מתאמרא בבי מדרשא , שכל מי שמוסר נפשו על איזה דבר מצוה וכדו', סופה להתקיים אצלו וכו'......
לדוגמא דוד המלך מסר נפשו להורות הוראה לרבים כמ''ש חז''ל בברכות, ולכן זכה שדרשו חז''ל עה''פ וה' עמו- מלמד שהלכה כמותו בכל מקום.
וכן עד''ז ....
היכן מצינו בדברי חז''ל וכן הלאה בספרים שדיברו על זה ?