א. דעת הגאון מליסא: עד ד' שעות.
ב. דעת הגר"ש קלוגר: עד חצות היום.
ג. דעת הרב פעלים: עד השקיעה, ומחצות הלילה ואילך.
ד. דעת הגר"א: כל היום, לרבות הזמן שאחר השקיעה ואילך.
מסקנת הגרע"י, היא:
... ולפי דרכנו למדנו, שהשוכח לברך ברכות השחר בבוקר, יכול לברכן במשך כל היום. ומי שקם משנתו אחר חצות הלילה, יכול לברך אז כל ברכות השחר, לרבות ברכת הנותן לשכוי בינה. ושומע לנו ישכון בטח.
המעיין בגוף התשובה יראה שדן בשאלת חיוב נשים בברכות השחר, ומה שהיה "חשוב לו" זה להראות את החיבור בין היום ללילה בברכות השחר. את החיבור בין היום לשקיעה ואילך הוא הראה לפי פוסקים מסויימים אך הצביע על מחלוקת, אולם בהמשך הראה את החיבור בין חצות ליום שלאחריו ובזה די היה לו כדי לפסוק לנשים לברוך ברכות השחר.
אולם מכלל ספק לא יצאנו - מה הדין בעניין ברכות השחר בשעות היום המאוחרות או שעות הלילה המוקדמות.
תורף השאלה נשלחה ללשכת הרב יצחק יוסף לברר את דעת אביו זצ"ל, וזו תשובתו:
ע' בספר ילקוט יוסף הלכות ברכות השחר (סימן מו סעיף יז), שלפי דעת הגאון מליסא זמן ברכות השחר הוא עד ד' שעות, והגאון רבי שלמה קלוגר העלה שאין לברך אלא עד חצות היום, אולם רבו החולקים על סברא זו, ודעת הרבה מן האחרונים שזמן ברכות השחר נמשך כל היום, וכמ"ש בשו"ת זרע אמת (ח"א סימן י"א), ובספר מאמר מרדכי (סימן מ"ו סק"י), וכ"פ בשו"ת מים חיים, ושכן עשו מעשה בהסכמת רבי יצחק טייב בעל ערך השלחן ע"ש, וכ"כ בשו"ת בני לוי, ובשו"ת רב פעלים (ח"א יו"ד סי' נ"ד, וח"ב או"ח סימן ח') וכן עיקר, וכן המנהג, ולכן אפשר לברך ברכות השחר כל היום כולו, ואף לאחר השקיעה עד חצות הלילה, או עד שילך לישון, שאז יש חיוב ליום הבא. ע"ש.
אם טעיתי בהבנת דבריו אשמח אם חבריי יעמידוני על טעותי, אך לכאו' המסקנה נראית הפוכה לחלוטין (!).
מסקנתו, כאמור, היא שניתן לברך גם לאחר השקיעה, וזאת בהסתמך על:
א. מאמר מרדכי.
ב. שו"ת זרע אמת, שו"ת מים החיים, שו"ת בני לוי.
ג. שו"ת רב פעלים.
---
ובכן:
א. מאמר מרדכי - אכן מבואר בדבריו שניתן לברך גם לאחר השקיעה, וזו לשונו: "ולענין שאר ברכות נראה דאף משחשיכה אם נהנה, כגון שלבש או הלך וכיוצא משחשיכה חייב לברך, כן נ"ל להלכה, ולא נתבארו דברים אלו בדברי האחרונים, שכבר נהגו בכל המקומות לברך כל ברכות אלו על הסדר, בין נתחייבו בין לא נתחייבו".
ב. שו"ת זרע אמת וש"ת מים החיים - לא מוכרח בדבריהם שזו כוונתם, וזו לשון שו"ת זרע אמת: "ואפילו אחר תפלה כוליה יומא יכול לאומרם"; ולשו"ת מים החיים שהביא שהמנהג הוא לברך על מנהגו של עולם ולא על הנאה ישירה, אין זה מוכרח שכוונתו לכל היום כולו, דאפשר לפרש כהרד"א דהיינו כל זמן שמנהג העולם להינות [וכפי שסיכמו בשו"ת רב פעלים: 'הטעם לברכה זו שכל זמן שהוא יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו, וכיון שלבש מנעליו כאלו נעשה לו כל צרכיו עכ"ל, וכ"כ הרב הלבוש ז"ל ע"ש, נמצא לפ"ז לא תקנו חז"ל ברכה זו וכיוצא בה אלא בעבור הנאות שהם ביום, שהאדם דרכו לצאת בשוק ביום, ללכת אנה ואנה לעשות צרכיו, ולכן צריך הוא למנעלים, אבל בלילה כיון דחשכה אין דרך לצאת לשוק, ולילך אנה ואנה לעשות צרכיהם, אלא הכל נסגרים בתוך ביתם ולא קפדי כ"כ אמנעלים, וכן ה"ה והוא הענין בשאר ברכות כיוצא בזה שכולם נתקנו על הנאות השייכים ביום, שהם הנאות לבוש ואזור ומצנפת ומנעל וכיוצא, ומאחר דחז"ל תקנו ברכות אלו על מנהגו של עולם בהנאות אלו, שהם על הרוב שגורים ומצויים ביום, לכך ראוי שלא לברך אותם אחר שעבר היום שנתקנו בעבורו, ורק אם השכים לקום אחר חצות לילה יברכם בשביל יום הבא כנגדו, וכמ"ש הפוסקים דלהכי מברך לכתחילה כל הברכות כולם אחר חצות לילה'].
ג. בשו"ת רב פעלים - ברור שאינו מסכים לכך, ומסקנתו היא ההיפך המוחלט! שהרי האריך לפלפל בדברי האחרונים, ולבסוף סיכם שני טעמים לאסור לברך לאחר השקיעה - על פי הפשט, מטעמו של הרד"א המוזכר לעיל; ועל פי הסוד.
---
לאור הנ"ל האם הסתמכותו על הפוסקים הנ"ל אכן תתכן, ולפיה ניתן יהיה לברך אף לאחר השקיעה?