שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן יד
שאלה: האם מותר לישראל לברך את בנו או תלמידו בברכת כהנים כשהוא סומך שתי ידיו על ראשו, או שמא יש להקפיד שלא יסמוך אלא יד אחת בלבד על ראש המתברך?
תשובה: בכתובות (דף כד ע"ב) אמרו, שישראל הנושא כפיו ומברך ברכת כהנים עובר בעשה, ופירש רש"י, שנאמר כה תברכו את בני ישראל, אתם ולא זרים, ולאו הבא מכלל עשה עשה. ומכאן הקשה הרמ"א בדרכי משה /א"ח/ (סימן קכח אות א'), שבגמרא שבת (דף קיח ע"ב), אמר רבי יוסי, מימי לא עברתי על דברי חברי, יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חברי עלה לדוכן אני עולה. וכתבו התוספות: לא ידע רבינו יצחק מה איסור יש בזר העולה לדוכן, אם לא משום ברכה לבטלה, שלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל. וקשה, שהרי מפורש בגמרא כתובות הנ"ל שיש איסור עשה בזר הנושא כפיו. ע"ש. אולם בספר האשכול הלכות ברכת כהנים (סימן טו, עמוד ל'), הביא דברי הגמרא כתובות שישראל הנושא כפיו עובר בעשה, וכתב, יש מרבותינו שמפרשים שעובר בעשה ממש, שנאמר כה תברכו, אתם ולא זרים, ויש מי שאומר שזהו איסור מדרבנן בלבד, משום הברכה (שעל המצוה) שאינו יכול לברך, והוה ליה ברכה לבטלה. ומה שאמרו בשבת (קיח ע"ב) יודע אני בעצמי שאיני כהן אם אומרים לי חברי עלה לדוכן אני עולה, לא שהיה עולה ומברך ונושא כפיו, אלא היה עולה לדוכן ועומד שם. ע"כ. וכיוצא בזה תירץ המגן אברהם (סימן קכח סק"א) דברי ר"י בעל התוספות. ועיין עוד במהרש"א שבת שם. אולם הבית חדש (ריש סימן קכח) כתב לתרץ, שאיסור עשה לזר הנושא כפיו בברכת כהנים, אינו אלא בנשיאות כפים כדרך הכהנים, וכמו שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. (ונשיאות כפים לכהנים היא לעיכובא, עיין בשו"ת נודע ביהודה קמא חלק אורח חיים סימן ה'. וראה עוד בשו"ת כתב סופר סימן יג). אבל ברכה בלא נשיאות כפים אפילו אם הוא עולה לדוכן ומברך אין בזה איסור כלל. ורבי יוסי לא היה נושא כפיו, ולכן כתבו התוספות שלא ידע רבינו יצחק מה איסור יש בדבר. ע"כ. ובשו"ת כתב סופר (חלק אורח חיים סימן יד), וכן בכף החיים (סימן קכח סק"ח), תירצו, שזה שאמרו זה הנושא כפיו עובר בעשה, זהו דוקא כשמתכוין לקיים מצוה לברך את ישראל כמו שנצטוו הכהנים, אבל אם אינו מכוין לשם מצות ברכת כהנים, אלא כאדם שמברך את חבירו, אין בזה איסור. ע"ש +והנה המגן אברהם (סימן קכח סק"א) כתב עוד לתרץ דברי התוספות, כי בגמרא (עירובין צו ע"א וראש השנה לג ע"א) תניא, דבר אל בני ישראל, וסמך ידו, בני ישראל סומכים ואין בנות ישראל סומכות, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר נשים סומכות רשות. והכא נמי יש לומר דסבירא ליה לרבי יוסי דבר אל אהרן ואל בניו לאמר, כה תברכו, לבני אהרן חובה, ולישראל רשות. ולכן תמהו התוספות שמה איסור יש לזר לישא כפיו אם לא משום ברכה לבטלה. ע"ש. והגאון רבי ישראל יעקב אלגאזי בספר שארית יעקב (פרשת חוקת דף עז ע"ב), דרך בדרך זו ליישב דברי התוספות, אלא שהעיר מכאן לשיטת רבינו תם וסיעתו שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, והא הכא דלרבי יוסי מותר לזר לישא כפיו, ובכל זאת יש בו איסור ברכה לבטלה וכו'. וכן הקשה בשו"ת זכור ליצחק הררי (סימן לג). ע"ש. וכן הקשה הרה"ג השואל בשו"ת ראשי בשמים (חלק אורח חיים סימן ה'). וע"ע בספר עצי ארזים על אבן העזר (סימן ג סק"ב). ע"ש. ולא קשה מידי, דדוקא בסתם מצות עשה שהזמן גרמא רשאות הנשים לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו, שהוא בלשון רבים, לכלל ישראל, וכמו שכתבו כיוצא בזה רש"י ותוספות (קידושין כו סע"א), אבל כאן שהנוסח של הברכה הוא: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו, וכו', בודאי לא יכון נוסח זה על ישראל המברך. ושוב ראיתי שכן כתב הגאון רבי יהודה נג'אר בספר לימודי ה' (דף קט ע"ב). וע"ע בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (חאו"ח סימן יד). ע"ש. ומה שהקשה עוד הרה"ג השואל בשו"ת ראשי בשמים שם, שבכתובות (כד ע"ב), פשטו שאין מעלין מנשיאות כפים ליוחסין, מדתניא רבי יוסי אומר גדולה חזקה, שנאמר ומבני הכהנים בני חביה וכו', אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגואלו מן הכהונה, ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים, אמר להם הרי אתם בחזקתכם, במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול אף כאן בקדשי הגבול, ואי סלקא דעתך מעלין מנשיאות כפים ליוחסין, הני כיון דפרסי ידייהו אתי לאסוקינהו. ומאי קושיא, הרי לרבי יוסי אין שום איסור בזר הנושא כפיו. ע"ש. וכבר הקשה כן השער המלך (פרק יט מהלכות שבת הלכה כג). וכן בעצי ארזים (סי' ג סק"ב). ע"ש. והנה בשו"ת ראשי בשמים שם תירץ, שהראיה היא מנשיאות כפים שבמקדש, שיש בזה איסור משום הוגה את השם באותיותיו. ע"ש. וכיוצא בזה כתב בשו"ת מהרימ"ט חלק א' (סימן קמט), שכתב גם כן לתמוה על התוספות שבת (קיח ע"ב), מכתובות (כד ע"ב) שיש איסור עשה בזר הנושא כפיו. וכתב, שהתוספות לא סבירא להו כפירוש רש"י, שאיסור עשה ממה שאמרו כה תברכו אתם ולא זרים, אלא האיסור משום ברכה לבטלה, שלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל בשם המפורש בזמן בית המקדש, וזר המברך בשם המפורש הוי ליה הוגה את השם באותיותיו שלא במקום מצוה, ואזהרתיה מדכתיב את ה' אלהיך תירא, שאזהרת עשה היא. (כמו שאמרו בתמורה ד ע"א). אבל לאחר חורבן בית המקדש לית לן בה. ע"ש. וכיוצא בזה כתב הפני יהושע (כתובות כד ע"ב). וראה עוד בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חלק אורח חיים סימן מא). ע"ש. ועיין בספר ישועות יעקב (סימן קכח סק"ב), ובשו"ת בית אפרים (חלק אורח חיים סימן ו'), ובספר לב שלמה (דף קנד ע"א), ובספר לימודי ה' שם. ובשו"ת עונג יום טוב (סי' טו). ובשו"ת קרן לדוד (סימן כד). ובשו"ת עמק הלכה (סי' מא). ובשו"ת שמן ראש (סי' יד). ע"ש. ואכמ"ל.+ ולפי זה ברור שאין שום איסור לישראל לברך את בנו או תלמידו בסמיכת שתי ידיו על ראשו, שהרי אינו נושא כפיו, ואינו מכוין לקיים מצות ברכת כהנים. לא נצרכה אלא לברכה, כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. וכן מבואר בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חלק אורח חיים סימן מא). ע"ש. וכן העלה בשו"ת דעת סופר (חאו"ח סי' יד). ע"ש.
אמנם ראיתי בספר תורה תמימה פרשת נשא (פרק ו' פסוק כג, אות קלא) שכתב, ויש להעיר על מה סמכו העולם לברך איש את אחיו בנשיאות ידים על ראש המתברך, כמו שנוהגים כן בברכות חתנים, והרי סדר ברכה זו מיוחד רק לכהנים, ולזרים יש בו איסור עשה. ושמעתי מאיש אמונים שהגר"א מוילנא בירך את הגאון רבי יחזקאל לנדא המו"צ דווילנא, בשעת חופתו, והניח ידו אחת על ראש רבי יחזקאל בשעת הברכה. ושאלוהו על ככה, והשיב, שלא מצינו ברכה בשתי ידים רק לכהנים במקדש. וזולת זה לא ראיתי מי שיעיר בזה, והיא הערה נפלאה, ודוחק לומר שכל עיקר מצות נשיאות כפים אינה אלא בעשרה, משום דהוי דבר שבקדושה (מגילה כג ע"ב), שזהו רק אסמכתא בעלמא, כמו שכתב הר"ן מגילה שם. ע"כ. והניף ידו שנית בספרו תוספת ברכה (פרשת נשא עמוד ל'), וכתב, שנראה לו בכוונת הגר"א הנ"ל שבהנחת שתי ידים על ראש המתברך יש בזה איסור עשה, שנאמר כה תברכו, אתם ולא זרים, ולאו הבא מכלל עשה עשה, וכמבואר בכתובות (כד ע"ב). אבל כמדומה שהרבה חכמים וצדיקים אינם נזהרים בזה, ובברכותיהם מניחים שתי ידיהם על ראש המתברך. עכת"ד. ולפע"ד אין דבריו מחוורים בדעת הגר"א מוילנא, שכאילו יש בזה איסור עשה, הואיל ואין כאן נשיאות כפים, ולא כוונה לקיים מצות ברכת כהנים. ואנכי הרואה בספר פחד יצחק (מערכת ברכה דף נד ע"ג) שכתב, ראיתי מדקדקים שלא לברך לתלמידיהם בשתי ידים על ראשם, ואומרים שעושים כן כדי שלא לקשר מדת החסד עם מידת הדין (שהימין חסד והשמאל גבורה שהיא מדת הדין), ואני נהגתי לברך את מי שנשוי אשה בשתי ידים, בעדו ובעד ביתו, ולפנוי ביד אחת, אבל לבחורים העוסקים בתורה בשתי ידים, כי התורה מסייעתם במקום אשה. כך מצאתי. והנני רואה מנהג טוב שהחכמים יברכו לתלמידיהם והאבות את בניהם עם שתי ידים, כמו שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכן ראוי לעשות על דרך הסוד, וכמו שכתב הראשית חכמה (שער היראה פרק ד'), וסמך לזה מהזוהר פרשת וארא וכו', הנה מבואר שטוב ויפה לברך בשתי ידים. ע"כ. גם הגאון יעב"ץ בסידורו כתב, שיש להקפיד לברך בשתי ידים, ושכן היה נוהג מר אביו הגאון החכם צבי. והובא בדברי הרב השואל בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב' (סימן קכה), ושיש טעם לזה על פי הנגלה והנסתר, ושלא כמי שמקפיד לברך ביד אחת בלבד. ע"ש. והגאון רבי חיים פלאג'י בספר נפש כל חי (מערכת ב' אות לא), הביא דברי החמדת ימים שכתב להקפיד לברך ביד אחת דוקא, ובשל ימין. והביא גם דברי הגאון יעב"ץ שסובר להיפך. וסיים, שאין להקפיד כל כך בזה, ומהיות טוב אם סומך שתי ידיו על ראש המתברך ולברכו יהיה בזה תוספת ברכה, אבל גם המברך ביד אחת בלבד די בזה. ע"כ. וראה עוד בספרו כף החיים (סימן כח אות ל'). ע"ש. וכן עיקר, שאין להקפיד בדבר. דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. וראה עוד בשו"ת באר משה חלק ד' (סימן כה) שגם כן העלה כאמור. ע"ש.
ולכל האמירות ברור שאין כל חשש איסור בהזכרת ה' בפסוקי ברכת כהנים, וכבר כתבו הפוסקים שמותר להזכיר את השם כקריאתו בפסוקים שהובאו בתלמוד ובמדרשים, אין בזה ח"ו משום הזכרת שם שמים לבטלה, וכמבואר בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' (סימן פא), ובשו"ת זכור ליצחק הררי (סימן סד), ובשואל ומשיב קמא (חלק ג' סימן נג), ובשו"ת מים חיים רפפורט (חלק אורח חיים סימן כב), ובשו"ת מהרי"ל דיסקין (בקונטרס אחרון סימן קד). ועוד. והביאו ראיה לזה מהגמרא (בברכות כב ע"א) כיעו"ש. ואף כאן המברך את חבירו או בניו או תלמידיו בברכת כהנים, ואומר השם כקריאתו, אין בזה כל חשש איסור כלל. והרי רבותינו התקינו שיהיה אדם רשאי לברך את חבירו בשם, שנאמר והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם, ויאמרו לו יברכך ה' (ברכות נד ע"א). וכל שכן כשאומר פסוקי ברכת כהנים. ואמנם בשו"ת נודע ביהודה קמא (חלק אורח חיים סמן ו') כתב, ששני לומדים נחלקו בדברי המגן אברהם (סימן קכח סק"א) שכתב, דסבירא ליה לר"י (בתוספות שבת קיח ע"ב) שאיסור עשה היינו מה שמזכיר השם לבטלה בברכה, אם כוונתו לברכה שקודם ברכת כהנים, שהיא אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכו', או כוונתו על ברכת כהנים עצמה שמזכיר את השם בפסוקי הברכה. וסיים הנודע ביהודה, והנה הראיתי פנים לדברי שניהם, אבל המכוון יותר הוא שכוונתו על ברכת כהנים ממש, ולא על הברכה שלפניה. ע"כ. ותמוה מאוד, שהואיל ופסוקים הם בתורה בודאי שאין בזה משום הזכרת השם לבטלה. וכמו שאמרו בבבא בתרא (פב ע"א) אהא דתנן מביא ואינו קורא, אמר ליה רב אחא לרב אשי, מכדי פסוקי נינהו ליקרי וכו'. ושוב ראיתי שכבר תמה בזה על הנודע ביהודה, הגאון מהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה (חלק אורח חיים סימן מא), ושכן מעשים בכל יום שהאבות מברכים לבנים, והרבנים לתלמידים ולשאר כל אדם, בברכת כהנים כולה. ושדברי הנודע ביהודה צע"ג. ע"ש. וכן תמה בשו"ת קרן לדוד (בהשמטות שבסוף הספר, תשלומי קרן סימן כד). ע"ש. וכן כתב בפשיטות הגאון רבי יוסף חיים בבן איש חי (פרשת ראה אות יז), שהזקנים והתלמידי חכמים מברכים את הבר מצוה בברכת כהנים. וגם הלום ראיתי בשו"ת כפי אהרן אפשטיין (סימן סד) שעמד בזה על דברי הנודע ביהודה, וכתב ליישב, שגם הנודע ביהודה מודה שבברכת הורים ומורים אין כל חשש, שזה רצון הקדוש ברוך הוא שישראל יהיו אוהבים זה את זה ויברכו זה לזה בשם השם ואף בפסוקי ברכת כהנים, ורק בזר העולה לדוכן יש להקפיד על כך וכו'. ע"ש. ועיין עוד בשו"ת גנזי יוסף שווארץ (סוף סימן כג). ע"ש. על כל פנים נתבאר שבעצם פסוקי ברכת כהנים שפיר דמי לברך, כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל.
בסיכום: הורים המברכים את בניהם, ורבנים המברכים את תלמידיהם או לשאר בני אדם, רשאים לברך אותם בברכת כהנים, כשהם סומכים יד אחת של ימין על ראש המתברך, או בשתי ידים זוכות כאחת.