בגדר מחילה על עבירות שבין אדם לחברו ומחילת קטן
פורסם: ג' אוקטובר 22, 2019 9:42 pm
הנה קי"ל דכל המצער את חברו צריך לפייסו.
ומה הדין בקטן, שמחילתו אינה מחילה, כיון שאין לו דעת. (לאור הסוברים, שקשה צער הקטן שלא ניתן להמחל)
ויש לי בזה כמה צדדים:
צד א' - אם מחילה על צער הינה סוג של פיוס וריצוי, שלא יצטער יותר, א"כ לכאו' כמו שהקטן הצטער מחמת שפגעו בו, על אף שאין בו דעת, כך גם צריך להועיל הפיוס והריצוי שלו.
צד ב' - אם ה"צער" הוא סוג של "נזק" רוחני, שיש לנפגע זכות תביעה/תרעומת על הפוגע, א"כ היה מקום להבין לכאורה, שכמו שלא יכול למחול על נזקו הגשמי, כך גם לא יכול למחול על ה"נזק" הרוחני. אך גם כאן, יש לשאול, מהיכי תיתי שקרה כאן "נזק" לקטן, הרי לקטן אין "דעת" כשל גדול, ומי יימר שבאמת יש לו כאן "נזק" אמיתי? אם לדוגמא, גדול שיש בו דעת כלל לא היה נפגע בכי האי גוונא?
וכן להפך, אם הקטן לא נפגע, ובאמת אם היתה בו דעת היה כן נפגע (כי גדול היה נפגע בכה"ג), האם יש כאן מקום לבקשת מחילה ממנו כשיגדל?
כלומר, האם זה תלוי באומדן הצער אצל גדול (שהרי מהיכי תיתי שנקבע את ה"צער" לפי מי שאין בו דעת), או לא?
צד ג' - כשדיבר לשון הרע על קטן, ויצא לו שם רע/גנות בעיני הבריות. לכאורה בגדול, כשמוחל, הרי יכול לדעת בדיוק מה ה"נזק" הרוחני שנגרם לו, ואם בכל אופן מוחל מהני, אך בקטן שאין בו דעת, שלא יכול לדעת בדיוק מה "נזקו" ולשקול בדעתו אם בכל אופן מוחל, נימא שאין מחילתו מחילה, כי אין בו דעת. כלומר לפי צד זה, גם אם נאמר שקטן יכול למחול על צערו האישי (להתרצות ולהתפייס), אך זה רק באופן שיש לו צער עצמי בלבד, ולא באופן ש"צערו/נזקו"" מצוי אצל אחרים שירד ערכו בעיניהם.
מה דעתכם?
ומה הדין בקטן, שמחילתו אינה מחילה, כיון שאין לו דעת. (לאור הסוברים, שקשה צער הקטן שלא ניתן להמחל)
ויש לי בזה כמה צדדים:
צד א' - אם מחילה על צער הינה סוג של פיוס וריצוי, שלא יצטער יותר, א"כ לכאו' כמו שהקטן הצטער מחמת שפגעו בו, על אף שאין בו דעת, כך גם צריך להועיל הפיוס והריצוי שלו.
צד ב' - אם ה"צער" הוא סוג של "נזק" רוחני, שיש לנפגע זכות תביעה/תרעומת על הפוגע, א"כ היה מקום להבין לכאורה, שכמו שלא יכול למחול על נזקו הגשמי, כך גם לא יכול למחול על ה"נזק" הרוחני. אך גם כאן, יש לשאול, מהיכי תיתי שקרה כאן "נזק" לקטן, הרי לקטן אין "דעת" כשל גדול, ומי יימר שבאמת יש לו כאן "נזק" אמיתי? אם לדוגמא, גדול שיש בו דעת כלל לא היה נפגע בכי האי גוונא?
וכן להפך, אם הקטן לא נפגע, ובאמת אם היתה בו דעת היה כן נפגע (כי גדול היה נפגע בכה"ג), האם יש כאן מקום לבקשת מחילה ממנו כשיגדל?
כלומר, האם זה תלוי באומדן הצער אצל גדול (שהרי מהיכי תיתי שנקבע את ה"צער" לפי מי שאין בו דעת), או לא?
צד ג' - כשדיבר לשון הרע על קטן, ויצא לו שם רע/גנות בעיני הבריות. לכאורה בגדול, כשמוחל, הרי יכול לדעת בדיוק מה ה"נזק" הרוחני שנגרם לו, ואם בכל אופן מוחל מהני, אך בקטן שאין בו דעת, שלא יכול לדעת בדיוק מה "נזקו" ולשקול בדעתו אם בכל אופן מוחל, נימא שאין מחילתו מחילה, כי אין בו דעת. כלומר לפי צד זה, גם אם נאמר שקטן יכול למחול על צערו האישי (להתרצות ולהתפייס), אך זה רק באופן שיש לו צער עצמי בלבד, ולא באופן ש"צערו/נזקו"" מצוי אצל אחרים שירד ערכו בעיניהם.
מה דעתכם?