(זכה בפרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשנ"ב
הרב ישראלי היה גברא רבא ומגדולי הת"ח וקצת מגוחך לציין בראשונה במעלותיו עובדה זו.
(זכה בפרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשנ"ב
אגב, ר' תולעת ספרים.
בדיוק היום ראיתי באחד מהליקוטים, בהלכות סעודה שצריך ללמוד באמצע הסעודה, אבל צריך ליזהר שלא יפלו תולעים מהספרים על האוכל.
האם זה יותר מצוי?
חד וחלק כתב:ידוע לי שהרמז אני לדודי קדום, אבל כל הענין קצת תמוה. הרי באותיות השימוש אפשר להעמיס כל מה שיעלה על הדעת.
שבטיישראל כתב:כעת איני זוכר מקור מדוייק
אך הענין מובא במה מקומות שהזמרה בשעת הלימוד והלימוד בניגון מועיל לזכרון
אם נניח שהיהודים (בזמן שיד התורה תקיפה) עוסקים בעיקר בדברי קדושה ומעט בדברי חולין,
אוצה"ח, מה הכוונה שאין קשר ביניהן? האם כשאינן מדברות מותר, וכשמדברות אסור? מה מקור לדבר זה?