ספר גן המלך סימן סג
שני מדות משונות זו מזו בתלמוד פעמים אנו אומרי' מדאצטריך לומר כן שמעינן דבעלמא לית דינא הכי ופעמי' אנו למדים בהפך דאמרי' זה בנה אב לכל כיוצ' בו לדון כן ובפכ"ה דף קי"ג ע"ב גבי בישול בשר בחלב יליף בגמ' מדאמר גבי יהודא וישלח יהודה את גדי העזים דכאן דוקא הוא גדי עזים הא בכל מקום שנאמר בו גדי סתם אפי' פרה ורחל במשמע ופריך בגמ' דאדרבה ניליף מכאן בכל מקום שנאמר בו גדי סתם הוי דוקא גדי עזים ומשני משום דאיכא קרא אחרינא דאמר ואת עורות גדיי העזים והוו להו ב' כתובים ללימוד זה ואין מלמדין משמע מכאן דכשיש לימוד וחדוש באיזה ענין ראוי ללמוד ממנו ולעשותו בבנין אב ולא לדורשו במדת מדאצטריך ובפרק איזהו נשך בעי רב אשי למימר דכי אין שליחות לגוי היינו דוקא בתרומה אבל בכל התורה יש שליחו' והיינו במדת מדאצטריך ודחי בגמ' דאדרבה מכאן ילפינן ובריש ערכין כתבו התוס' בתחלה ניליף מינה ולבסוף כתבו מדאיצטריך וצ"ע.
האם אתם מכירים הסבר על זה, מתי אמרי' זה בנה אב ומתי אמרי' מדאיצטריך?