סליחות כתב:לא נִגַּע= לנגוע
לא נִגַע= לגעת ולעמול
השני הוא בחירק גדול: לא ניגע
סליחות כתב:לא נִגַּע= לנגוע
לא נִגַע= לגעת ולעמול
סליחות כתב:האם יש דוגמא/ות למקום שבו כ"ף ובי"ת השימוש מתחלפים זה בזה?
ביקורת תהיה כתב:הדעת נותנת כי התואר מתייחס אל ה'סלת'
עדיאל ברויאר כתב:הודעה משמחת שקבלתי מעזרא שבט:אני שמח להודיע שיש התקדמות בפרסום הרי"ף המדוייק. הרוב כבר עבר עימוד וסידור ומוכן לדפוס. אך כבר עתה הגירסה האינטרנטית עלתה בפלטפורמה של "על התורה" של ר' הלל נובצקי, ברכות, מועד ויבמות
פלוריש כתב:האם יש דעה בראשונים שבישול מים בשבת זה דרבנן?
תודה
כדכד כתב:בעניי לא מצאתי ברד"ק שם שהביא מר שתי שיטות אלא רק את שיטת אביו שהוא משורש נדם וכנראה הדיון מתחיל לפני החלק שהעלה מר
עזריאל ברגר כתב:זכור לי שראיתי באחרונים, שמי שאכל כשיעור ונתחייב בסוכה - עכשיו כל מה שהוא אוכל באותה הסעודה יש לו דין "סעודת קבע", ואסור לאכלו חוץ לסוכה.
מעט דבש כתב:רש"י שמות כט, להַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּ֖יו מִבָּנָ֑יו - מכאן ראיה כל לשון כהן לשון פועל עובדה ממש, לפיכך ניגון תביר נמשך לפניו:
כדכד כתב:הרשעים שבחושך ידמו שהביא מר בהתחלה ומהדגש בד' מוכח כמו שכתבתי שזה משורש "נדם".
שמואל דוד כתב:הרמ״א מדמה הלל לקריאת שמע. ובק״ש מותר ללמוד?
יוצא פוניבז' כתב:נהר שלום כתב:לכאורה להיפך כי יש דעה בראשונים שהתקיעה צריכה להיות לפחות כאורך התרועה בפועל
אין דעה כזו בראשונים
אחד מעיר כתב:אולי דומה
אין אדם נוקף אצבעו
במשמע נוגף אצבעו כלומר מקבל מכה באצבעו
כדכד כתב:לא הבנתי דבריו הק'. אם יוכל מר להסביר אותם אשמח.
חיים כתב:לא מקור, אך מעניין לציין כי המנהג להימנע מסגירת ספר שפתח אחר, מוזכר באוצר ישראל ח"ד עמ' 231: