הנה בפי' 'ואל ישעו' נתחבטו המפרשים הרבה, ויעויין בפי' רש"י שנקט לעיקר שהפי' הוא 'ואל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח לאמר נלכה נזבחה', ובמה שדוחה פירושים אחרים. ובאמת כדברי רש"י משמע באונקלוס 'יתקף פולחנא על גובריא ויתעסקון ביה ולא יתעסקון בפתגמין בטלין'. ולפי פירושם הדברים בטלים דברי רוח והבאי היינו המחשבה ללכת לזבוח לד' במדבר.
אולם בפי' ר' חיים פלטיאל ביאר, וז"ל, ואל ישעו בדברי שקר. עמרם היה דורש להם בשבתות מעניין גאולה ונחמות וזהו שאמר פרעה ואל ישעו בדברי שקר, פי' דרשות של עמרם, ורמז שיש לדרוש בשבתות וי"ט במזמור צ"ב. ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי, ר"ת בשבת, גם על דרשות עמרם נאמר.
והנה ר"ח פלטיאל לא פירש איך מתפרש 'ואל ישעו' לפי פירוש זה, ובפשוטו היה נראה שזה כמו שתרגם בתרגום המיוחס ליוב"ע, 'וְלָא יִתְרַחֲצוּן עַל מִילֵי שִׁקְרָא', והיינו שתכבד העבודה עליהם ואל יבטחו וישענו על דברי השקר של עמרם.
ברם במקור הדברים בשמות רבה (פרשה ה) איתא,
תכבד העבודה על האנשים, מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת לומר שהקדוש ב"ה גואלן, לפי שהיו נוחין בשבת, אמר להן פרעה תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו וגו', אל יהו משתעשעין ואל יהו נפישין ביום השבת.
ונראה שמפרשים 'ישעו' מלשון שעשועים.
ובמדרש תנחומא (פרשת וארא סי' ד) נראה שמשלב את ב' הפירושים הנ"ל, תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר, שהיה להם מגילות שהיו משתעשעים בהם משבת לשבת לומר שהקב"ה גואלינו, אמר להם פרעה אל ישעו בדברי שקר, אל יהו נשענים, ואל יהו משתעשעים, ואל יהו נפושים.
ומבואר שהתכלית והמטרה של 'תכבד העבודה' נחלק לשני חלקים, היינו למנוע את הניחומים וההישענות בבטחון בד', ובד בבד עם זאת, למנוע את השעשוע בדברי תורה שזה מה שמחזיק את כלל ישראל בעת צרותיו. וכן איתא במדרש תהלים (בובר; מזמור קיט),
לולי תורתך שעשועי וגו'. אמרו ישראל אלולא תורתך שהיתה עמי והיא שעשועי אז אבדתי בעניי, וכן משה אומר ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי. וכן פרעה אומר תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר (שמות ה ט), ספרים היו להם והיו משתעשעים בהם משבת לשבת, לכך נאמר לולי תורתך שעשועי וגו'.
והנה בהגהות הג"מ מתתיהו שטראשון ז"ל, על דברי הגמ' בב"ב (יד, א), משה כתב ספר איוב כתב,
מובא בספר מאור עינים בשם חכם קדמון בימי רבינו הקדוש, כי מצא כתוב במגילה קדמונית איך מרע"ה היה מוליך ומביא בידיו את ספר איוב לאחד אחד מזקני ישראל בשעבוד מצרים, למען ישמעו ולמען ילמדו כי יש תקוה לכל בוטח בה', שאחר הרע יקבל גם טוב וחסד ממנו, עכ"ל. וקרוב מאד לומר כי המגילות הנזכרות במדרש עה"פ ואל ישעו בדברי שקר, אמרו (שמו"ר ה, יח) מלמד שהיו בידן מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת לומר שהקב"ה גואלן. א"ל פרעה 'תכבד העבודה על האנשים וגו' ואל ישעו בדברי שקר' אל יהיו משתעשעין ואל יהיו נפשים ביום השבת. כונת המדרש למגילות מספר איוב, ואולי מה שאמר פרעה 'ואל ישעו בדברי שקר' אל ישתעשעו בקריאת המגילות, נתכוין לרמז שלא ישתעשעו בדברי משלים ודמיונות, של שקר, שלא היו ולא נבראו. כאותו מאן דאמר (בגמ' שם) שאיוב לא היה ולא נברא אלא משל היה.
אולם לפי דברינו נראה כי אף שהיו להם מגילות של דברי ניחומים שמכוחם היו מתעלים להישען ולבטוח בהקב"ה, ובפסיקתא זוטרתא כאן איתא 'לפי שהיה בידם מגילות על הבטחת יציאת מצרים וקורין בהם', היה להם גם ספר תורת האלקים להשתעשע ולהינפש בדברי תורה משמחי לב ומשיבי נפש.
[ובספר הרוקח (הלכות שבת סימן נו; מובא באליהו רבה סי' רצ ס"ק ה) כתב וז"ל, ע"כ נהגו לפרש מקרא בשבתות ואגדות כהתחלת אלו תיבות ב'ש'ב'ת'. ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי לומר בשבת ישעשע עצמו באגדות וטעמים].
---
ועוד יש לפרש באופן אחר התועלת של אותם המגילות, דהנה כתב רבינו הרמח"ל במסילתו הישרה (פרק ב), וז"ל,
ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה): תכבד העבודה על האנשים וגו', שהיה מתכוין שלא להניח להם ריוח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם, כי איש מלחמה הוא ומלמד בערמימות, ואי אפשר למלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה.
ולפי דבריו י"ל בדרך דרוש, כי המגילות היו ספרי עיון והתבוננות, ועצתו המחוכמת היתה להכביד העבודה ולמנוע קריאה במגילות הללו, 'ואל ישעו בדברי שקר'.