הודעהעל ידי מעט דבש » ב' יולי 21, 2014 12:52 am
כתב בכל בו (סימן לז) ובארחות חיים (הלכות שבת, דין קריאת הסדר שמו"ת אות ג) ובתשב"ץ קטן (סימן קפד אחרי ההג"ה) "ועוד כתב ה"ר מאיר, שאינו מועיל [כל] כך כשאדם חוזר ג"פ מקרא כמו שיחזור ב"פ מקרא ואחד תרגום, כי מן הדין היה לנו לחזור תרגום ירושלמי, לפי שבטוב מפרש העברי יותר מן התרגום שלנו (=תרגום אונקלוס) אך שאינו מצוי בינינו, ואף כי אנו נמשכים אחר מנהג בבליים. [ומצאתי בספרים אחרים, מי שאין לו תרגום, יקרא פרש"י. וראייה מדאמרינן לעיל שמן הדין היה לנו לחזור תרגום ירושלמי לפי שמפרש, ואין לך פרישה גדולה מזו] " (עכ"ל). [1]
והכונה, שבאמת עיקר תקנת חז"ל היתה לקרוא מקרא ג"פ, אלא שתיקנו הפעם השלישית תרגום כדי שיבינו הענין, ולכך היה עדיף לקרוא תרגום ירושלמי שמבאר הענין יותר, ומאותו הטעם גם פירוש רש"י מהני [ומש"כ שדוקא אם אין לו תרגום יקרא רש"י, כנראה הוא משום מה שכתב בתחלה שאנו נמשכים אחר מנהג בבליים. ובאמת הסמ"ג (עשין יט) כתב שפירוש רש"י עה"ת טפי מהני מתרגום (לדעת התוספות ברכות ח: ד"ה ואפילו, וסיעתם) כיון שמבאר הענין יותר; ועיין עוד בביאור הלכה רפה, ב ד"ה תרגום; ואכמ"ל].
ובספר היראה לרבנו יונה (נוסח דפוס ליסבון, אות צו) "וישלים פרשיותיו עם הצבור בכל שבוע שמו"ת, ואם אין לו תרגום יקרא שלש פעמים המקרא, או שנים מקרא ואחד לעז" (עכ"ל; ובענין הלעז עיין תוס' ברכות ח: ד"ה ואפילו, ואכמ"ל).
ועיין בערוך השולחן (או"ח רפה, ב) בטעם שמו"ת, שהיא תקנה ללמוד ג' פעמים, כנגד התורה שנאמרה ג' פעמים כמו שאמרו (סוטה לז:) "כללות ופרטות נאמרו מסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב", ובחרו בתרגום הפעם השלישית כדי שיבין מה שהוא לומד. וטעם זה מבואר במטה-משה (תסד, הביאו באליה-רבה רפה, א) וביאר שהפעם השלישית היא כנגד "בַּאֵר הֵיטֵב" (דברים כז, ח; ותרגם אונקלוס שם "פָּרֵישׁ יָאוּת") ולכן קוראים תרגום [וכן כתב השל"ה (מסכת שבת, נר מצוה. דפוס יוזעפאף ח"ב טו: ד"ה ומקודם) ומהר"ל (נתיבות עולם, נתיב העבודה פי"ג - א, קיח:)]. וביאר באליה-רבה (שם, על הלבוש ס"א) שלכן קוראים תרגום ולא ג' פעמים מקרא, כי התרגום מבאר המקרא, והוא כנגד "בַּאֵר הֵיטֵב" [2].
ובצל"ח (ברכות ח: ד"ה ואפילו) כתב בטעם שמו"ת "למען לא ישכח דבר, כי החוט המשולש לא במהרה ינתק על ידי שכחה".
ובערוך השולחן (שם סעיף יא) ביאר לפי"ז את דין 'עטרות ודיבון' שקוראים המקרא ג"פ כמבואר בתוספות (ברכות ח: ד"ה ואפילו - בדעת רש"י שם) וברמב"ם (הל' תפילה יג, כה), ונפסק להלכה בשו"ע (או"ח רפה, א).
ונראה שכן מבואר בלשון תשובת רבנו האי גאון בספר העתים (קסט, עמ' 249; הובא באוצה"ג ברכות חלק התשובות לה) "והמשלים פרשיותיו, אף כאן צוהו לקרות שנים בתורת מקרא, ואחד בתורת תרגום" והיינו שהקריאה של התרגום בעלמא היא כמו לקרוא את המקרא פעם שלישית, וכאן שאין תרגום הדרן לקמייתא, שקוראים את הפעם השלישית במקרא תחת התרגום.
ולפי"ז, הסוברים שצריך לקרוא המקרא ג"פ, הוא משום דס"ל שלא תקנו כלל תרגום ירושלמי, אף במקום שאין תרגום אונקלוס, ולכך במקום שאין תרגום אונקלוס יקרא כעיקר התקנה - ג"פ מקרא. והסוברים שצריך תרגום ירושלמי, ס"ל שתקנו הפעם השלישית באיזה תרגום שיהיה (ועיין פחד יצחק לאמפורנטי ערך 'לעולם ישלים' - "ואם תאמר, פשיטא, ואם אין לו אלא תרגום ירושלמי למה לא יקראנו, ולמה יגרע תרגום זה מתרגום אונקלוס וכו'")..
וכן מפורש ברבנו מנוח (הל' תפלה יג, כה) בדעת הרמב"ם שם שקוראים עטרות ודיבון ג"פ מקרא, וז"ל: "ואעפ"י שיש לו תרגום ירושלמי, אנן בתר תרגום בבלי גרירינן, וכיון שאין לו תרגום בבלי, כפסוק שאין לו תרגום הוא".
וכל זה לראשונים אלו, שעיקר התקנה היתה לקרוא ג"פ מקרא [ועיין בשו"ע הגר"ז (רפה, א) שטוען שלשיטות שבעטרות ודיבון צריך ג"פ מקרא, אין יוצאים ברש"י ידי חובת שמו"ת, כיון שאינו מפרש כל מלה ומלה, אא"כ קורא עמו גם המקרא, כדי שיהיה לו ג' פעמים. אמנם בביה"ל רפה, ב מבואר שיוצאים אף שאין מפרש כל מלה ומלה; וקושיית הגר"ז הקשו עוד אחרונים הגר"ש קלוגר בספר החיים ועוד - עיין בירור הלכה קמא, סי' רפה, כא. ועיין ברשב"ץ ברכוח ח. ד"ה ואפילו "שהרי יש כמה מקראות שאין מובן פירושם בשום מקום, ולא יצא בקריאת הפירוש ידי תרגום"].
אמנם בראשונים אחרים נראה, שלא היתה עיקר התקנה לקרוא ג' פעמים, אלא עיקר התקנה היתה לקרוא מקרא ותרגום, אלא שהיתה סיבה למה תיקנו ב' פעמים מקרא, וכדלהלן:
בפירוש רבנו יהונתן מלוניל על הרי"ף (ברכות ד: מדפי הרי"ף) כתב: "שנים מקרא - שיהיה שגור הלשון הקדש בפיו" וכן כתב הרשב"ץ (ברכות ח. ד"ה ואפילו) "ושנים מקרא דבעי, היינו טעמא, כדי שתהא שגורה בפיו" [3] ובראבי"ה (ברכות כב) כתב: "שנים מקרא - להודיע חשיבותו". וכן הוא בפירוש התפלות והברכות לרבנו יהודה ב"ר יקר (ח"א עמ' כ) "חייבו לומר המקרא פעם אחת יותר מן התרגום, לפי שלשון הקודש הוא דבר שבקדושה, עשו קריאתו עִקָּר".
ובראב"ן (פח) הובא במעדני יום טוב (על הרא"ש ברכות פ"א ס"ח, אות ד)), כתב שהוא כנגד שנים הקוראים בבית-הכנסת ואחד המתרגם (עיין שולחן ערוך או"ח קמה). ופירש במעדני יו"ט, שכונתו להא דאיתא בירושלמי (מגילה פ"ד ה"א, הובא ברי"ף מגילה יד. מדפי הרי"ף) שצריך שיעמוד אחד על הקורא. ודברי הראב"ן הובאו גם בערוך השולחן (או"ח רפה, ב). ונראה שטעם הראב"ן ניחא יותר לשיטתו שם שכל דין שמו"ת אינו אלא ביחיד הדר בכפר שאין שם קריאת התורה, אבל השומע קריאת התורה פטור מדין זה [והובא בהגהות מיימוניות (הלכות תפילה יג, כה/ש), ובבית-יוסף (או"ח רפה, ד"ה הובא בהגהות)], ולכן כתב שיחיד קורא כנגד קריאת הציבור - שנים הקוראים ואחד המתרגם. ומ"מ אף לדידן דקיימא לן שאף יחיד חייב (ב"י שם, ושו"ע שם ס"א) שייך לומר טעם זה.
ובים של שלמה (קידושין פ"ב סי' יד) כתב: "מאחר שהזהיר על השנים מקרא ואחד תרגום, ולא די במקרא ותרגום, אם כן יש בו סוד".
עכ"פ, לפי ראשונים אלו, נראה שלא היה כלל ענין של ג' פעמים, אלא הענין היה מקרא ותרגום, ומאיזו סיבה שהיא תקנו המקרא ב' פעמים. ולפי"ז במקום שאין תרגום (כעטרות ודיבון), אין סיבה לקרוא המקרא ג"פ, אלא או תרגום ירושלמי, או שיקרא רק ב"פ מקרא (במקום שאין תרגום ירושלמי).
וכן מבואר ברא"ש (ברכות פ"א ס"ח) שבפסוק שאין בו תרגום, כגון ראובן ושמעון וכדומה, אין צריך לקרותו ג"פ, אלא שנהגו להחמיר כפירש"י, ולקרוא ג"פ (עכ"ד)
ובתלמידי רבנו יונה (ברכות ד: מדפי הרי"ף ד"ה ואפילו) נראה שהסתפקו בשני צדדים אלו (אם יש ענין של ג"פ או לא), ולכך כתבו שבעטרות ודיבון יקרא תרגום ירושלמי, "והפסוקים אחרים שאין להם לא תרגום אונקלוס ולא תרגום ירושלמי, אפשר שדי בשיאמר אותם שתי פעמים. ואפשר שצריך לומר אותם שלש פעמים. מפי הרב נר"ו" (ויש להעיר מרבנו יונה בספר היראה דלעיל, שסובר שצריך ג"פ אם אין לו תרגום).
ומש"כ על פסוקים שאין להם תרגום כלל, היינו פסוקים שכולם שמות אנשים, כמו "ראובן שמעון לוי ויהודה" (שמות א, ב) ודומיהם (ב"תרגום אונקלוס המוגה" ציין כל פסוקים אלו בהערה למטה), והתוס' (ברכות ח: ד"ה ואפילו) והרא"ש פשיטא להו שלשיטת רש"י שם שצריך בעטרות ודיבון לקרוא ג"פ, גם בפסוקים אלו יש לקרוא ג"פ. ודברי תר"י אינם אלא לשיטת התוס' וסיעתם שצריך לקרוא בפעם השלישית תרגום ירושלמי, וא"כ יש לדון האם יש תקנה של ג"פ, או תקנה של תרגום לחוד, ונפק"מ במקום שאין תרגום כלל, אף תרגום ירושלמי, וזהו ספקם של תר"י (ביכורי ארץ ברכות סימן מא, ד"ה וכתבו, וסד"ה והנראה).
העולה מכ"ז, שלשיטת רש"י ורמב"ם שבעטרות ודיבון יקרא ג"פ מקרא, ודאי יש בשמו"ת ענין של ג"פ, ולתוס' וסיעתם יש לדון בזה, אם תקנו ג"פ והפעם השלישית תרגום, או שתקנו רק ב"פ מקרא, והוסיפו תרגום במקום שיש תרגום, כדי לבאר, ובמקום שאין תרגום - לא תקנו פעם שלישית. וזהו ספקם של תר"י.
<><><><><><><><>
[1] הקטע המוסגר הוא מתשב"ץ קטן מהדורת י-ם תשס"ה סימן לז - נדפס ע"פ נוסח התשב"ץ שהיה לפני המהר"ם מינץ והב"י.
[2] וז"ל המהר"ל (שם): "ויש לשאול, למה שנים מקרא ואחד תרגום. וי"ל, כי מצינו שהתורה נתנה בהר סיני, ונשנית באהל מועד, ונשתלשה בערבות מואב, ובערבות מואב היה ביאור התורה, כדכתיב (דברים א, ה) 'הואיל משה בֵּאֵר את התורה', פי' רש"י ז"ל (מתנחומא דברים ב) בשבעים לשון, לפיכך שנים מקרא ואחד תרגום - שהוא ביאור התורה. כי אין צריך שבעים לשון, רק כל אחד לפי לשונו, ולשון ישראל ההמון היה תרגום, ולפיכך צריך שנים מקרא ואחד תרגום".
[3] וברבנו מנוח (על הרמב"ם הל' תפילה יג, כה) כתב: "אבל בציבור לא הצריכו לשנים מקרא, משום טרחא דצבורא". וכן כתב ב"אהל מועד" (שער התפילה, דרך ד, סוף נתיב ח).
נערך לאחרונה על ידי
מעט דבש ב ב' יולי 21, 2014 2:52 am, נערך 4 פעמים בסך הכל.