הדין הזה באמת מחודש מאוד, שהרי דעביד כמר עביד ומה זה תלוי בדעתו, [והרי אין זה הכרעה שלו], וגם אין לזה מקור ברור בגמ' אבל מדוייק כן בראשונים. ואינני מונח כעת בסוגיא, אבל כמדומה שהכיוון ליישב היה שיסוד ההתר של דעביד כמר עביד לדעת רוב הראשו' שאינו אלא בתפילה, היינו משום שמעיקרא דדינא ערבית רשות רק דקיב...