ודאי שלא! שהרי גם בעל מום וגם טבול יום זכרים הם, ואעפ"כ אינם בכלל מקרא זה.אִיךְ-מֶיְין כתב:לא מספיק כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ?
פסוק יב: 'לב השמים' מתרגם אונקלוס 'צית שמיא'. ('צד השמים' – ביטוי חסר שחר.)גרשיים כתב:תרגום המתורגם - ויצא.
ואיידי דאתא לידן נעיר, כי לא אתפרש בשום דוכתא מנא לן הא ד'המורם נאכל לכהנים ולעבדיהם'.ביקורת תהיה כתב:המורם מקדשים קלים נאכל לעבדים.
הלוא הקדמנו, שדבר זה (שקטן אוכל בקדשים קלים) אין צריך לפנים; אבל היתר אכילת קטן בקדשי קדשים לא שמענו בלתי היום, ובגלל כן היה צריך רש"י להביא מדרש לכך. ופשוט.אליהו חיים כתב:למה לא הביא רש"י מקדשים קלים.
ידיעה עתונאית מפוברקת, שבבית הרב אלישיב הכחישו אותה מכל וכל.סליחות כתב:המכלול: המשפחה, לפי הוראתו של הפוסק החרדי הרב יוסף שלום אלישיב, לא ישבה שבעה.
כזכור, מרן המשגיח לא נהג אבלות על אחיו ישראל סגל.עזריאל ברגר כתב:יש מקום להקל בכלל באבלות זו מדין "הפורשים מדרכי ציבור" (שו"ע יו"ד שמה,ה).
בת־קול מפוצצת זו לא נודע מאין יוצאה.לענין כתב:סוגיא שאצל רבותינו הראשונים ז"ל היתה מגופי תורה היותר גדולים.
ודאי! אלא מאי?עזריאל ברגר כתב:לדעת הרמב"ם, מנין המלקויות כמנין המצוות שעבר עליהן.
ובצדק. מאחר שאין שום הבדל בין מצוה הנמנית במנין ובין מצוה שאינה נמנית (ודלא כמ"ש הרב ברגר), אין מנין המצוות מגופי תורה, ואינו אלא פרפרת לחכמה.סליחות כתב:מתן החשיבות המועטה לכך היא תופעה לא נדירה במחוזותינו.
עושה חדשות כתב:ספורנו תולדות: על כן שם העיר באר שבע. בסגול מורה על השבועה ועל מספר השבעה אבל בימי אברהם היה שם העיר באר שבע בקמץ על שם השבועה בלבד.
ראה גם:אחד מעיר כתב:קשה ומרפס איגרא! מה שקובע את הקמץ הוא אס"ף (אתנח סוף פסוק).
מן הסתם זוהי גם כוונת רבי חיים פלטיאל, והניקוד של הבית טעון בדיקה.עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע – בְּסֶגּוֹל, מוֹרֶה עַל הַשְּׁבוּעָה וְעַל מִסְפַּר הַשִּׁבְעָה; אֲבָל בִּימֵי אַבְרָהָם הָיָה שֵׁם הָעִיר 'בְּאֵר שָׁבַע' בְּקָמַץ, עַל שֵׁם הַשְּׁבוּעָה בִּלְבַד.
פסוק כג: מי סניא 'מלכות', שהיא 'מלכוּ' בלשון עברית, שאתה מדבר בעקמי שפה?גרשיים כתב:תרגום המתורגם - תולדות.
כי דימו שהסיום ָא סימן מין נקבה הוא כמו הסיום ָה. 'מקרָא' כמו 'משנָה'.בראנסוויל כתב:שמו האריגינאלי הי' "מקרא גדולה".
א. אם כן, היוד מיותרת.גרשיים כתב:א. זמין, בבנין פָּעֵל, אחי פַּעֵל.
ב. צורות אלו מאד לא מקובלות כיום, ולכן אין אפשרות להשתמש בהן.
הן הן מלותי: הנתבע מתחייב בשבועה כשבא עליו התובע בטענה שיש לה תימוכין.יהודי טבעי כתב:שבועה היא אימות לטענה, ואת זאת אין אדם חייב רק כלפי מי שיש לו בסיס למחוייבותו כלפיו, שאז אינו יכול להתנער בטענה בעלמא, אלא צריך לאמת אותה.