ב' נשים במשנת האו"ח והגר"א

[סליחות]

קראתי בעבר בשם האו"ח והגר"א שהפליגו מאוד בנושא של נשיאת ב' נשים (אם איני טועה אחד מהם אמר שאם היה יכול היה מבטל ת"ת ותפילה לפרסם את ההיתר). ואני בעניותי לא הבנתי מדוע הנושא כה חשוב להרעיש על כך עולמות, הרי אין בזה חובה ולמעשה זו רשות, ולכאורה יש מצוות אחרות שהם חובה ובני אדם נכשלים בהם. האם יש בדבריהם הסבר וטעם לכך?

[דודי צח]

אינני מתיימר להיות בקי כל הצורך, אבל כמדומה שבש"ס לא מצינו (בכלל או כמעט) אצל תנאים ואמוראים שהיו להם ב' נשים, ואדרבה כמה סיפורים יש שכשמתה אשתו של פלוני אזי התחתן עם פלונית, ומשמע שכבר אז לא היה הדבר כנוהג מצוי.
אם כי "בהלכות" שבש"ס יש ריבוי ציורים ודינים, במסכתות כתובות ויבמות ועוד, על שתי נשים ויותר. אך כאמור, דבר זה שנזכר בתנ"ך על אישים שונים, לא מצינו לזה סמך בימי התלמוד. הרבה לפני רבינו גרשום.

[בברכה המשולשת]

כמדומני שכבר העיר על כך הגר"ר מרגליות (וכמדומני שגם כתב שגם בתנ"ך זה בא בדר"כ כאילוץ בשל עקרות, או מגדרי מלכות )

ולגוף דברי הרב פותח האשכול, למיטב זכרוני המקור לייחוס הדברים לאדוננו הגר"א הוא יחסית מאוחר ונכב"ב.

[סליחות]

כדי להסיר את העננה השוררת סביב הדברים, מצאנו את המקור לדברים המיוחסים להגר"א, והם מצורפים כאן.
ספר "הגאון החסיד מוילנה" עמוד קז הערה 65 (באוצר)

[סליחות]

ניסיתי למצוא מקור לדברי האור החיים ולא מצאתי בינתיים, אבל מצאתי שהוא עצמו היה נשוי לשתי נשים. ובאופן דומה מפורסם גם כן על הבבא סאלי שהיה נשוי לשתי נשים בו זמנית בא"י כידוע. ייתכן שהאו"ח לא התבטא בעניין זה וזכרוני מטעה אותי, אלא שהביאו ראיה ממה שעשה. קראתי את הדברים לפני זמן רב מאוד.

[תורה מפוארת]

ניסיתי למצוא מקור לדברי האור החיים ולא מצאתי בינתיים, אבל מצאתי שהוא עצמו היה נשוי לשתי נשים. ובאופן דומה מפורסם גם כן על הבבא סאלי שהיה נשוי לשתי נשים בו זמנית בא"י כידוע. ייתכן שהאו"ח לא התבטא בעניין זה וזכרוני מטעה אותי, אלא שהביאו ראיה ממה שעשה. קראתי את הדברים לפני זמן רב מאוד.

כג"ל נראה כי האור החיים לא התבטא כן אלא שכך היה מעשה רב אצלו, ידוע גם שאחת מנשות האור החיים הייתה מניחה תפילין, ודומני כי אין כל המעשיות הללו הם טובים להיסטוריה וחלילה אין בזה להורות מה שסברו לרבים.

[ביקורת תהיה]

כמדומה שבש"ס משמע שכבר אז לא היה הדבר כנוהג מצוי.

מן המשנה עולה בבירור כי נשיאת אשה על אשתו היתה מחוץ לסגנון החיים דאז:
א. נָשָׂא אִשָּׁה וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, שֶׁמָּא לֹא זָכָה לְהִבָּנוֹת מִמֶּנָּה. (פרק הבא על יבמתו)
ב. וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת (דְּלֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה אֶלָּא בִּרְאוּיָה לְקַיְּמָהּ): אַיְלוֹנִית וּזְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד (שֶׁשָּׁתָת כּוֹס עִיקָּרִין. וַאֲסוּרוֹת לְקַיְּמָן לְמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, שֶׁהֲרֵי נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה). רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יָכוֹל הוּא לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה. (פרק ארוסה)

[בברכה המשולשת]

כמדומה שבש"ס משמע שכבר אז לא היה הדבר כנוהג מצוי.

מן המשנה עולה בבירור כי נשיאת אשה על אשתו היתה מחוץ לסגנון החיים דאז:
א. נָשָׂא אִשָּׁה וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, שֶׁמָּא לֹא זָכָה לְהִבָּנוֹת מִמֶּנָּה. (פרק הבא על יבמתו)
ב. וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת (דְּלֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה אֶלָּא בִּרְאוּיָה לְקַיְּמָהּ): אַיְלוֹנִית וּזְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד (שֶׁשָּׁתָת כּוֹס עִיקָּרִין. וַאֲסוּרוֹת לְקַיְּמָן לְמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, שֶׁהֲרֵי נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה). רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יָכוֹל הוּא לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה. (פרק ארוסה)

וכן המשנה לגבי רב שפסוק לאסור אשה על בעלה מחמת נדר וכה"ג, איננו חשוד עליה ומותר לשאת אותה אם בזמן שפסק כן היה נשוי אשה אחרת, ואח"כ נפטרה אשתו)

[סליחות]

כמדומה שבש"ס משמע שכבר אז לא היה הדבר כנוהג מצוי.

מן המשנה עולה בבירור כי נשיאת אשה על אשתו היתה מחוץ לסגנון החיים דאז:
א. נָשָׂא אִשָּׁה וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, שֶׁמָּא לֹא זָכָה לְהִבָּנוֹת מִמֶּנָּה. (פרק הבא על יבמתו) (לא כולם רוצים לשאת שתי נשים. ההתחייבויות כפלות. החידוש של המשנה גדול יותר שמותר לו להוציא. כנ"ל גם לגבי המשנה השניה שהבאת. ואדרבה לא משמע כך מדברי רבי אליעזר)
ב. וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת (דְּלֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה אֶלָּא בִּרְאוּיָה לְקַיְּמָהּ): אַיְלוֹנִית וּזְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד (שֶׁשָּׁתָת כּוֹס עִיקָּרִין. וַאֲסוּרוֹת לְקַיְּמָן לְמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, שֶׁהֲרֵי נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה). רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יָכוֹל הוּא לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה. (פרק ארוסה)

לא זכיתי להבין במה זה קשור לנושא האשכול. השאלה היא ספציפית על דעתם של האו"ח והגר"א בנושא הזה, ובעיקר על הדברים המפליגים בנושא בשם הגר"א; לא שאלנו על הנושא בכללותו. ואם כבר הדברים הובאו בנוגע לאו"ח והגר"א, אז לא זכיתי להבין איזו ראיה הכרחית יש משם לגבי הנוהג בזמנם. לדידי (אליבא דהאו"ח והגר"א וכו') מדברי המשנה אי אפשר ללמוד כלום על נוהג בעניין זה, אדרבה, אולי דוקא משם אפשר להבין שזה היה מקובל (ראה את ההערה ששולבה בדבריך בטקסט אדום).

[הרב שאול]

כדי להסיר את העננה השוררת סביב הדברים, מצאנו את המקור לדברים המיוחסים להגר"א, והם מצורפים כאן.
ספר "הגאון החסיד מוילנה" עמוד קז הערה 65 (באוצר)

כל מה שהובא בשם הגר״א זצוקל הוא שרצה להתיר לישא ב נשים ,אולי זה ענין להתקרב הגאולה ע”י רחל ולאה ודוק ,
אבל אין כאן שום מקור שרצה להנהיג זה למעשה בכל בית ובית ,רק שיהא מותר לעשות כן . וכנל , וזה פשוט

[סליחות]

כדי להסיר את העננה השוררת סביב הדברים, מצאנו את המקור לדברים המיוחסים להגר"א, והם מצורפים כאן.
ספר "הגאון החסיד מוילנה" עמוד קז הערה 65 (באוצר)

כל מה שהובא בשם הגר״א זצוקל הוא שרצה להתיר לישא ב נשים ,אולי זה ענין להתקרב הגאולה ע”י רחל ולאה ודוק ,
אבל אין כאן שום מקור שרצה להנהיג זה למעשה בכל בית ובית ,רק שיהא מותר לעשות כן . וכנל , וזה פשוט

ראיה לדבריך מהאור החיים ובבא סאלי שעשו כן למעשה...