איסור תקרובת ע"ז

[ר_חיים_הקטן]

האם איסור תקרובת ע"ז היא תוצאה מאיסור עבודה זרה או תלוי על המציאות של מה שהובא כקרבן לאליל אפ' אם לו יצוייר לית בזה איסורא?

[אב בבינה]

מפורש בתלמודא ששייך תקרובת ע"ז אפי' אם אין איסור, עי' סנהדרין סא. בדברי רב פפא ששייך תקרובת בלי חיוב מיתה, כיון שלדבריו ר' יוחנן לא צריך מקור שמחשבין מעבודה לעבודה הוי תקרובת, ורק צריך פסוק ללמוד לענין מיתה, מבואר שיש פשיטות ששייך תקרובת בלא עבירה, ודו"ק

[אב בבינה]

מפורש בתלמודא ששייך תקרובת ע"ז אפי' אם אין איסור, עי' סנהדרין סא. בדברי רב פפא ששייך תקרובת בלי חיוב מיתה, כיון שלדבריו ר' יוחנן לא צריך מקור שמחשבין מעבודה לעבודה הוי תקרובת, ורק צריך פסוק ללמוד לענין מיתה, מבואר שיש פשיטות ששייך תקרובת בלא עבירה, ודו"ק

עוד מראה מקומות בענין תקרובת ע"ז בלי איסור ע"ז.
יש נידון גדול אם גוי מצווה בשיתוף והנידון מתחלת בדעת התוס' מה שכתבו לענין שבועה, ועל הצד שאין הגוי מצווה בשיתוף מכל מקום מצינו בכל הראשונים שדנו בלחם ונרות של הנוצרים אם נאסר משום תקרובת ע"ז, וע"כ צ"ל שיש איסור תקרובת ע"ז במה שנקטר לשיתוף אפי' אם הגוי לא מצווה בשיתוף, וכ"כ התבוא"ש סי' ד' א', וכ"כ בשו"ת ושב הכהן.

וע"ע בדברי התוס' רי"ד ע"ז נא. שהשוחט בעל מום לע"ז על אף שאינו חייב מיתה מכל מקום הבהמה תקרובת ע"ז

[מלבב]

מפורש בתלמודא ששייך תקרובת ע"ז אפי' אם אין איסור, עי' סנהדרין סא. בדברי רב פפא ששייך תקרובת בלי חיוב מיתה, כיון שלדבריו ר' יוחנן לא צריך מקור שמחשבין מעבודה לעבודה הוי תקרובת, ורק צריך פסוק ללמוד לענין מיתה, מבואר שיש פשיטות ששייך תקרובת בלא עבירה, ודו"ק

עוד מראה מקומות בענין תקרובת ע"ז בלי איסור ע"ז.
יש נידון גדול אם גוי מצווה בשיתוף והנידון מתחלת בדעת התוס' מה שכתבו לענין שבועה, ועל הצד שאין הגוי מצווה בשיתוף מכל מקום מצינו בכל הראשונים שדנו בלחם ונרות של הנוצרים אם נאסר משום תקרובת ע"ז, וע"כ צ"ל שיש איסור תקרובת ע"ז במה שנקטר לשיתוף אפי' אם הגוי לא מצווה בשיתוף, וכ"כ התבוא"ש סי' ד' א', וכ"כ בשו"ת ושב הכהן.

וע"ע בדברי התוס' רי"ד ע"ז נא. שהשוחט בעל מום לע"ז על אף שאינו חייב מיתה מכל מקום הבהמה תקרובת ע"ז

יש מי שסובר שהנצרות היא בכלל שיתוף שהגויים אינם מצווים עליה? לפי מה שכתב הרשבא בחידושי אגדות הגויים מצווים על כזה שיתוף, כיון שהם משווים את אותו האיש לאלוקים, מה שהותר שותפות בגוי הוא רק כשמאמינים שהוא תחת שליטת קל אחד.

[אב בבינה]

מפורש בתלמודא ששייך תקרובת ע"ז אפי' אם אין איסור, עי' סנהדרין סא. בדברי רב פפא ששייך תקרובת בלי חיוב מיתה, כיון שלדבריו ר' יוחנן לא צריך מקור שמחשבין מעבודה לעבודה הוי תקרובת, ורק צריך פסוק ללמוד לענין מיתה, מבואר שיש פשיטות ששייך תקרובת בלא עבירה, ודו"ק

עוד מראה מקומות בענין תקרובת ע"ז בלי איסור ע"ז.
יש נידון גדול אם גוי מצווה בשיתוף והנידון מתחלת בדעת התוס' מה שכתבו לענין שבועה, ועל הצד שאין הגוי מצווה בשיתוף מכל מקום מצינו בכל הראשונים שדנו בלחם ונרות של הנוצרים אם נאסר משום תקרובת ע"ז, וע"כ צ"ל שיש איסור תקרובת ע"ז במה שנקטר לשיתוף אפי' אם הגוי לא מצווה בשיתוף, וכ"כ התבוא"ש סי' ד' א', וכ"כ בשו"ת ושב הכהן.

וע"ע בדברי התוס' רי"ד ע"ז נא. שהשוחט בעל מום לע"ז על אף שאינו חייב מיתה מכל מקום הבהמה תקרובת ע"ז

יש מי שסובר שהנצרות היא בכלל שיתוף שהגויים אינם מצווים עליה? לפי מה שכתב הרשבא בחידושי אגדות הגויים מצווים על כזה שיתוף, כיון שהם משווים את אותו האיש לאלוקים, מה שהותר שותפות בגוי הוא רק כשמאמינים שהוא תחת שליטת קל אחד.

כל האחרונים שדנו על השיתוף דנו כן ע"פ דברי התוס' סנהדרין סג: ד"ה אסור שבוודאי מיירי בנוצרים

[מלבב]

עוד מראה מקומות בענין תקרובת ע"ז בלי איסור ע"ז.
יש נידון גדול אם גוי מצווה בשיתוף והנידון מתחלת בדעת התוס' מה שכתבו לענין שבועה, ועל הצד שאין הגוי מצווה בשיתוף מכל מקום מצינו בכל הראשונים שדנו בלחם ונרות של הנוצרים אם נאסר משום תקרובת ע"ז, וע"כ צ"ל שיש איסור תקרובת ע"ז במה שנקטר לשיתוף אפי' אם הגוי לא מצווה בשיתוף, וכ"כ התבוא"ש סי' ד' א', וכ"כ בשו"ת ושב הכהן.

וע"ע בדברי התוס' רי"ד ע"ז נא. שהשוחט בעל מום לע"ז על אף שאינו חייב מיתה מכל מקום הבהמה תקרובת ע"ז

יש מי שסובר שהנצרות היא בכלל שיתוף שהגויים אינם מצווים עליה? לפי מה שכתב הרשבא בחידושי אגדות הגויים מצווים על כזה שיתוף, כיון שהם משווים את אותו האיש לאלוקים, מה שהותר שותפות בגוי הוא רק כשמאמינים שהוא תחת שליטת קל אחד.

כל האחרונים שדנו על השיתוף דנו כן ע"פ דברי התוס' סנהדרין סג: ד"ה אסור שבוודאי מיירי בנוצרים

מי האחרונים האלה?

[אב בבינה]

מי האחרונים האלה?

עי' רמ"א או"ח סי' רנ"ו שהביא דברי התוס' לענין שבועה, ואמנם הש"ך (יו"ד קנ"א ס"ק ז') כנראה הבין שכוונת הרמ"א לומר שאין הגוי מצווה על השיתוף כלל, והאריכו האחרונים לדחות דברי הש"ך, עי' נודע ביהודה מהדו"ת יו"ד סי' קמח, מעיל צדקה סי' כב, טורי אבן חגיגה יא:, ועי' בתשובת הגרעק"א שנדפסה בסוף הלכות ע"ז בשו"ע.

ויבוא ידידינו ר' חיים הקטן וישלים הרשימה מדעתו

[ר_חיים_הקטן]

זה שהגויים מותרים לעע"ז בשיתוף או לכה"פ שאין זה נקרא ע"ז אצלם מובא ברמ"א וש"ך כנזכר וכ"ה בספר המקנה (קידושין לא:) והכתב והקבלה (דברים ד:יט), ובביאור הגר"א (או"ח ס' קנו סק"ו)), ובספר יעלת חן (תאומים) עמ' קפא: ובסדר משנה הל' יסודי התורה ובשושן עדות בסופו.. מאידך גיסא במעיל צדקה ס' כב ובשערי אפרים ס' כ"ד ובשו"ת ושב הכהן ס' ל"ח ובקרן אורה (נדרים סב:) וביד אפרים (יו"ד ס' קמז:ג) ובנוב"י הנ"ל ובמחצית השקל (אוח קנו) פרי מגדים (ש"ד יו"ד סה:יא, או"ח א"א קנו:ב) כתבו שגם הגויים אסורים לעע"ז בשיתוף ורק הותר ענין השיתוף לענין איסור לגרום לעכו"ם שיזכיר שם ע"ז. ובדעת היעב"ץ יש סתירה עיין שאילת יעב"ץ ח"א ' מא ומור וקציעה או"ח ס' רכד.
וגם יש את שיטת רבינו בחיי (בראשית א:יח, דברים ד:יט) שאין בני נח מצווים על האיסור עבודה זרה בכלל. וכעין זה כתב בעל העקידה (שער פ"ח) שהותר להם הז' מצוות בני ננח (וכ"ה בשו"ת פני יהושע ח"א ס' ג', ח"ב אה"י ס' מ"ג).

[אב בבינה]

זה שהגויים מותרים לעע"ז בשיתוף או לכה"פ שאין זה נקרא ע"ז אצלם מובא ברמ"א וש"ך כנזכר וכ"ה בספר המקנה (קידושין לא:) והכתב והקבלה (דברים ד:יט), ובביאור הגר"א (או"ח ס' קנו סק"ו)), ובספר יעלת חן (תאומים) עמ' קפא: ובסדר משנה הל' יסודי התורה ובשושן עדות בסופו.. מאידך גיסא במעיל צדקה ס' כב ובשערי אפרים ס' כ"ד ובשו"ת ושב הכהן ס' ל"ח ובקרן אורה (נדרים סב:) וביד אפרים (יו"ד ס' קמז:ג) ובנוב"י הנ"ל ובמחצית השקל (אוח קנו) פרי מגדים (ש"ד יו"ד סה:יא, או"ח א"א קנו:ב) כתבו שגם הגויים אסורים לעע"ז בשיתוף ורק הותר ענין השיתוף לענין איסור לגרום לעכו"ם שיזכיר שם ע"ז. ובדעת היעב"ץ יש סתירה עיין שאילת יעב"ץ ח"א ' מא ומור וקציעה או"ח ס' רכד.
וגם יש את שיטת רבינו בחיי (בראשית א:יח, דברים ד:יט) שאין בני נח מצווים על האיסור עבודה זרה בכלל. וכעין זה כתב בעל העקידה (שער פ"ח) שהותר להם הז' מצוות בני ננח (וכ"ה בשו"ת פני יהושע ח"א ס' ג', ח"ב אה"י ס' מ"ג).

ייש"כ על הרשימה, ראוי להוסיף תשובת רעק"א שנדפס לפני הלכות רבית בשו"ע, וכן דברי החזו"א יו"ד סב יט שנקטו שגוי מצווה על שיתוף,

[מלבב]

זה שהגויים מותרים לעע"ז בשיתוף או לכה"פ שאין זה נקרא ע"ז אצלם מובא ברמ"א וש"ך כנזכר וכ"ה בספר המקנה (קידושין לא:) והכתב והקבלה (דברים ד:יט), ובביאור הגר"א (או"ח ס' קנו סק"ו)), ובספר יעלת חן (תאומים) עמ' קפא: ובסדר משנה הל' יסודי התורה ובשושן עדות בסופו.. מאידך גיסא במעיל צדקה ס' כב ובשערי אפרים ס' כ"ד ובשו"ת ושב הכהן ס' ל"ח ובקרן אורה (נדרים סב:) וביד אפרים (יו"ד ס' קמז:ג) ובנוב"י הנ"ל ובמחצית השקל (אוח קנו) פרי מגדים (ש"ד יו"ד סה:יא, או"ח א"א קנו:ב) כתבו שגם הגויים אסורים לעע"ז בשיתוף ורק הותר ענין השיתוף לענין איסור לגרום לעכו"ם שיזכיר שם ע"ז. ובדעת היעב"ץ יש סתירה עיין שאילת יעב"ץ ח"א ' מא ומור וקציעה או"ח ס' רכד.
וגם יש את שיטת רבינו בחיי (בראשית א:יח, דברים ד:יט) שאין בני נח מצווים על האיסור עבודה זרה בכלל. וכעין זה כתב בעל העקידה (שער פ"ח) שהותר להם הז' מצוות בני ננח (וכ"ה בשו"ת פני יהושע ח"א ס' ג', ח"ב אה"י ס' מ"ג).

כל אלו שהבאת שמתירים שותפות בגוי, האם אי אפשר לפרש דבריהם כמו שמפרשים את התוספת שזה רק לעניין לשתף שם ע"ז בשבועה?

[בברכה המשולשת]

viewtopic.php?f=17&t=29279&hilit=%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%A1%D7%91%D7%A8%D7%92#p304621