בהודעה הקודמת כתבתי על יצירת הפניה מקושרת.
אוסיף עתה עצה קטנה ומועילה ליצירת הפניה מקושרת.
עצה זו טובה לכל הפניה מקושרת, ולאו דווקא ליצירת הערת שוליים מרובת מראי מקומות.
על פי החוק והסדר של תוכנת וורד, יש דרכים אחדות ליצירת הפניה מקושרת.
הפניה מקושרת לכותרת, הפניה מקושרת להערת שוליים ועוד. הפניות אלו בנויות בתוכנה, והיא יודעת להציג לפני הכותב את כל הכותרות ואת כל הערות השוליים שבמסמך. כך קל מאוד להוסיף הפניה מקושרת.
אבל מה יעשה אדם והוא רוצה להוסיף הפניה מקושרת לטקסט כלשהו? למשל, הפניה מקושרת לד"ה והנה? והלא ד"ה והנה איננו כותרת, אלא התחלת פסקה אחת מני רבות.
ומה יעשה אדם והוא רוצה להוסיף הפניה מקושרת לשדה seq? למשל, הפניה מקושרת לסעיף ב, שבה הוא יכתוב 'וכבר כתבנו לעיל סעיף ב', והרי ב כתובה בהתחלת הסעיף כך: [ב], באותה שורה. והיאך יפנה לאות ב לבדה והיאך יבחין בינה ובין חברותיה באותה שורה?
לשם כך יצרו מתכנתי וורד את הפקודה 'סימניה'.
צובע אדם את ד"ה והנה, צובע אדם את האות ב, פותח את תפריט 'הוספה', מקיש בו על שורה 'סימניה...', ושם כותב הוא רצף אותיות כלשהו. למשל, אבגד. וכמובן מאשר באושר.
אחר הולך הוא למקום שבו הוא רוצה להוסיף את ההפניה המקושרת, פותח הוא את תפריט 'הוספה', מקיש בו על שורה 'הפניה מקושרת...', ובתיבת השיח בוחר הוא את 'סימניה', ושם מוצא הוא את הרצף שכתב קודם לכן, 'אבגד'. מקיש הוא על שורה זו, וכמובן מאשר באושר, ומיד מוסיף הוורד הפניה מקושרת לאותו מקום ולאותו עמוד, כרצון איש ואיש.
זו דרך המלך, על פי החוק והסדר.
אלא שארוכה הדרך, וכשכותב לו אדם ספר גדול ונכבד ואוסף בו סוגיות ועניינים וקושיות ותירוצים והערות מכל ספרי הראשונים והאחרונים, תתארך רשימת הסימניות מאוד, וכל הרוצה להוסיף הפניה מקושרת צריך לעבור על כל הרשימה עד שהוא מוצא את מבוקשו. עבודה זו יכולה להיות עבודת פרך, עד שיכול אדם לקוץ בה ולהחליט לחזור למנהג אבותינו שהיו כותבים "לעיל עמ' 00", וכשהגיעו לגמר מלאכת הספר והיה הספר חוזר מעומד מהבחור-הזעצער היו חוזרים על כל הספר מראשיתו לסופו ומחליפים 00 במספר של אמת, ומחזירים את הספר אל הבחור-הזעצער, ואו אז היו מגלים שנפלה שגיאה חדשה, וחוזר חלילה.
ארוכה, נפתלת ומלאת חתחתים דרך זו. ואף שכך הוא הסדר וכך הוא החוק, מצאנו אופן שיכול אדם להערים על הוורד וליצור הפניה מקושרת בקלות ובזריזות.
אל יטרח ואל ייצור סימניה כלל. וממילא לא יצטרך לחפש ברשימת הסימניות.
ומה יעשה?
ילך הכותב אל המקום שהוא רוצה להפנות אליו. דרך משל, לד"ה והנה או לשדה 11.
יוסיף אנטר לפני ד"ה והנה או השדה 11, וגם אחריהם.
כך יעמוד כל אחד מהם בשורה לעצמה.
או אז יגדיר את השורה הזאת ככותרת. דרך משל, כותרת 1.
ילך הכותב אל המקום שבו הוא רוצה להוסיף הפניה מקושרת.
יפתח את תפריט 'הוספה', יקיש בו על שורה 'הפניה מקושרת...', ובתיבת השיח יבחר הוא את 'כותרת'. שם ימצא את ד"ה והנה או את השדה 11, שהרי מוגדרים הם ככותרת. יבחר אותם, יאשר באושר, ואו אז יוסיף הוורד אליהם הפניה מקושרת כדת וכדין, על פי החוק והסדר.
אז יחזור הכותב על ד"ה והנה או השדה 11, ימחק את האנטר שלפניהם ואת האנטר שלאחריהם, וכך יחזרו הם בתשובה ויימצאו במקומם הנכון והראוי להם.
וראה זה פלא: אף על פי שבטלה הכותרת וגם נמחקה - ההפניה המקושרת אליה נשארת על עומדה.
וכך יכול הכותב להעתיק את ההפניה המקושרת למקומות נוספים, ולעולם היא עומדת ומתעדכנת בפקודת F9 כאילו עמדה הכותרת במקומה.
וכך יכול אדם להערים על וורד, ליצור הפניות מקושרות בלי סימניות, ולחייך כל הדרך אל הדפוס.