באשכול סמוך עירבו כמה נושאים במחלוקות במציאות והתגובות מדברת כל אחת מעניין אחר
ופתחתי אשכול זה לסדר הדברים על מכונן ולשמוע דעת החברים על הצדדים שכתבתי כאן
א. מחלוקת במציאות שהייתה בעבר וודאי שישנה, כגון היכן היה המזבח ומה גודלו בזבחים, מחלוקת במציאות שישנה היום ואפשר לבררה אי אפשר וכמש"כ בשדי חמד המצורף (נלקח מהאשכול הסמוך שם הועלה באדיבות יצג)
ב. מחלוקת ששורשה במציאות כגון מסורת וכדו' או ששורשה בסברה, בזה יש לדון אכן מצינו בגמ' ובמתני' שמביאות שמועות בשם תנאים ומשמע שזה גרם להם להכריע כך מחמת שראו/שמעו כך וכך
ג. כל מחלוקת תנאים ובכלל אפשר להסבירה בב' פנים, או פן אמוני ורוחני דהיינו שמחמת כוחות נפשו הרוחניים של התנא הרי זה גרם לו להבין בסוגיא זו וזו כך וכך, או צד גשמי, דהיינו דידוע דדעת הפסיכולוגים היפך דעת תורה דאין בחירה דהאדם עשה כך וכך עקב מציאות מסויימת בנפשו והיא גרמה לו לעשות כך וכך, אכן אנו שלומי אמוני ישראל מאמינים בני מאמינים כי לאדם יש כח בחירה ללא קשר למצבו הנפשי ותמיד יכול לעשות הפוך ממה שהסיבות הגשמיות מכריחות, אכן עדיין יש לומר דבמחלוקות התנאים אף שהינן תורה ולימוד תורה (לשמה) מגיע מבחירה מ"מ דעתם לנטות במחלוקת לכאן ולכאן נבעה מיכולותיו והבנותיו השכליות ודרכו בהנהגה וסוג תפיסתו וכדו', ומכאן שיש מחלוקות שאדניהם מושתתות על דעת האדם באשר הוא דהארץ והתורה נתן לבני אדם.
ד. בכל מחלוקת תנאים בדרשת פסוקים בתורה יש להבין בב' פנים, או דנחלקו בסברא היאך ראוי להיות, ועפי"ז פירשו הפסוק לפי דעתם, או דנחלקו בהבנתו הנכונה של הפסוק וממנו הוציאו הדין
ה. ישנן מחלוקות אשר מקשרות נושאים שאין להם שייכות זה לזה ואין הדבר השנוי במחלוקת נדרש מפסוק בתורה דוגמת אינו מתכוון (אם אינני טועה אין בו פסוק) שנחלקו בין לגבי שבת בין לגבי כלאים ובין לגבי כיבוי מזבח ומחלוקות אלו מוקשות שכן יוצא שנחלקו בביאור דבר מופשט ללא קשר לדברי התורה גופם, שכן בכל מקום ומקום יש לדון לכשעצמו מה ראוי להיות דינו של האדם העושה כך וכך ואין קשר המאחד בין הדברים, יש לבארם בב' פנים, או שנחלקו בהבנת התורה שניתנה ל"אדם המבין ועושה" מהו גדרן של כוחות נפשו וכוונתו של האדם אשר אליו דיברה תורה, או שהמחלוקת קדומה לתורה מה נחשב בהבנה שכלית כמעשה שהאדם עשהו וכיון שהתורה ניתנה לבני אדם הרי ההכרעה מסורה לפי הבנתו האישית של התנא אשר נבנתה באחת משתי הצורות שזכרתי באות ג',
דוגמא קיצונית לדבר היא פלוגתת קלוטה כמי שהונחה שמשפיעה בין לגבי מלאכת הוצאה בשבת בין לגבי קנין האשה בגיטה בין לגבי טומאת מי חטאת (ועד הנחת תפילין לדעת ההלק"ט) והיא מוקשית מאוד שכן היה לכאו' לדון כל דבר לגופו איזו סוג של הנחה ראויה לקנין גט לשבת ולטומאת מי פרה