קושיא של ה'שערי דעה' - בקשת עזרה

[איש_ספר]

האדר"ת ביומנו כת"י רושם שיחות שהיו לו עם הגאון העילוי רח"ל סאסניצער אז רבה של סומרגון, מח"ס שערי דעה, בין הדברים הוא כותב:

הקשה בשבועות י"ג ב , מודה רבי [הסובר דיוה"כ מכפר גם בלי תשובה] בכרת דיומא, דמ"מ הרי מצות יוה"כ הוא גם לשוב וא"כ נחסר לו מצוה זו בכלל יוה"כ והשבתיו, א) דהוי כסמיכה דהא שירי מצוה ואינו מעכב מעלין עליו כאילו לא כיפר וכיפר, כזבחים ו' ב', ב) דלרבי דיוה"כ מכפר בלא תשובה, אין באמת תשובה ממצות היום.

מה היא קו' השערי דעה?

[ונניח שביטל מצות תשובה וכי זה יעכב את כפרתו? והרי גם כרת דיומא אינו מעכב את שאר הכפרה אלא הוא אינו מתכפר.
אמת שהיה מקום לשאול מה המשמעות של תשובה ביוה"כ לפי רבי, שהרי עיקר התשובה הוא בקשת הכפרה, ואם יוה"כ מכפר גם לאינם שבין, מה ענין התשובה בו כלל. אלא שלא זה הקושיא כאן]

[אדג]

בפשטות: הבין השערי דעה, שמצות התשובה היא מגופו דיוהכ"פ, וטעמא דרבי שאין מכפר יוה"כ על כרת דיומא הוא מפני ד"אין קטיגור נעשה סניגור", וא"כ, אף על מצות התשובה שלא עשה לא יוכל עיצומו של יום לכפר, וא"כ לא יוכל היום לכפר כל עיקר על אף אחת מעבירותיו של אותו חוטא, דהרי לא עשה תשובה, היפך ענינו של יום (וכאותו עניין דכרת דיומא), ודו"ק.
וראה לקו"ש ח"ד יוהכ"פ (אידיש! ויש מתורגם ג"כ...), שביאר בעניין קרוב, ודלח"ב.

[איש_ספר]

הרב אדג יש"כ. אבל כבר כתבתי לשלול מזה. דאפילו תימא דאין יוה"כ יכפר על התשובה, וישאר בסוף היום עם ביטול מ"ע דתשובה, אבל סו"ס הרי רבי שאמר דיוה"כ מכפר גם בלי תשובה, השמיענו שאין עשיית התשובה מעכבת הכפרה!

[אברהם]

אולי שאלתו היתה למה הגמ' הוצרכה לבאר לשון הספרא 'לשאין שבים' לגבי כרת דיומא טפי הוי ליה לבאר על עצם ה'אין שבין' עצמו, שהוא עצמו עבירה שאין יוהכ"פ מכפר עליה.
אלא דא"כ תשובה א' של האדר"ת היא דהוי שיירי מצוה שאין מעכבין וממילא אין צריך ע"ז כפרה, ובלשונו חסר תוספת זו.

[איש_ספר]

אברהם. שים לב, רבא לא טען שם שמצות היום לא מתכפרות, רבא רק הוכיח מהעונש של היום, שמוכח שהעונש לא מתכפר.
רוצה לומר: ודאי שאין קושיא על רבי ממה שציותה התורה חמש עינויים ביוה"כ (או עינוי אחד), והרי יש כפרה וכו'. כי גם אם יש כפרה התורה מצווה לעשות כך וכך. הקושיא של רבא היתה, היכי משכחת לה עונש אם תמיד יהיה כפרה. וממילא אי אפשר לשאול ממצות תשובה, כי אין שום ראיה ממצות תשובה שיוה"כ לא מכפר גם על ביטולה למי שלא שב. והיינו שהתורה ציוותה על חמשה עינויים ותשובה ובכ"ז תכפר למי שיבטל ויפר את כל אלה.
מקוה שהובנתי.

[אברהם]

נכון אמנם שראיית רבא ליסוד דבריו ('דאי לא תימא הכי') אינה שייכת אלא מעונש הכרת, אבל המסקנה מההוכחה היא מסקנה כללית שמצוות היום עצמו לא מתכפרות ע"י עיצומו, וזה כולל לכאו' גם תשובה, וא"כ למה הוצרך לפרש שכוונת הספרא בלשונו 'שאין שבין' - לכרת דיומא, עיי"ש בפירוש רש"י 'הא דתניא קמייתא דאינו מכפר על שאינן שבין בכרת של יוהכ"פ קאמר של עינוי ושל מלאכה', הרי עצם האין שבין מצד עצמו הוא חטא שאין מתכפר ביוהכ"פ.

[אברהם]

אוסיף הערה בעיקר הנידון שהבאת בין האדר"ת לשערי דעה אם יש חובת תשובה ביוהכ"פ לרבי,
שהרי ידוע דקדוק הגר"י בלאזר למה הבינוני חייב לעשות תשובה בעשי"ת ולא מהני שיוסיף מצוה אחת להכריעו לכף זכות, וייסד מזה דחובת התשובה גדולה כ"כ עד שהמבטלה לא יועיל לו שום הוספת זכות כנגדה, וכף של חובה תכריענו למיתה.
ולפי"ז יש להתבונן מה הועילה כפרת עיצומו של יום לרבי, הלא אכתי על עיקר ביטול התשובה אינו מכפר וכמוש"נ למעלה, וא"כ מצד זה יהפך הבינוני לרשע גמור ויגמר דינו למיתה.
אבל לתירוצי האדר"ת לא קשה מידי כמובן.