ובתרגום:
ובעדן דפרסין כהניך ידיהון בתלוי ומברכין לאחיהון בית ישראל דדמין ארבעת ידיהון מתפרשין כלולבי דתמר וקומתהון כדקלא, וקהליך קיימין אפין באפין כל קביל כהניא ואפיהון כבישא לארעא כאתכלא דענבא.
והנה מבוארת כאן הנהגה ראויה לעת קבלת הברכה ע"י קהל ישראל, שהכהנים עומדים זקופים ומברכים והקהל מרכינים את ראשם כדי לקבל הברכה, וכדרך הגפן שאשכלותיה מרכינים ראשם למטה לארץ.
וצ"ב מה שנקט התרגום 'ארבעת ידיהון', מה המכוון בזה, היאך ישנם ארבעה ידים?
ומצאתי בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יא סי' ו) שהביא מספר יפה לב שביאר ע"פ מה דאיתא בשו"ע או"ח סי' קכח סעיף יב וז"ל: מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם ומגביהים יד ימנית קצת למעלה מהשמאלית ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם ומכוונים לעשות ה' אוירים בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר אחד ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל.
ומקורו בדברי הרא"ש מגילה פ"ג סי' כא, וברא"ש נוסף "לקיים מציץ מן החרכים". [ובטור הלשון: לקיים מציץ מן ה' חרכים. וכן בלבוש].
וביאר שזוהי גם כוונת התרגום, והיינו משום דחשיב כל הב' אצבעות שהן ביחד ליד אחד יעו"ש, ומוסיף הצי"א: ואף על פי שלכאורה מן הדוחק לפרש כן דהתרגום חשיב כל ב' אצבעות שביד ליד אחת, אבל מן ההכרח לפרש כן בכוונתו דאחרת הא אין לדבריו כל פירוש.
ועי' בהגהות מיימוניות הל' נשיאות כפים (פי"ד ה"ג) שהעתיק דברי הטור הנ"ל, ובספר קרית מלך ציין את דברי התרגום הללו.
האם ישנו פירוש מרווח יותר לדברי התרגום?