משלי פרק א, כ-כב
חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ: בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר:
בן מיכאל כתב:שוב התבקשתי לפרסם:
להתראות!
--
בן המחבר כתב:שמואל שלומוביץ כתב:3. "וינקלר" בגוש 80.
ככה"נ: ספרים וינקל, רחוב עלי הכהן.
זאב ערבות כתב:היו גם שהתענגו על חומש מנדלסון שקבל הסכמה מרע"א
עושה חדשות כתב:ראיתי באחד מהקדמונים שכ' דהמנהג להרבות בשיר ושבח להקב"ה ביום הכפורים הוא מחמת שאנו דומים למלאכים.
אבד ממני המקור, ואודה למשיב אבידתי.
שמואל שלומוביץ כתב:מבואר בגמרא שהיתה טבעת קבועה במחתת הקטורת כדי לקיים בה ונשמע קולו בבואו אל הקודש.
וזה מדוקדק שדווקא בקטורת הזכיר קול ההקשה ולא בהזיות.
רש"י מסכת יומא דף מד עמוד ב
ניאשתיק - טבעת בראשה, שמקשקש ומשמיע קול, משום ונשמע קולו בבואו וגו' (שמות כח).
אור עולם כתב:אני לא מכיר שום דבר כתוב מהגר"א על הסליחות הללו.
בני ברקי כתב:באיזה תקופה זה הופסק?
לפני מאה מאתיים שנה? או קדום יותר?
הח"ח כן אמר סליחות?
פניני כתב:ר' דניאל גולדשמיט כותב שהדילוג בליטא ופולין אינו מוקדם ממחצית המאה הי"ט.
וכנראה שהיות לא נדפסו בתוך המחזורים בגלל שינויי המנהגים המקומיים (ועוד שהיתה פיוטים אחרים בכל שנה) הפסיקו לאמרן בכלל
צורב מתחיל כתב:
עושה חדשות כתב:אצל גולדשמידט. נמצא בה"ב.שמואל שלומוביץ כתב:מחזור כזה