דרשות התורה ונוסח המקרא

[סגן אלוף]

בתוקפן של דרשות התורה, דעת הרב מלבי"ם ז"ל שחז"ל חידשו הלכות שלא נודעו להם עד זמנם - מחמת השכחה - ע"י מדרש הפסוקים, ודעת הרב הלוי שלעולם ידיעת הדין קודמת לדרישת הכתובים.
והנה מצינו חילוקים רבים בין נוסח המקרא אשר היה לפני חז"ל ודרשו ממנו הלכות רבות בתלמוד מנוסח המקרא אשר לפנינו, וכמו שהאריך הגרעק"א בגליון הש"ס שבת נ"ה ב' ואנן נקטינן כספרים דידן.

ומעתה קשה לדעת המלבי"ם א"כ כל הדרשות אשר נדרשו מכח נוסח הגמ' לדידן אינם נכונות, וא"כ מנא לן הדין העולה מהמקרא הזה ושמא לא ניתן למשה מסיני ?

[צופר הנעמתי]

כיון שא"א בקיאים בדרכי המדרש כלל וכלל וגם אין אנו יודעים איזה דינים דרשו מכח הפסוקים ואיזה דינים היו מקובלים (לאו דוקא מסיני, אפשר גם מרבותיהם והם פירשו שדין פלוני מכח דרש פלוני), ודאי שאין אנו יכולים לומר שאילו היו מכריעים כנוסח המסורה היה יוצא להם דין אחר וע"כ אין לנו אלא ללכת אחרי דבריהם תמיד אף במקום שאנו סומכים על נוסח המסורה נגד הנוסח שלהם.

[יורה_דעות]

רעק"א לא מונה מקומות רבים שדרשו הלכות מנוסח שאינו לפנינו, אלא מועטים ממש, וגם בהם לא ברור שאינם אסמכתא.

[בברכה המשולשת]

ויש לציין תשובת רב האי גאון שאין מחלוקת בין ספרים שלנו לבין הגמ', ובכל המקומות שנראה שיש- זו ט"ס בנוסח הגמרא

[מקדש מלך]

רעק"א לא מונה מקומות רבים שדרשו הלכות מנוסח שאינו לפנינו, אלא מועטים ממש, וגם בהם לא ברור שאינם אסמכתא.

ראיתי פעם ספר באוצר החכמה, שמתווכח באריכות על הדוגמאות שהביא רבי עקיבא אייגר, ורוצה לטעון שאין שום חילוק בין נוסחת חז"ל לנוסח המסורה שבידינו. לאחר זמן חיפשתיו ולא מצאתיו. אודה למי שיוכל להחזיר לי אבדתי.

[תוכן]

מאמרו של הר' בצלאל דבליצקי בישורון מעזבונו של ר' ד"צ הילמן.

יש לציין למחקרו של אהרן גלצר 'לשון הספרי', שלא מצא אפילו דרשה אחת בכל הספרי המבוססת חד משמעית על נוסח שונה בלשון המקרא. וזה ממצא חשוב מאד!

[מקדש מלך]

התכוונתי לספר ישן. אם כי כמובן יישר כח על הפנייה (שאולי תכלול בתוכה הפנייה לספר ההוא. נבדוק בעז"ה).

[בן מיכאל]

וראה בירושלמי שבת פ"ט רבי יהושע בן לוי אמר זרע זרעיה זירועיה וכרבי יהודה דרבי יהודה אמר ששה. זרע זרעה זרעיה זירועיה. רבי חגי אמר זרעיה חמשה כל ההן דאנא משכח לה אנא מחיק לה. אישתאלת לרבי הונה ספרא דסדרא ואמר זירועיה מלא.
- שנחלקו בלימוד סביב גירסא בפסוק, שהגורסים ו' לומדים שש זרעים בערוגה, ושאינם גורסים ו' לומדים רק חמישה.

[הפשטן]

בתוקפן של דרשות התורה, דעת הרב מלבי"ם ז"ל שחז"ל חידשו הלכות שלא נודעו להם עד זמנם - מחמת השכחה - ע"י מדרש הפסוקים...ומעתה קשה לדעת המלבי"ם א"כ כל הדרשות אשר נדרשו מכח נוסח הגמ' לדידן אינם נכונות, וא"כ מנא לן הדין העולה מהמקרא הזה ושמא לא ניתן למשה מסיני ?

הרי אתה עצמך הדגשת "מחמת השכחה", אלמא "שכחום וחזרו יסדום" כדאיתא בריש מגילה, ומעין הא דאיתא גבי עתניאל בן קנז שהחזיר בפלפולו הלכות נשכחות, אלמא גם אם נגיד שאיזושהי הלכה אינה עולה מנוסח המקרא דידן, סו"ס מייד כשהיא התחדשה לחכמי הגמ' מתוך נוסח המקרא דידהו - היא מיד הזכירה להם שהיא הייתה הלכה ידועה שנשכחה עד שנזכרו בה בזכות מה שחידשו מתוך נוסח המקרא שהי' בפניהם.
משל אל מה הדבר דומה? לתלמיד שלמד את עשרת המכות, אך חשש שמא ישכחם, אז עשה לעצמו סימנים דצכ עדש באחב כדי שלא ישכחם, אבל אח"כ שכחם, מה עשה? הסתכל על דצך עדש באחב וכך נזכר בכל עשרת המכות, אע"פ שהסימנים דצך עדש באחב אינם מופיעים כלל במקרא. והרי זה ק"ו: אם סימני דצך עדש באחב - שאינם מופיעים במקרא כלל - יכולים להזכיר לתלמיד את עשרת המכות שנשכחו ממנו, נוסח המקרא שהי' בפני חכמי הגמ' - על אחת כמה וכמה שהי' יכול להזכיר להם הלכות שנשכחו.

[דורשי יחודך]

ברמב"ם כתוב מפורש שמוציאים מהי"ג מדות דינים חריגים שלא קיבלו אותם. לא משמע שקיבלו ושכחו אלא הכללים ניתנו ולא כל מקרה, ולזה צריך את הי"ג מדות, לא רק להזכיר דברים שנשכחו.

[הפשטן]

ברמב"ם כתוב מפורש שמוציאים מהי"ג מדות דינים חריגים שלא קיבלו אותם. לא משמע שקיבלו ושכחו אלא הכללים ניתנו ולא כל מקרה, ולזה צריך את הי"ג מדות, לא רק להזכיר דברים שנשכחו.

פותח האשכול שאל, לא על הרמב"ם, אלא על המלבי"ם - שבשמו הביא פותח האשכול את עניין השיכחה.

[דורשי יחודך]

ברמב"ם כתוב מפורש שמוציאים מהי"ג מדות דינים חריגים שלא קיבלו אותם. לא משמע שקיבלו ושכחו אלא הכללים ניתנו ולא כל מקרה, ולזה צריך את הי"ג מדות, לא רק להזכיר דברים שנשכחו.

פותח האשכול שאל, לא על הרמב"ם, אלא על המלבי"ם - שבשמו הביא פותח האשכול את עניין השיכחה.

האם המלבי"ם אומר ששכחו? היכן הוא אומר את זה?
המלבי"ם בא להסביר שחז"ל הוציאו את ההלכות מהפסוקים.
אני חושב שענין השכחה זה תוספת הסבר של פותח האשכול.

[הפשטן]

ברמב"ם כתוב מפורש שמוציאים מהי"ג מדות דינים חריגים שלא קיבלו אותם. לא משמע שקיבלו ושכחו אלא הכללים ניתנו ולא כל מקרה, ולזה צריך את הי"ג מדות, לא רק להזכיר דברים שנשכחו.

פותח האשכול שאל, לא על הרמב"ם, אלא על המלבי"ם - שבשמו הביא פותח האשכול את עניין השיכחה.

האם המלבי"ם אומר ששכחו? היכן הוא אומר את זה?
המלבי"ם בא להסביר שחז"ל הוציאו את ההלכות מהפסוקים.
אני חושב שענין השכחה זה תוספת הסבר של פותח האשכול.

אמנם אינני יודע האם המלבי"ם אומר "שכחו", ואמנם אה"נ - אם נוריד מהשולחן את עניין השיכחה - אז כמובן אין מקום לדבריי הקודמים, אך עכ"פ הם לא נכתבו אלא רק - אליבא דדברי פותח האשכול - שייחס לדברי המלבי"ם גם את עניין השיכחה.
אז אולי נזמין את פותח האשכול שיואיל לבאר מה התכוון כשייחס למלבי"ם את עניין השיכחה, וכך נחכים יותר לדעת - לאור דבריי הקודמים על עניין השיכחה - האם בכלל יש מקום לעצם תמיהת פותח האשכול אליבא דהמלבי"ם אשר לו ייחס פותח האשכול את עניין השיכחה.

[עזריאל ברגר]

האריך בזה רבינו האור החיים הקדוש, כמדומני על הפסוק "ויהי ביום כל(ו)ת משה להקים את המשכן".