לרגל פרשת נגעים מצו"ב קובץ על גדרי לשון הרע
תוכן המאמר:
* שיטת רש"י והרמב"ם שונה מהחפץ חיים בהגדרת רכילות ולשון הרע
* האם לשון הרע הוא חטא בין אדם לחברו
* מדוע מותר לדבר לשון הרע לתועלת
* בהיתר 'באפי תלתא' ו'באפי מרה'
עיק כתב: אלא אין זכר אף לכך שרכילות קשורה לגנות דווקא (דלא ככותב המאמר).
ועוד שהרי הרמב"ם להדיא כתב בהמשך ההלכה שכל לשון הרע בכלל לא תלך רכיל, ולכאורה סתר סיפא לרישא
יש עון גדול מזה עד מאד והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע
אבל אם מספר זאת עבור
כוונה אחרת אין זה 'לשון הרע', כי גדר לשון הרע הוא דווקא כשמטרתו קביעת הגנות
וכן המספר בלשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש כלומר שאינו מדבר בשנאה
אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע, ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה כבר נשמע הדבר ונודע, ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע, והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר.
ונראה לבאר על פי האמור שזה באופן שמספר דברים כהוייתם, אלא שהדברים עצמם עלולים להפחית בערכו של מי שנאמר עליו,
ובזה אמרו, שהאופן של "באפי תלתא" יש בו סברא לקולא בשני החלקים, שעניין ריגול אין כאן, כיון שאינו בוגד בסתר, וגם על ידי
שאומר ברבים ניכר שכוונתו לתועלת ולא לבזותו ולגנותו, ואין כאן 'מוציא רע'
אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע, ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה כבר נשמע הדבר ונודע, ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע, והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר.
וכי כשמספר ברבים דברים כהוויתם מסיבות צדדיות ובלי כוונה לגנות האם אין בזה נזק ובושתהכותב והמספר לשון הרע
שתים הנה קוראותיו: א. הנזק והבושת אשר יגרום לחבירו.
.בתבונה כתב:ובחו"ב הבין שבא לרבות דברים שאינם גנאי אלא מנהג לשמור בהם על פרטיות ומי שמספר אותם גורם לאי נעימות
.בתבונה כתב:ברמב"ם קורא לזה לשון הרע בהל' ד' 'וכן המספר בלשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש כלומר [u]שאינו מדבר בשנאה'
בתבונה כתב:ונראה לבאר על פי האמור שזה באופן שמספר דברים כהוייתם, אלא שהדברים עצמם עלולים להפחית בערכו של מי שנאמר עליו,
ובזה אמרו, שהאופן של "באפי תלתא" יש בו סברא לקולא בשני החלקים, שעניין ריגול אין כאן, כיון שאינו בוגד בסתר, וגם על ידי
שאומר ברבים ניכר שכוונתו לתועלת ולא לבזותו ולגנותו, ואין כאן 'מוציא רע'
ואם מדובר בגנאי גמור איך ניכר מזה שאומר ברבים גנאי גמור שאין כוונתו לבזותו ולגנותו. (רק ניכר שאין כוונתו להסתתר)
ומסתבר שכוונתך כשישנם את גדרי התועלת יש לדאוג שלא יחשד שכוונתו לבגוד בסתר או שיחשד שכוונתו לגנות וכמבואר בח"ח כלל ז'?
ונ"ל שרצוי שיובהרו הדברים גם לאנשים כמוני העלולים לטעות.
יהודי טבעי כתב:נראה שבהמשך הדברים בחילוקי הדינים לא נחת הרמב"ם לאיפלוגי בין לשון הרע לרכילות, ואחר שכבר כתב בתחילה ששניהם אסורים, נכלל הכל בשם 'לשון הרע', וכמו שבגמרא נכלל הכל תחת גדר 'לישנא בישא'.
יהודי טבעי כתב:אין צריך לומר שמדובר בגדרי התועלת, כי בתועלת מותר אפילו בלא אפי תלתא, אלא מדובר בדבר שאינו גנאי גמור, דהיינו דברים בגדר רכילות, וזה מועיל באפי תלתא, כי אינו מוסיף בנזק ובבושת. והרמב"ם אינו מזכיר חשש לחשד שמתכוון לגנות.
ואין כוונתי להלכה, כי אם בשיטת הרמב"ם, אבל למעשה חושש הח"ח לשיטות נוספות.
עושה חדשות כתב:יש"כ. בקטע האחרון במאמר הנ"ל הובא שהח"ח הקשה על דברי המהר"ל וכו', נחוץ לי מ"מ.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 148 אורחים