א. רצוי אפוא לשפר את הנוסח: ואם קרא מלרע – תהיה המשמעות לשון לינה.
ב. הענין של 'הואיל ונפיק מפומיה' שמור למיוחדים שבעם.
מה הבטחון?יאיר אתמר כתב:הבלעת ההא במקור נטוי בנפעל איננה קשורה לצורות העתיד, אלא בגלל רפיונה נתבלעה, ופשוט.
יש! 'מכה' היא פגיעה חמורה יותר מאשר 'מלקה'.ר_חיים_הקטן כתב:ומלבד זה אין שינוי משמעות בין שתי המלים?
נטיית הפועל 'הפך' על דרך נחי פ"א יש כאן.בריושמא כתב:גם פעלים בעתיד, כגון: אהפוך יהפוך, עוברים בלשון חכמים לצורה זו: אופך יופך.
על כן אין כאן גזירת מקור מהצורה של העתיד, אלא מעבר בלשון חכמים על פי הארמית.
הביננו נא, הכיצד 'לִמְהָךְ' 'לְמִנְדַּע' 'לְמֵיתַב' הולידו את 'לילך' 'לידע' 'לישב'? וכיצד 'לְאִזְדְּהָרָא' ו'לְאִתְבְּחָרָא' הולידו את 'ליזהר' ו'ליבחר'?בריושמא כתב:חכמי הדקדוק ויודעי לשון כותבים כי השינוי מלשון תורה - ללדת, לדעת, אל לשון חכמים - לילד, לידע, נעשה כנראה בעקבות השפה הארמית.
נפלא! ויש לצרף את 'ליטע' וחברותיה, ואת 'לוכל' וחברותיה.סגי נהור כתב:לכאורה ההסבר הנכון הוא שבלשון חכמים שם הפועל נגזר מצורת העתיד, כגון: לילך, לידע, לישב - על פי: ילך, יֵדע, יֵשב. וכך גם כאן: ליכנס כמו ייכנס. וק"ל.
בכגון דא, לשון חכמים נוצרה מאהבת הקיצור ('לישנא קלילא').בריושמא כתב:ליכנס = לשון חכמים. לא קיצור ולא עיבוד.
אחד מאלף.דרומי כתב:ראה לדוגמא איך כתב הרמב"ם בהל' אישות פי"ז ה"ד.
בכתיבה תורתית ראוי לדבוק בכתיב הקצר השגור אצל רבותינו זכרונם לברכה ואצל כל קדמונינו עליהם השלום.דרומי כתב:ראוי לכתוב להיכנס, להינשא וכיוצא בזה. הצורה השניה אינה אלא קיצור.
מסורת בידנו מרבותינו, דאיבעיא פשטינן ב'תא שמע'.דרומי כתב:לענ"ד פשוט שבן יורש תמיד.
מדרש סתום.עזריאל ברגר כתב:מתוך הילקוט שמעוני:
'וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין', מעייני ליה. 'ויהי כראות את הנזם', מעייני גרמיה.
'מכוֹת' - לשון רבים, 'מלקוּת' - לשון יחיד.ר_חיים_הקטן כתב:האם יש חילוק בין משמעות המלה "מכות" לבין משמעות המלה "מלקות"?
אם עזריאל המסגר סגור בהלכה זו, שוב אין לה פותחים אחרים.עזריאל ברגר כתב:אין מדובר על לידה לאחר מות האב, אלא על הריון.
בר מן דין יש להסתפק בכל בן שהֹרָה לאחר מיתת אביו, דהיינו לאחר שכבר זכו היורשים בנחלת המת, האם יש לו דין ירושה כלל?עזריאל ברגר כתב:מה יהיה דין הירושה של אדם שהתייבמה אשתו ואח"כ נולד לו בן?
כנראה היו לו שתי צורות הגייה: 'אֲלֶכְּסַנְדְּרַי' וַ'אֲלֶכְּסַנְדְּרִי', ומכאן שתי צורות הכתיב: 'אלכסנדראי' ו'אלכסנדרי'.ביקורת תהיה כתב:וכיצד הוגים את השם – אֲלֶכְּסַנְדְּרִי או אֲלֶכְּסַנְדְּרַי?
איה?זאב ערבות כתב:מהלך הניקוד כאן.
ראה שם, שאמנם הניח דברי רבנו בחיי בתימה, אך לא מכח הקושיא הנזכרת, שלא הצביע עליה כלל.אורח כתב:הגרי"ח סופר שליט"א בחוברת מגיד דבריו ליעקב (תנינא פרשת ויצא) האריך בענין בטוט"ד.
לא יתכן! שהרי ציווי היה כאן (של יצחק ולא של רבקה): 'ויצוהו ויאמר לו קום לך פדנה ארם וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך', ולכאורה לא היה יעקב רשאי לקחת לו אשה שאיננה בת לבן.אסף128 כתב:אולי היא לא ידעה אם נולדו לו בנות, ופשוט הניחה שכן?
היכן ביקשת?זאב ערבות כתב:בקשתי שתסביר לי את ההבדלים.
משום־מה הבקשה לא נקלטה.זאב ערבות כתב:ביקשתי שתסביר איזה ניקוד נראה בעיניך הנכון.
יושבים ב'עוז והדר' מיטב הנקדנים במגזר החרדי ועושים את המירב בשביל להגיע לשיא הדיוק.זאב ערבות כתב:איני יודע על מה חרה אפך.
בכגון דא רשאי אתה לחלוק בכל התוקף על שיקול דעתם של העורכים, אך אי אתה רשאי להאשימם בעשיית מלאכת השם רמיה.מעט דבש כתב:במסכת ברכות מהדורת תשס"ו, ב'תורה אור' נשמטו כל הדגשים החזקים.
מוֹדִיעָה, מוֹדַעַת
מוֹכִיחָה, מוֹכַחַת
מוֹלִידָה, מוֹלֶדֶת
מוֹסִיפָה, מוֹסֶפֶת
מוֹרִישָׁה, מוֹרֶשֶׁת
א. ההערה נועדה להדגים את התכסיסים שנדרשו בשביל לנקד טקסט שגוי בלי לגעת בכתיב.זאב ערבות כתב:א. בקשר להערה ב: אין להביא ראיות מהניקוד של עוז והדר.
ב. באופן כללי יש הרבה אי דיוקים בניקוד שלהם.
טעות.קו ירוק כתב:דוקא נפגם.
ולעניננו: מן הסתם לא עלתה בלבו המחשבה כי אחת מיוצאי חלציו מסוגלת לשבת על אלהיו.קשה, שהרי לא מצא לבן את התרפים. וי"ל משום דאמרינן קללת חכם אפילו לחנם היא באה.