במשנה במגילה כ"ד א' איתא דהמפטיר בנביא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו.
והיינו שבהיות עליית המפטיר פחות חשובה על אשר אינה מעיקר הדין של ז' קרואים, תקנו שהעולה מפטיר יעלה לשאר מינויים של כבוד.
והנה מהו ענין עובר לפני התיבה ופורס על שמע אי"צ לפרש, אבל לא נתבאר מה זה 'והוא נושא את כפיו', דכמובן שאיירי בכהן וא"כ מה תוספת גדולה יש כאן על שאר אחיו בני אהרן.
ומצאתי למפרשי המשנה שפי' דהיינו שהוא מתחיל בקול קודם שאר הכהנים במילת יברכך, אלא שהוא דחוק בל' המשנה וגם דבשו"ע איתא שיאמרו הכהנים כולם כאחד.
ולע"ע מצאתי ג' הסברים חילופיים ודחוקים לא פחות,
בטו"א הק' כן ותי' דהמכוון על ביהכ"נ שכולם כהנים שמבואר בסוטה שא' אינו עולה וקמ"ל המשנה שהמפטיר בנביא יהא א' מהעולים.
עוד תי' דאפשר שהוא אגב סיפא שאם הוא קטן אינו נושא את כפיו.
ובס' חו"ב להגרח"ג שליט"א מצאתי שתי' עפ"י המבו' בשו"ע דכהן ש"ץ אינו נו"כ אם יש ב' כהנים לבד הוא, וקמ"ל המשנה דהמפטיר נו"כ גם בדיש חוץ לו ב' כהנים, עי"ש.
וכנראה למעיין שבכל אלו הפשטות לא יצאנו מידי דוחק הן בל' המשנה והן בפשט המכוון.
ועלה ברעיוני השערה 'נועזת', דהנה ידוע מח' חזו"א וביה"ל אם יש בברכת כהנים לדינא דשומע כעונה, דשי' ביה"ל דמשום דינא דקול רם המבו' בסוטה פרק אלו נאמרין אין לכהן להוציא חבירו בברכת כהנים דסו"ס לא תהיה ביד השומע ענין כאדם האומר לחבירו, והחזו"א פליג עליה וס"ל דשפיר יוצא בכך.
ובזכרוני שמועה שלא נתבררה אצלי דהחיד"א מביא במסעותיו על מנהג קהילה גדולה [אולי טורקיה ואולי ירושלים] שהיו נוהגים כן, ומשהראו זה להביה"ל אמר דלו ידע מזאת לא היה נוקט בספרו היפך מזה להדיא.
עכ"פ אליבא דהחזו"א אפשר לפרש דברי המשנה בפשוטו, דאותו שהפטיר בנביא וכהן הוא, הוא יוציא לשאר הכהנים בנשיאות כפיים, וא"ש הכל.
ועדיין לגודל החידוש שבזה לא הרהבתי בנפשי להעלות כל זה על שולחן חכמים עד שמצאתי ת"ל דמות ראיה לפירוש זה מהנימוק"י שכ' שם במשנה לפרש סיפא דאם קטן הוא אינו נושא את כפיו, שרוב ראשונים פירשוה משום דאי"ז כבוד הציבור להיות כפופין לברכתו, והוא ז"ל כתב דהחסרון מפני שאינו מוציא יד"ח לאחרים, ולכאורה להדיא כמה שפירשתי.
ועתה שאלתי ובקשתי אם מי מהחכמים יוכל להשיב אבדתי גבי העובדה הנז"ל מהחיד"א, ועיקר אם יש מי שקדמני בפירוש מחודש זה של המשנה (או למצער פירושים נוחים יותר בדין זה).
יאש"כ מראש,
סופר.