והוא, מתוך דברים ששלחני הרב הכותב שי', ע"מ לחוו"ד בעניני הדקדוק והלשון (ובפרט בידעו שאביא הדברים לדיבוק חברים ת"ח, ותשועה ברוב יועץ). ואסיר תודה רבה מראש ומקול"ע למסייעים ומעירים!
ידוע הציווי "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א:ח) שממנה למדים שכל איש ישראל (איך שיהיה פרנסתו או הפנאי שלו) חייב לקבוע זמן ללמוד תורה כל יום וכל לילה. אכן בתפילת ערבית כל לילה שגור בפי כל נוסח הברכה "ובהם נהגה יומם ולילה".
רציתי לעיין במלוא מובן המילה של "והגית".
מלה זו "הגה" בת שתי פנים כמו שמפרש המצודת ציון בפרק ראשון שבתהלים "פעם תשמש ענין מחשבה כמ"ש והגיון לבי (יט:טו) ופעם תשמש ענין דבור כמ"ש ולשוני תהגה (לה:כח)". וכן מצינו במצודות על הפסוק "והגיתו בו" (יהושע א:ח) שהגה משמש פעם לדבור ופעם למחשבה.
רש"י (שם ביהושע ובכמה מקומות) מפרש "שכל הגיון שבתורה בלב" ועל הפסוק "ובתורתו יהגה" (תהלים א:ב) מפרש "כל לשון הגה בלב" ועל הפסוק "פי צדיק יהגה חכמה" (תהלים לז:ל) "תחלה בלבו חכמה... ואח"כ לשונו תדבר משפט" אבל על הפסוק "כלינו שנינו כמו הגה" (תהלים צ:ט) רש"י מפרש "כדבור הממהר לכלות".
וראיתי יש שדנו בענין המחל' אי מברכין ברכת התורה גם על הרהור או רק על דיבור -- שני פירושים אלו (מחשבה או דיבור) במילת "והגית".
ועוד מצינו בכמה פסוקים איך לשון הגה נופל על קולות של חיות ועופות כמו "כאשר יהגה האריה והכפיר על־טרפו" (ישעי' לא:ד) "וכיונים הגה נהגה" (ישעי' נט:יא) ששם בודאי אין הכוונה למחשבה.
ולכאורה תמוה מהו תוכנה הפנימי של מלה נדירה ומסותרת כזו שאינו ברורה אם זה בלב או בפה, מחשבה או דבור, ואפילו שייך לקולות וגנוחי חיות ועופות? מה מלמדנו במיוחד מבטא מיוחדת זו של "הגה" שאי אפשר לדעת בלעדה עם מילים אחרות כמו מחשבה ודיבור עצמם?
אולי אפשר לומר שהביאור בזה הוא ענינו של מבטא עצמה! היינו שעיקר פירושו של "הגה" אינה לחשוב או לדבר אלא עיקר פירושו ויסוד מלת "הגה" איך שאדם (או חיה ועוף) מבטא את עצמו להביע ולהוציא מפנימיותו - באיזה צורה שהיא או במחשבה או בדיבור או אפילו בקול. גם אצל חיות ועופות יכולים לראות ולשמוע איך שנפשם יצאה בדברם (בקולם). ובזה נחלקו המפרשים איך מתבטאת עצמותו של אדם או במחשבתו או בדיבורו.
ולפי זה עיקר פירושו של "והגית בו" בנוגע ללימוד התורה אינה רק התמדה ושקידה אלא מה שהאדם נותן את עצמו ומעצמו לתורה, איך הוא מבטא את עצמו "זאגט זיך ארויס" בתורה או במחשבה או בדבור.
ולפי זה יומתק שמימרא של רבא "בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו" נלמד מהפסוק "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" שענינו של נעשית תורה דיליה שייך במיוחד ללמוד באופן של יהגה שמבטא את עצמו בתורה שלומד.
ואולי יש לומר שזה כוונת תרגום אונקלוס ברוב הפסוקים דלעיל שמפרש "הגה" בלשון "רנן" (שיכולין לפרשה גם) כמו שיר. כידוע שניגון הוא השתפכות הנפש וכפתגם הרב בעל התניא נ"ע: "הלשון היא קולמוס הלב, והשיר היא קולמוס הנפש". ובפירושו של בעל התניא על המשנה (שבת נא:) "כל בעלי-השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר", שע"י ניגון יוצאים מהעלם אל הגילוי. וגם מסופר על א' הצדיקים, אשר מקול ניגונו, היה ידוע במה הוא עסוק באותה שעה.
וכמו שאנו מסיימים תפלת שמונה עשרי כל יום: "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך..."