היא שיחתי כתב:הבית יוסף לכאורה העתיק בעצמו את רש"י
הרבה פעמים רואים בבית יוסף גירסאות שונות מאשר בידינו
איש_ספר כתב:היא שיחתי כתב:הבית יוסף לכאורה העתיק בעצמו את רש"י
הרבה פעמים רואים בבית יוסף גירסאות שונות מאשר בידינו
ה'לכאורה' הזה מלמד על איזשהו בירור?
איש_ספר כתב:על ראשון ראשון. שאלה זו אינה ספיצפית לבית יוסף, אלא נוגעת לכל הלשונות מתוך ספרים שבאו בדברי הראשונים, והב"י בכלל זה.
הגרד"צ הילמן האריך בזה, והביא ראיות שבמקרים רבים, הראשונים העסיקו מעתיקים שישלימו בתוך התשובה את הלשון במלואה. וכמדומה שאף מצא בב"י ציווי למעתיק.
את דבריו לא העלה ע"ג הכתב, ולכן א"י מקומו, אבל א"מ שליט"א הראני כיו"ב בהגהות אשר"י פ"ה מע"ז שכותב שם, והמעתיק יעתיק וכו'.
נאשער כתב:ראיתי פעם ברא"ש [איני זוכר כעת מקומו] שכתב שאין לסמוך על מה שכתבו תלמידי רבי יהודאי גאון בשמו כי היות והרב יהודאי היה סגי"נ ל"ע השמיטו או הוסיפו שלא מדבריו או עיוותו משמעותם, מבהיל על הרעיון.
איש_ספר כתב:שאלה זו אינה ספיצפית לבית יוסף, אלא נוגעת לכל הלשונות מתוך ספרים שבאו בדברי הראשונים, והב"י בכלל זה.
הגרד"צ הילמן האריך בזה, והביא ראיות שבמקרים רבים, הראשונים העסיקו מעתיקים שישלימו בתוך התשובה את הלשון במלואה. וכמדומה שאף מצא בב"י ציווי למעתיק.
בספרי עמודים אכן דנתי בהוראות למעתיקים אבל המדובר שם בספרים שלפני הדפוס, ואין זה קשור לב”י שפעל לאחר הדפוס. לפיכך הדוגמה שהובאה בפורום מהגהות אשרי אינה לעניין. כי יש שני סוגים של הוראות למעתיקים. האחת, והיא הנפוצה לפני הדפוס: הוראות שהן יותר בגדר בקשות למעתיקים שיעתיקו בצורה נכונה וכד’, וזה לא קיים לאחר הדפוס אלא במקרים נדירים. השנייה, לאחר הדפוס והיא במקרה שהמחבר כתב ספר ויש לו טירחה מרובה להעתיק קטעים מספרים אחרים, אזי הוא רושם למעתיק את החיבור, כי כאן יעתיק מספר פלוני ובזה הוא חוסך עבודה לעצמו. הב”י נהג כמובן בדרך השנייה. על עניין זה (של הב”י) איני מדבר בספריי כי הם דנים בעניינים שלפני הדפוס, אבל אי”ה בספריי הבאים תיכננתי לכתוב על כך, ויש לי בראש מספר מקומות, ואולי גם כתוב אצלי אבל אני מתעצל לחפש
וכאמור תופעה זו היא היסוד להניח את ההשערה (המתקיימת בכמה מקומות) שמרן העסיק מעתיקים.בשניהם [בכס"מ ובב"י] מובא מהרשב"א בתורת הבית
בטעות "בפרק בנות כותים" וצ"ל "בפרק כיצד היד"... וצ"ב אם נפלה הטעות בב"י והועתקה משם לכס"מ או שנפלה בס' תוה"ב שבכת"י כי לא נדפס בימי מרן והעתיק מרן את הלשון המוטעה
כדרכו במקומות אין מספר להעתיק הלשונות כפי שכתובים בספרים שלפניו עם טעויותיהם מבלי להעיר על זה וכן נהג בהעתקת לשונות הראב"ד ולשונות הרב המגיד כפי שכתובים בדפוס קושטנדינא בלא להעיר על טעויותיהם כמו כשירה המעיין בילקוט שנו"ס שבמהדורת הר"ש פרנקל ואכמ"ל בדוגמאות
צh33 כתב:זה בטוח שזה הוראה למעתיק או שהתכוין לכל מעיין שיעיין שם ויעתיק לכאן?
(כך זה נשמע לי בלי לעיין בפנים)
אוצרניק כתב:נאשער כתב:ראיתי פעם ברא"ש [איני זוכר כעת מקומו] שכתב שאין לסמוך על מה שכתבו תלמידי רבי יהודאי גאון בשמו כי היות והרב יהודאי היה סגי"נ ל"ע השמיטו או הוסיפו שלא מדבריו או עיוותו משמעותם, מבהיל על הרעיון.
רא"ש מו"ק פ"ג ס"ג:
אבל אי שכיב ליה שיכבא ביום טוב שני של ימים אחרונים נהיג ביה אבילות וסליק ליה למנין שבעה דאתי עשה ודאי דיחיד ודחי עשה דספק דרבים דכתיב ואחריתה כיום מר והוה דאורייתא [ויום טוב] האחרון ספיקא דרבנן וכן פסק הרב אלפסי וספר הדינין חולק על סברא זו וגם ר"ת ז"ל כתב דלא סמכינן על דברי בעל הלכות ז"ל בדבר זה דרב יהודאי גאון בעל ההלכות מאור עינים היה ופעמים שהיו תלמידיו כותבין בשמו את אשר לא צוה ולא עלה על לבו .
(דרך פרוייקט השו"ת)
ידידיה כתב:לאור כל האמור לעיל, האם כאשר אני נתקל בב"י המצטט את כל דברי רש"י על עניין מסויים אך משמיט ד"ה אחד, האם אין לייחס לכך שום משמעות מפאת הסיכוי הסביר ששגגת מעתיק היא?
אורייתא! כתב:ידידיה כתב:לאור כל האמור לעיל, האם כאשר אני נתקל בב"י המצטט את כל דברי רש"י על עניין מסויים אך משמיט ד"ה אחד, האם אין לייחס לכך שום משמעות מפאת הסיכוי הסביר ששגגת מעתיק היא?
האפשר דוגמא לדבר?!
תוך כדי דיבור כתב:הרי דוגמא למה שדובר עליו כאן, שציטוטי הראשונים אצל הב"י נעשו לפעמים ע"י מעתיק, ואירע פה ושם שמעתיק זה לא דק בהעתקתו - והפעם אפי' מחיבורו האחרון של הב"י, בדק הבית:
ביו"ד סי' פ"ד, אגב עניין שרצים שבנוזל היאך מקרי פירשו, בד"ה הראשון של בדק הבית: "כתב רבינו ירוחם (נט"ו ח"ה אות כז קלו ע"ג) חומץ שיש בו תולעים אם פירשו לאויר נקרא פירשו אבל מן החומץ לתבשיל לא הוי פירשו ומותרים. כתב רבינו ירוחם בנט"ו אות כ"ז (שם ע"ד) לסוך התינוקות בשומן חזיר כתב הר"ר ברוך בתוספות פסחים שאם היא סיכה של תענוג אסור ולפירוש רבינו תם (תוס' נדה לב. ד"ה וכשמן) מותר שלא אמרינן סיכה בכלל שתיה אלא בשמן שהוא נבלע יותר בגוף". וכמובן מאליו שלחלק השני של הציטוט אין שום שייכות לנידון שם, רק שהוא נמצא באותה פיסקה ברבנו ירוחם וכנראה הוכנס כאן בשגגת המעתיק שנצטוה להעתיק האמור שם בשרצים (ואמנם ביניהם יש עוד כמה מימרות, כך שעדיין לא נהירא, היאך נחת להעתיק דווקא הך דשומן חזיר).
וכתב הרי"ף וקאמרי רבוותא הלכתא כרב ששת דת"כ ואף על גב דשני רב נחמן לא סמכינן אשינויא. וכתב עליו הרא"ש ז"ל ולא ידענא למה כתב הרי"ף לא סמכינן אשינויא דרב נחמן אין שינויא בגמרא מבורר יותר מזה דכיון דמצא ברייתא דעקירות רבי יהודה ופליג את"ק וא"כ ברייתא קמייתא דפריך מינה לרב חסדא יחידאה היא ואמאי פסיק כיחידאה עכ"ל. ואני אומר דכיון דאשכחן בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ד כ"ה) דאיפלגו ריב"ל ור' יוחנן דלריב"ל כל מקום שאמר ר' יהודה בד"א אינו אלא לפרש דברי חכמים ור' יוחנן קאמר שהוא לחלוק וכתבו התוספות והר"ן פרק בני העיר דריב"ל ור"י הלכה כריב"ל וכיון שכן לפום קושטא ליכא פלוגתא בין ר' יהודה ות"ק וקשיא לרב חסדא אלא דשני רב נחמן דאפשר לרב חסדא למימר דס"ל דבמה ד"א לחלוק והוא דאמר כת"ק וההיא ברייתא כרבי יהודה ומכיון דקי"ל דבמה ד"א לפרש ממילא קם לה הלכה כרב ששת ושינויא דרב נחמן לא סמכינן עלה.
ולא ידענא למה כתב רב אלפס לא סמכינן אשינויא דרב נחמן בר יצחק אין שינויא מבורר בגמרא יותר מזה דכיון דמצא ברייתא דעקירות רבי יהודה ופליג אתנא קמא דבמה דברים אמורים דברייתא דברי הכל פליג אתנא קמא ואם כן ברייתא קמייתא דפריך מינה לרב חסדא יחידאה הוא ואמאי פסיק כיחידאה.
דבמה דברים דברייתא דברי הכל פליג את"ק. דבפ' חלון דף פ"א אמר ריב"ל כ"מ שאמרו ר"י אימתי ובמה במשנתנו אינו אלא לפרש. דוקא במשנה ולא בברייתא. ורבינו הקדים כלל זה לאפוקי מה שתי' הכ"מ ליישב דברי הרי"ף דקי"ל כריב"ל לגבי ר' יוחנן. וריב"ל ס"ל דבמה לפרש. א"כ חכמים דר"י נמי ס"ל כרב ששת. להכי קאמר דבברייתא ריב"ל נמי מודה דבמה לחלוק וברייתא דעקירות יחידאה היא.
[/quote]יהודה בן יעקב כתב:האם מה שהכס"מ לא העתיק שורה זו הוא מחמת שלא היתה לפניו (במהדו' ונציה רפ"א היא מופיעה), או משום שקיצר את דבריו?
.
ידידיה כתב:הבהרה: כל הספקות שלהלן (שנובעים מבורותי בדרכי הלימוד) התעוררו לי כשלמדתי או"ח סי' שיז.
1. כאשר מרן הב"י מביא ציטטות שלמות מן הגמרא או מרש"י, האם הנוסח שלפנינו הוא מכתב הב"י עצמו, כך שאפשר לדקדק על השמטות ודילוגים, או שהב"י כתב וכו' והמדפיסים הם שהעתיקו.
2. האם יש משמעות לסדר הבאת הדינים של מרן הב"י, כוונתי על התוספות של הב"י שלא כתבם הטור ואשר הוא מביא רבות בסוף הסימן, ולעיתים מרחיב ודן בארוכה בדינים שונים, וברצוני לדעת האם מקובל בין הלומדים לדרוש סמוכין בזה.
3. האם בכל ההלכות דרכו של הב"י להביא כה רבות מרבנו ירוחם כפי שמצינו בסי' שיז הנ"ל, ומדוע?
תודה רבה
לכשיבקע כתב:יש לציין כי הרבה מדברי רבינו ירוחם מובאים בבדק הבית ולא בבית יוסף (עכ''פ ביו''ד) וכמעט תמיד הוא חולק עליו בלשון שאינה מצויה בד''כ בב''י (כגון ואין דבריו נכונים - ביו''ד סי' צה, 'ולא דיבר נכונה' - בבד''ה יו''ד סו''ס קיג, ולאפוקי מרי''ו - שם סוס''א, ודלא כרי''ו - ביו''ד סי' כח סוס''ב, לא כלום הוא - ביו''ד סי' עג בבד''ה בס''ו, וכן כתב עליו 'ולא נהירא' בכמה מקומות. (הלשון החריפה שראיתי עד עתה בב''י נמצאת ביו''ד בסי' עג אות ב סוד''ה כתוב בארחות חיים).
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 515 אורחים