יאיר כתב:ניתן לומר שהגמ' הזכירה עוד טעם ורש"י לא רצה להאריך בדברים ולכן שם לא נקט שום טעם.
דרומי כתב:למה הגמ' כן הוצרכה לזה? שאלה טובה
טברייני כתב:יאיר כתב:ניתן לומר שהגמ' הזכירה עוד טעם ורש"י לא רצה להאריך בדברים ולכן שם לא נקט שום טעם.
לא זכיתי להבין דבריכם, הגמ' נתנה טעם אחד ליראה וטעם אחד לכבוד ורש"י בפסוק שמדבר על יראה הביא את הטעם של כבוד ולא של יראה.
החושב כתב:דרומי כתב:למה הגמ' כן הוצרכה לזה? שאלה טובה
באמת מעניין...
למה באמת ילדים יותר מפחדים מאבא מאשר מאמא (בהנחה שזה אכן כך)?
אבא יותר חזק ומכות שלו יותר כואבות משל אמא? מן הסתם לא זה העניין. אולי בגלל שאמא פחות יודעת להציב גבולות? אולי בגלל שאבא קצת יותר עצבני ואגרסיבי?
בקיצור, האם ככה צריך להיות להיות, או כך המציאות אבל אין הדבר רצוי? אם יש אבא צדיק גמור ובעל מידות טובות, גם ממנו ילדים יפחדו יותר מאמא?
אולי לא. אם כך, הגמרא מובנת. היא לא רוצה להסביר את הפסוקים על סמך המצב הלא רצוי (למרות שזה מצב רגיל). הטעם היחיד שבגלל זה באמת ילד צריך יותר לפחד מאבא, זה בגלל שהוא מלמדו תורה.
יאיר כתב:הגר"א מבאר שהתורה שבכתב משולה לאב (שכותבת יותר בחדות "מות יומת" וכדומה)
ואילו התורה שבע"פ משולה לאם שדיבורה יותר ברכות.
החושב כתב:דרומי כתב:למה הגמ' כן הוצרכה לזה? שאלה טובה
באמת מעניין...
למה באמת ילדים יותר מפחדים מאבא מאשר מאמא (בהנחה שזה אכן כך)?
אבא יותר חזק ומכות שלו יותר כואבות משל אמא? מן הסתם לא זה העניין. אולי בגלל שאמא פחות יודעת להציב גבולות? אולי בגלל שאבא קצת יותר עצבני ואגרסיבי?
החושב כתב:יאיר כתב:הגר"א מבאר שהתורה שבכתב משולה לאב (שכותבת יותר בחדות "מות יומת" וכדומה)
ואילו התורה שבע"פ משולה לאם שדיבורה יותר ברכות.
תוכל לציין מקור?
עצם זה שהגר"א אומר שתורה שבכתב זה אב, ושבעל פה זה אם - מובא בהרבה ספרים. אבל איפה כתוב שהטעם כמו שכתבת?
יאיר כתב:החושב כתב:יאיר כתב:הגר"א מבאר שהתורה שבכתב משולה לאב (שכותבת יותר בחדות "מות יומת" וכדומה)
ואילו התורה שבע"פ משולה לאם שדיבורה יותר ברכות.
תוכל לציין מקור?
עצם זה שהגר"א אומר שתורה שבכתב זה אב, ושבעל פה זה אם - מובא בהרבה ספרים. אבל איפה כתוב שהטעם כמו שכתבת?
עיין כאן http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0030
ובעמוד הבא ב'חמדה גנוזה' ו'ליקוטי הגר"א' (וזכורני שבמהדורה אחרת יש ביתר ביאור והרחבה כמ"ש)
טברייני כתב:בפרשתן (קדושים) נאמר "איש אמו ואביו תיראו",
והביא רש"י דברי חז"ל וז"ל, 'כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד, הקדים אב לאם, לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים'.
והנה מקור דברי רש"י אלו הם מגמרא קידושין (ל: לא.) ושם אמרי' 'תניא, רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם. וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו, מפני שמלמדו תורה, לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב'.
ויש להבין מדוע נקט רש"י רק טעם דכיבוד ולא טעם דיראה, ובשלמא אי לא נקט טעם כלל ניחא, והשתא שנקט טעם לכיבוד מדוע השמיט את הטעם של יראה, ובעיקר דהכא מיירי קרא על יראה.
שמואל דוד כתב:טברייני כתב:בפרשתן (קדושים) נאמר "איש אמו ואביו תיראו",
והביא רש"י דברי חז"ל וז"ל, 'כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד, הקדים אב לאם, לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים'.
והנה מקור דברי רש"י אלו הם מגמרא קידושין (ל: לא.) ושם אמרי' 'תניא, רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם. וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו, מפני שמלמדו תורה, לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב'.
ויש להבין מדוע נקט רש"י רק טעם דכיבוד ולא טעם דיראה, ובשלמא אי לא נקט טעם כלל ניחא, והשתא שנקט טעם לכיבוד מדוע השמיט את הטעם של יראה, ובעיקר דהכא מיירי קרא על יראה.
עיין נימוקי רש״י (הירשזון) שבכת״י איתא טעם דיראה. וע״ע בספר עיונים ברש״י (גולד).
טברייני כתב:שמואל דוד כתב:טברייני כתב:בפרשתן (קדושים) נאמר "איש אמו ואביו תיראו",
והביא רש"י דברי חז"ל וז"ל, 'כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד, הקדים אב לאם, לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים'.
והנה מקור דברי רש"י אלו הם מגמרא קידושין (ל: לא.) ושם אמרי' 'תניא, רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם. וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו, מפני שמלמדו תורה, לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב'.
ויש להבין מדוע נקט רש"י רק טעם דכיבוד ולא טעם דיראה, ובשלמא אי לא נקט טעם כלל ניחא, והשתא שנקט טעם לכיבוד מדוע השמיט את הטעם של יראה, ובעיקר דהכא מיירי קרא על יראה.
עיין נימוקי רש״י (הירשזון) שבכת״י איתא טעם דיראה. וע״ע בספר עיונים ברש״י (גולד).
ועינינו תחזינה?!
החושב כתב:יאיר כתב:החושב כתב:תוכל לציין מקור?
עצם זה שהגר"א אומר שתורה שבכתב זה אב, ושבעל פה זה אם - מובא בהרבה ספרים. אבל איפה כתוב שהטעם כמו שכתבת?
עיין כאן http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0030
ובעמוד הבא ב'חמדה גנוזה' ו'ליקוטי הגר"א' (וזכורני שבמהדורה אחרת יש ביתר ביאור והרחבה כמ"ש)
תודה. הסתכלתי אבל אני רואה שם משהו אחר. ההבדל בין אב לאם אינו באשר זה יותר קשה וזו יותר רכה, אלא שאב מורה בכללות, ואם מורה בפרט ובאופן מעשי יותר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 17 אורחים