ונתחבטו בזה כל המפרשים שם יב.לייטנר כתב:תוכן כתב:בספר יד הלשון לאבינרי עמוד 389 כותב שמצינו דוד משמש גם לבן דוד.
א"צ לאבינרי, די לעיין בירמיהו לב שמתאר את חנמאל בן שלום פעם בתור בן דוד (פסוקים ח-ט) ופעם בתור דוד (פסוק יב).
איש רגיל כתב:אך בר מן דין, אדם אינו מחוייב להפסיד ממונו בשביל להציל את חבירו. ובד"כ חיפושים כאלו כרוכים בהפסד ממון.
מה???ר_חיים_הקטן כתב:לכאורה כל הרפאים נשארו מאז.
עתניאל בן קנז כתב:מרן המשגיח כתב:וכי מיא שורי שורי קיימי?
עדיין לא עשיתי מחקר להסביר את כל תופעות המבול (כולל שלא שמשו המזלות במשך יב חודש) באופן טבעי. כך שאין אני מרגיש צורך להסביר ענין זה באופן טבעי...
יעיין מר בהאג"מ שציינתי אליו.ברזילי כתב:הרי אינה צריכה להתייבם למומר, אלא "רק" להתעגן עד מותו של המומר, ולמה יש בזה צער ומכשול איסור יותר מחיי עגינות עד מות המלך ו/או החרש?
כאן זה לא מצב של עגונה דמ"מ היא נשואה ויש עלה שמא דאישות וניחא לה בכל דהוא. אני מבין שהם טוענים שזה לא נקרא אפילו כל דהוא ועל זה אני שואל 'מנלן?'אוצר החכמה כתב:הם מסתמא יענו כך (אני כותב הם יענו כי אפשר לחלק) קשה על המרדכי שלא תתייבם ולא יעבירנה על דת. אלא שהאפשרות שתשב לגמרי עגונה היא גרועה, וזה המצב כאן.
זו שאלת המרדכי והמרדכי עונה שביבם מומר אנן סהדי שלא ניחא לה כי יעבירנה על דת וגרע ממוכה שחין.אוצר החכמה כתב:על זה הם עונים, למה יבם מומר נקרא יותר אדעתא דהכי לא נתקדשה מאשר מוכה שחין?
הבל גמור!ברזילי כתב:המהרש"א עצמו אומר ששמואל בא לחלוק על המימרא שלפניו, כך שלדברי המהרש"א לפחות אי אפשר לפרש ששתי המימרות מדברות על שני מקרים שונים.
מצוה גדולה למנוע את המדפיס מעבירהמה שנכון נכון כתב:איזו מצוה יש לפרסם דבר זה.
אדרבה מי שאינו יודע שכתוב שם שם ה' ואינו מרים הגליון מהארץ אינו מבזהו כלל גם לא בשוא"ת.
ובפרט בדפוס של ימינו.
ומה גבול החיוב לאסוף כל העלונים כשידוע בבירור שחולקו גם בבנינים הסמוכים וכו'.
והקולר תלוי במי שהדפיסם ותל"מ.