ההבחנה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב מתבטאת בשביתה מכל מלאכה בשבת ובעשיית מלאכת אוכל נפש ביום טוב, ומאי שייטיה דערוב תבשילין?באמונתו כתב:הסבר אפשרי אחד לייחודיות שבעירובי תבשילין נוכל להציע.
ההבחנה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב מתבטאת בשביתה מכל מלאכה בשבת ובעשיית מלאכת אוכל נפש ביום טוב, ומאי שייטיה דערוב תבשילין?באמונתו כתב:הסבר אפשרי אחד לייחודיות שבעירובי תבשילין נוכל להציע.
יש לתקן את הנוסח ולומר: מאחר שסדום לא נהפכה עד שהשמש יצא על הארץ.ביקורת תהיה כתב:וכי אפשר להבין אחרת?! ודאי שהלך אל המקום אשר עמד שם את פני השם בשביל לבקש רחמים על אנשי סדום, מאחר שטרם ידע כי סדום נהפכה.אִיךְ-מֶיְין כתב:הרי זה ודאי שתוספות הבינו שהשכים אברהם בבוקר כדי להתפלל!
וכי אפשר להבין אחרת?! ודאי שהלך אל המקום אשר עמד שם את פני השם בשביל לבקש רחמים על אנשי סדום, מאחר שטרם ידע כי סדום נהפכה.אִיךְ-מֶיְין כתב:הרי זה ודאי שתוספות הבינו שהשכים אברהם בבוקר כדי להתפלל!
אדרבה, נחני באורח מישור.באמונתו כתב:נדמה לי שלא הבנת דבריו.
אם רבא דיבר בבחורי שבט לוי ושבט יששכר, מאי מקשינן ליה 'אימא יהודה נמי דכתיב יהודה מחוקקי'? וכי היכן רמוז בקרא שמחוקקי יהודה היו בחורים?באמונתו כתב:קושייתך לא הבנתי.
לא קשי ולא מידי. ראה:אִיךְ-מֶיְין כתב:כח. תוס' ד"ה שנאמר.
קשה, מה שייך שם תפילה, הרי קרא ד'וישכם אברהם בבוקר', נאמר אחר הפיכת סדום.
פירוש, אמש, בסיימו את דברי הסנגוריא נסתלק מעליו כבוד השם, רמז כי אין חפצו שישא בעדם רנה ותפלה, דהיינו בקשת רחמים.אליהו חיים כתב:כח. תוס' ד"ה שנאמר: לא הוה שליח מצוה, כי לא היה חפץ הקב"ה שישא בעדם רנה ותפלה.
דברי רבא עלומים. הלאה! אמר רבי יוחנן: אין מפיסין על תמיד של בין הערבים.
ופליג אדרבא, דאמר: מסיקי השמועה כהלכה וכמשפט הם בני לוי ויששכר, ואילו בני יהודה אינם אלא מלמדי תורה (סופרים).אליהו חיים כתב:בהקדמת הג' הנצי"ב לספרו 'העמק שאלה': שבט לוי בסייעתא דשמיא כיוונו להלכה, אבל שבט יהודה כחם להמציא הכרעות עפ"י חקירה ופלפול.
לא אמר כלום, פשוטו כמשמעו. דמאי מקשי תלמודא 'ואימא נמי יהודה', ומאי משני?באמונתו כתב:מצ"ב עוד תירוץ יפה לרב בעל מרגליות הים.
אולם בפירושו לספר ישעיה בפסוק 'יי מחוקקנו' כתב וז"ל: הַמּוֹשֵׁל יִקָּרֵא 'מְחוֹקֵק', כְּמוֹ 'וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו', לְפִי שֶׁהוּא מֵשִׂים חֻקִּים בָּעָם.באמונתו כתב:כו, א
כ"כ הרד"ק בשרשים וז"ל: ופי' 'מחוקק מבין רגליו', כי דרך המושל להיות סופר יושב לרגליו.
מבית־הספר, שם למדנו כי 'פיס' הוא אבן־הפסיפס המוטלת בקלפי ההגרלה ('גורל' בעברית).לייטנר כתב:זו, מנין לך?
עושה חדשות כתב:מהו המקור ביהדות לדבר הנקרא "הערך העליון של קדושת החיים", ומי בכלל צירף תיבות אלו?
ששאבה אותו מן היוונית.לייטנר כתב:'פיס' הוא מארמית.
מבחינה לשונית אין זה נכון, כמו 'ותקח לו אמו אשה'.אִיךְ-מֶיְין כתב:אם הכוונה ליואש, הו"ל לכתוב וישיא לו, דוישא משמע לעצמו.
לא כי, אלא אדמו"ר הזקן מחלק בין נותן ביד קטן חפץ של איסור לנותן בידו חפץ שאפשר באמצעותו לעשות מעשה איסור.עליך עיננו כתב:וע"ע בגר"ז סי' שמג ס"י שגם חילק בין איסור אכילה לאיסור שבת.
'להרגילו' היינו לשדלו. כלומר, מעורר את הקטן לעשות את המלאכה, ואין הקטן עושׂהּ לדעת עצמו.עליך עיננו כתב:בשו"ע מחלק בין איסורי נבלות שאסור לתת לקטן בידים, לשבת, שרק אין להרגילו בכך.
ובשעת הסידור טרם נודע כי חכם פלוני שבארץ ישראל הביע אף הוא דעתו בזה הענין.קו ירוק כתב:הרי רבינא ור"א סדרו הגמרא.
נוטר הכרמים כתב:רבי משה העכים: אם אומרים בכינוי ואחריו מלת 'של' הכוונה חלק מן הדבר ולא הדבר עצמו.
וכיוצא בהם מטבעות־לשון אין־ספור.רבונו של עולם.
מטתו של דוד.
לבו של אדם.
ודילמא משבשתא היא.וְקֹדֶם שֶׁיַּחֲזִירוּ פְּנֵיהֶם לְבָרֵךְ הָעָם מְבָרְכִין: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה.
וְלָא גָרְסִינַן 'יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים', אֶלָּא 'הַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים', שֶׁכָּל הָעִנְיָן עַד לְמַטָּה הוּא מְדַבֵּר לְנוֹכֵחַ, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר 'שְׂמֵחִים בְּצִיּוֹן עִירָךְ' וְכוּ', וְכֵן הוּא בְּסֵדֶר רַבֵּנוּ סְעַדְיָה.
דא עקא, שהמשפט 'שלא טעו בעגל', הוא תוספת הסבר של רש"י על לשון המדרש 'לפי שהם שלי'.צופה_ומביט כתב:לפי זה עיקר הדגש ברש"י אינו "לפי שלא טעו בעגל" אלא "לפי שהם שלי".
עליך עיננו כתב:הרי ידוע ששבט לוי לא השתתף במעשה העגל בשום צורה, אז למה ביקש ה' לכלותם?