לא כי, אלא רבא בנו של רב יוסף בר חמא היה, ותלמידו של רב יוסף (בר חייא) דהתם.מיללער כתב:לד:
כאן בעל המימרא הוא רבא בנו של רב יוסף דשם, ובא הבן והשלים ופירש את דברי אביו.
אמור מעתה: בא התלמיד והשלים דברי הרב.
לא כי, אלא רבא בנו של רב יוסף בר חמא היה, ותלמידו של רב יוסף (בר חייא) דהתם.מיללער כתב:לד:
כאן בעל המימרא הוא רבא בנו של רב יוסף דשם, ובא הבן והשלים ופירש את דברי אביו.
אפילו גר תושב, שהוא גוי גמור, אין מניעה מלחונו; אדרבה, מצוה להחיותו, כאמור 'וחי עמך'.מיללער כתב:לא תחנם על עבד כנעני?!
על פי חוקי הדקדוק, רבי שלי = רַבִּיֵּנוּ.דודי צח כתב:נוצר תחביר חדש: רבינו = רבי שלי. והוא מבוסס על אדני הדקדוק.
גוראריה כתב:רשי פירש 'אשת חיקך' - השוכבת בחיקך ומחֻקה בך. ולכאורה כרך כאן ב' פירושים.
עד הנה לא קם החרש, שיפליא עצה ויבין פשר התקפתו של רב נחמן.יהודה בן יעקב כתב:אני מתקשה בביאור הגמ' במס' עבודה זרה: מתקיף לה רב נחמן מאן לימא לן דארי חיה גסה היא דלמא חיה דקה היא.
מה הפואנטה?הים הגדול כתב:ועשעה"מ פ"ד (ה"י) [הי"א] מתפלין מ"ש בד"ה ובד' הרא"ם בזה.
האם מצאנו בשום מקום, שהגוים משתחוים למצבות?כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם.
רש"י: 'מַצֵּבֹתֵיהֶם' – אֲבָנִים שֶׁהֵם מַצִּיבִין לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם.
וְטַעַם 'בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי' – עַל הַשֵּׁם, כַּאֲשֶׁר אָמַר דָּוִד: 'מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי'.
משום דהשבועה לא חלה אלא על אכילת חצי שיעור, ולא על אכילת שיעור שלם אשר מושבע ועומד הוא עליה, ונמצא דאם אכל שיעור שלם לא עבר על שבועתו..השוחט כתב:אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור. ברש"י משמע דמיירי דוקא באכל חצי שיעור.
לא כי, דבהקדש דלית ליה תקנה לית מאן דפליג דחיישינן לתקלה..השוחט כתב:סו.
ותקלה תנאי היא וכו', לא וכו'. אין רוצה לומר דלא פליגי תנאי, דהא ברייתא דאין מחרימין ודאי חיישא לתקלה ומ"ד בסמוך יקרב ודאי דלא חייש.
לכאורה לשון 'אחרים' לאו דוקא, שהרי לא היה שם כי אם שעיר אחד בלבד.באמונתו כתב:מא, ב: ולא יתערב באחרים.
בין כך ובין כך, בשעת הולכתו למדבר אין השעיר זקוק לשום סימן.באמונתו כתב:לשמר, מספיק כמובן "גם" לשמר, ולא בעינן לשמר גרידא.
בפרק האורג אמרינן, דקריעה הויא מלאכה שצריכה לגופה, כיון שהיא צורך מצוה, והא נמי דכוותה.באמונתו כתב:יש להעיר, שלכאורה המתת שעיר המשתלח, הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה.
תיקון מונח: הא ד'קרבנות הצבור אין נוהגין אלא בזכרים', כללא הוא ולא דינא.באמונתו כתב:שעיר המשתלח בהכרח זכר, מדין קרבנות ציבור שאין נוהגים אלא בזכרים.
מַאי הֲוָה עָבֵד? אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: מִתְעַסֵּק בְּקַרְדֻּמּוֹ הָיָה.אהרן תאומים כתב:מדובר בכהן גדול אחד, שבשעה שהפיג אחת על הרצפה לטיול ושחוק שׂם לב לשינוי.
'מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי יְיָ' – מִזְבֵּחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם, וְאֵין כֹּהֵן לִפְנֵי הַשֵּׁם. הָא כֵּיצַד? עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה.
דברי מר יפים אף נעימים. ברם הדברים המצוטטים משם 'הכתב והקבלה' בלתי מובנים כלל, וחוששני שדברים בטלים המה.באמונתו כתב:סד, ב
לענ"ד להוסיף ביאור.
מ"מ, ראה הכתב והקבלה
כלומר, תימה יש כאן: הכיצד חכמי המשנה, שלא ראו את הבית מימיהם, חולקים על הכהן מימי הבית, אשר קדם להם מאות שנים?באמונתו כתב:יוסף בן מתתיהו (הכהן מימי הבית!), מאות שנים מקודם רז"ל בעלי המשנה והתלמוד, מפרש ע"ד האבן עזרא.
פשוטו של מקרא ממש!באמונתו כתב:וכן יעשה לאהל מועד – שיזה שבע פעמים לפני הכפורת, ועל קרנות מזבח הקטורת.
שהמקרא מתעלם לחלוטין ממתן הדם על קרנות המזבח הפנימי.באמונתו כתב:פשוטו של מקרא משמע דווקא ע"ד האבן עזרא.
מן הסתם לא זכר הרב באותה שעה כי חכמי המשנה מפרשים אחרת.טור תלגא כתב:נח:
מתני' 'ויצא אל המזבח אשר לפני יי' זה מזבח הזהב.
'שיח יצחק': מה שפירש הרב"ע שם 'זה מזבח העולה', לא ידענא למה בחר לפרש שלא כדברי המשנה ותורת כהנים.
לא כי, אלא שם־עצם הוא, והוראתו: שרות, שמוש, כתרגומו: שמושא.באמונתו כתב:נח, א
'שָׁרֵת' - שם־תואר הוא.
אמת! שכן רש"י אומר בפירוש, הן בשירת משה (בפרשת בשלח) והן בשירת יהושע (כאן), שיהושע הוא שאמר לשמש 'דום'.כדכד כתב:לעניות דעתי.
דברי ההסבר של בעל 'החינוך' אינם הולמים לא את הגיורת ולא את זו שנבעלה לפסול לה, וביחוד אם נבעלה באונס; הם הולמים רק את האשה העוסקת בזנות, ודוקא אשה זו אינה פסולה לכהונה.צופה_ומביט כתב:אינני בטוח שהטעם של החינוך מתאים לגיורת, אלא יותר מתאים למי שנבעלה בעילת זנות.