בה שלישיה. הראשונה ברכת א"י הרי היא ברכת השבח על כללות יצירת המין האנושי כולו בחכמה, (והבריאים והחולים גם יחד), כן היא פתיחתה אשר יצר את האדם בחכמה וכך היא חתימתה רופא כל בשר ומפליא לעשות, ואילו האחרונה ברכת רפאנו הרי מדברת היא רק על ישראל בלבד, דכן היא פתיחתה רפאנו, והחתימה היא עוד רק על חולי - ישראל רופא חולי עמו ישראל, וא"כ איך יתכן לומר שיוכלו לצאת ברכת - שבח הכוללת שבח על יצירת כל המין האנושי בברכה אחרת שפרטית היא כלפיה ומדברת רק בבקשה והודאה על רפואת עמו ישראל בלבד?
(...)

בהא נחיתנא ובהא סליקנא דברכת רפאינו מטבע ברכה אחרת היא לגמרי מברכת אשר יצר הן בתוכנה והן בפתיחתה וחתימתה ואין יוצאין יד"ח ברכת אשר יצר בברכת רפאינו, וברכת רפאינו מיוחדת היא עבור ובעד בני ישראל עם קרובו מקיימי מצוותיו, וכמאמרם ז"ל במגילה ד' י"ז ע"ב: ומה ראו לומר רפואה בשמינית אמר רבי אחא מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית. וכהוספת הטור /או"ח/ (בסי' קט"ז) דיש בה כ"ז תיבות כנגד כ"ז פסוקים שבפרשת מילה וכ"ז תיבות בפסוק ויאמר אם שמוע עד רופאך שבזכות התורה והמצות באה רפואה.

[לעומקו של דבר]

חשוקי חמד ע"ז נ"ה. משאיר בצ"ע (ותולה זה בביאורו הידוע של ר"ח ברלין (נדפס בין השאר בנשמת חיים סי' י') מול הביאור בקריינא דאיגרתא ח"א עמ' ק"ז)
להבחל"ח הגרש"ו פסק שנראה שיצא (מבית לוי)

[חיי נר]

שמעתי מהגריח"ס שליט"א מעשה שהיה באחד שבתפילת שמונה עשרה בברכת רפאנו, במקום לחתום בא"י רופא חולי עמו ישראל, טעה וחתם בא"י רופא כל בשר ומפליא לעשות, להסתפק אם יצא ידי חובה, שיש לומר דהוי כמשנה ממטבע שטבעו חכמים, כי מטבע ברכה זו רופא חולי עמו ישראל נתקן במיוחד ודוקא עבור חולי בני ישראל, או דילמא בכלל מאתיים מנה, וכשאמר רופא כל בשר דהיינו כל המין האנושי, גם בני ישראל נכללו בו, ומה בכך שהוסיף לאומות העולם, ועיין זבחים ל"ד סע"א ודו"ק.

והנה בביאור הלכה סוף סי' ר"ח משמע דאחד שטעה בברכת על הגפן ובירך על העץ דאפשר שיוצא דברכת על העץ היא ברכה שכוללת גם הגפן להפוסקים דסברי דבברכה הכוללת יוצא עי"ש.
ולכאורה היינו הסברא דבכלל מאתיים מנה כנ"ל הגם ששינה ממטבע לשון חכמים לגבי ברכה זו שהיא על הגפן.
[כתבתי מקופיא ולא עיינתי בזה ואולי יש מקום לחלק]

[סמבטיון]

שמעתי מהגריח"ס שליט"א מעשה שהיה באחד שבתפילת שמונה עשרה בברכת רפאנו, במקום לחתום בא"י רופא חולי עמו ישראל, טעה וחתם בא"י רופא כל בשר ומפליא לעשות, להסתפק אם יצא ידי חובה, שיש לומר דהוי כמשנה ממטבע שטבעו חכמים, כי מטבע ברכה זו רופא חולי עמו ישראל נתקן במיוחד ודוקא עבור חולי בני ישראל, או דילמא בכלל מאתיים מנה, וכשאמר רופא כל בשר דהיינו כל המין האנושי, גם בני ישראל נכללו בו, ומה בכך שהוסיף לאומות העולם, ועיין זבחים ל"ד סע"א ודו"ק.

והנה בביאור הלכה סוף סי' ר"ח משמע דאחד שטעה בברכת על הגפן ובירך על העץ דאפשר שיוצא דברכת על העץ היא ברכה שכוללת גם הגפן להפוסקים דסברי דבברכה הכוללת יוצא עי"ש.
ולכאורה היינו הסברא דבכלל מאתיים מנה כנ"ל הגם ששינה ממטבע לשון חכמים לגבי ברכה זו שהיא על הגפן.
[כתבתי מקופיא ולא עיינתי בזה ואולי יש מקום לחלק]

ראיה יפה! ומקופיא דמר היינו עיון דכו"ע.
אך אין בזה כדי לדחות מה שהעיר הרב אבןטובה דברכת אשר יצר לא מיירי כלל מרפואת מחלות אלא רפואה הטבעית בכל עת.

[בברכה המשולשת]

ברכת העץ חלה על הגפן לכתחילה לפי חבל רוא"ח משא"כ כאן

[עושה חדשות]

שמעתי מהגריח"ס שליט"א מעשה שהיה באחד שבתפילת שמונה עשרה בברכת רפאנו, במקום לחתום בא"י רופא חולי עמו ישראל, טעה וחתם בא"י רופא כל בשר ומפליא לעשות, להסתפק אם יצא ידי חובה, שיש לומר דהוי כמשנה ממטבע שטבעו חכמים, כי מטבע ברכה זו רופא חולי עמו ישראל נתקן במיוחד ודוקא עבור חולי בני ישראל, או דילמא בכלל מאתיים מנה, וכשאמר רופא כל בשר דהיינו כל המין האנושי, גם בני ישראל נכללו בו, ומה בכך שהוסיף לאומות העולם, ועיין זבחים ל"ד סע"א ודו"ק.

היות ויש יחוד ברפואת עמו ישראל על פני רפואת כלל המין האנושי, א"כ י"ל שזה מעכב, כי נושא הברכה כאן הוא הרפואה המיוחדת לעמו ישראל, ולא רפואת כל בשר. ולענ"ד החילוק ביניהם נמצא כלפי מה שאמרו בגמ' ע"ז "אף כך יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני", ובזה יש חילוק בין ישראל לעמים. ומן הסתם קדמוני בזה. ואולי יואיל הרב לעומקו לפתוח לנו את רמיזותיו במש"כ "ביאורו הידוע של ר"ח ברלין מול הביאור בקריינא דאיגרתא", ונראה שהכל בכלל דבריו.

[לעומקו של דבר]

אין לך אוצר?
שו"ת נשמת חיים ברלין סי' י'

ביאור בברכת רפאנו

אשר שאל כבוד מחו' הגאון שי', על הא דמצלינן ברוך א"י רופא חולי עמו ישראל, אטו רק לישראל מרפא, והרי לכל חולי עולם הוא רופא, ובאמת הרי מצלינן בכל יום בברכת אשר יצר, בא"י רופא כל בשר. ועוד יש להבין אשר בברכת אשר יצר כתבו הרש"ל והב"ח והשל"ה והט"ז ומג"א בסי' ו', שלא לומר רופא חולי כל בשר אלא רופא כל בשר, ולמה הניחו הנוסחא בתפלת שמו"ע, לומר רופא חולי עמו ישראל.

ונראה לענ"ד, ליישב הכל בחדא מחתא, ע"פ המבואר בע"ז פ' ר' ישמעאל נ"ה א', א"ל זונין לר"ע לבי ולבך ידע דע"ז לית בה מששא, והא קא חזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי מ"ט א"ל אמשול לך משל כו', יסורין בשעה שמשגרין אותן משביעין אותן שלא תצאו אלא ביום פלוני ובשעת פלונית, וכיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית ע"ז כו', והיינו דא"ר יוחנן, מ"ד חליים רעים ונאמנים, רעים בשליחותן ונאמנין בשבועתם.

והנה פשוט דר' עקיבא השיב זה לזונין על הגוים עובדי ע"ז, דאזלי כי מתברי ואתו כי מיצמדי, שנאמנים בשבועתם שלא ילכו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, וזה רק בגוים עובדי ע"ז, אינם מתרפאים אלא ביום פלוני שהגיע זמנם, אבל ישראל מרפא אותם הקדוש ב"ה אפי' קודם זמנם, וזהו רופא חולי עמו ישראל, פי' אפי' אם לפי השבועה הם עדיין חולים, וזהו רק בעמו ישראל, וזהו ענין שתי הברכות הללו, שמברכין בכל יום, רופא כל בשר, בזמנם, ורופא חולי עמו ישראל אפי' קודם זמנם.

ובזה מיושב לשון הברכה סמוך לחתימה, רופא נאמן ורחמן אתה, פי' נאמן לרפא בזמנם בלשון הכתוב, חליים רעים ונאמנים בשבועתם, ורחמן, אפי' קודם זמנם, וע"ז מסיימין בא"י רופא חולי עמו ישראל, אפי' בשעה שהם עדיין חולים, והרופא עמו ישראל ישלח רפואה שלמה רפואת הנפש ורפואת הגוף, כאמור, כי אני ה' רופאיך, אמן כן יהי רצון.

[לעומקו של דבר]

וא"ד הסטייפלער (לפי המועתק בחשוקי חמד)

יעוין בקריינא דאגרתא (ח"א עמ' קז) שביאר [נוסח "עמו ישראל"] ע"פ המבואר במדרש רבה (וישב פ' פח) דלא היו ראויין אוה"ע שיהיו בהם דוויים וסחופים ובעלי חטטין, לפי שעשו נטל עוה"ז, אלא שלא יהיו מונין לישראל ואומרים להם אומה של דוויין כו', ונמצא שכל מחלות האוה"ע אינו אלא שלא יהיו עדיפים מישראל, וא"כ ממילא כשהקב"ה רופא את ישראל ממילא גם האוה"ע מתרפאים בכערך זה, דהא כבר אין כאן מונים והרפואה דלעמו ישראל נעשית ממילא רפואה גם לאוה"ע. [והוסיף שם דעיקר הדקדוק לק"מ דאנחנו מברכים ומודים על השייך לנו היינו על רפואת ישראל]

[מה שנכון נכון]

למה ברפאינו או' רופא "עמו ישראל" ואילו באשר יצר רופא "כל בשר".

[לעומקו של דבר]

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=16956

אוה!
והנה למדנו על בשרנו כמה נחוץ האשכול "היכן כתבו על".

ובאמת ודאי לי שהגריח"ס לא אישתמיטתיה שהיא שאלה ישנה וכנראה הרב אוצ"ח לא סיימה קמיה.