כוונה להוציא בחזרת הש"צ

[פנימי]

כולנו יודעים שלהלכה מי שרוצה לצאת ידי חובה כשומע כעונה
צריך שיכוין להוציא אותו

השאלה היא לו יצויר אדם עם הארץ שיכנס לביכ,B ולא יודע לקרוא, ויקשיב לחזרת הש"ץ - הוא יצא ידי חובה?
איזה חזן היום חושב לפני חזרת הש"ץ "אני מכוין להוציא את כל מי שרוצה"?
אבל הרי כל תקנת חזרת הש"ץ נועדה כדי להוציא מי שלא יודע להתפלל, אז אם השומע לא יצא ידי חובה, נמצא שלא התקיימה עיקר התקנה, ולמה לא יהיו ברכותיו לבטלה?

אז רציתי לומר שכיון שהחזן מתכוין ל"חזרת הש"ץ" ותקנת חז"ל על חרת הש"ץ היא כדי להוציא את הרבים, לא צריך כוונה מיוחדת, וגם בלי שיכוין במיוחד סתמא הוא כאילו כיון להוציא

יש למישהו ראיות על הנושא?



ראיתי היום מ"ב (סי' נ"ט סקי"ז) שאומר על ברכות ק"ש שאין יוצאים ידי חובה מהחזן אא"כ כיוון להוציא ידי חובה, ומשמע שלא מועיל סתמא
ואמנם יש לחלק בפשיטות ששם לא תיקנו חזרת הש"ץ, אבל מדברי הרא"ש שהובא בב"י ובגר"א שם נראה שהמנהג הפשוט היה שרוב האנשים לא היו אומרים ברכות ק"ש אלא שומעים מהחזן, וכנראה לכן נתקן שיש חזן שאומר בקול את ברכות ק"ש, וממילא גם שם שייך קצת לומר שמה שהוא חזן זה בסתמא שהוא מכוין להוציא.

[בברכה המשולשת]

המ"ב איירי בזמננו שהמנהג אינו לצאת ידי חובה מהש"ץ בברכות ק"ש לכן צריך כוונה מפורשת. כמדומני שגם בחזרת הש"ץ צריך לכוון להוציא את הקהל בחזרת הש"ץ, ואז כל אחד יצא י"ח במה שהוא זקוק לו

[בקרו טלה]

כולנו יודעים שלהלכה מי שרוצה לצאת ידי חובה כשומע כעונה
צריך שיכוין להוציא אותו

השאלה היא לו יצויר אדם עם הארץ שיכנס לביכ,B ולא יודע לקרוא, ויקשיב לחזרת הש"ץ - הוא יצא ידי חובה?.

שו"ע אורח חיים - סימן קכד סעי' א

לאחר שסיימו הצבור תפלתן, יחזור ש"צ התפלה, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר, ויוצא בו.

[אוהב אוצר]

איזה חזן היום חושב לפני חזרת הש"ץ "אני מכוין להוציא את כל מי שרוצה"?

אני הקטן.
מינימום של הלכה לכל ש"צ.
אלא שאני חושב [כמעט מוציא בפה] 'להוציא את כל מי שצריך/חייב'.

[חיימקה]

עי' אגרו"מ או" ח"ג ס' ד שכתב בתו"ד וז"ל "אבל מהש"ץ יוצא אף שבזמנינו אין הש"ץ מוציאו מ"מ כיוון שנתקן להוציא הווי סתם דעתו לעשות כהתקנה שהוא ממילא כנתכוון להוציא אם יש לאחד צורך לצאת אף שהוא אינו יודע מזה"עכ"ל. ושם דיבר על קדושה אבל פשוט שמתכווין לכל התפילה ג"כ.

[ערבי פסחים]

אין סברא שיצטרך לכוון להוציא כי בשביל מי ובשביל מה חוזר על ש"ץ, ואי נימא דבעינן כוונה אז מי שלא כוון הוי כמי שמתפלל סתם. ומה שכתוב גבי ברכות אינה ראיה דהרי לא תקנו להגיד ברכות כדי להוציא אחרים אלא אגב שאומר לעצמו יתכן לצאת ממנו אם היה כונת שומע ומשמיע אבל חזרת שץ כל כולי בשביל זה

אגב יעו' ביה"ל בסי' קא ד"ה יכון באבות - שאם הוא אינו מבין אבות אינו יוצא מהש"ץ אף שהש"ץ מבין.

[פנימי]

עי' אגרו"מ או" ח"ג ס' ד שכתב בתו"ד וז"ל "אבל מהש"ץ יוצא אף שבזמנינו אין הש"ץ מוציאו מ"מ כיוון שנתקן להוציא הווי סתם דעתו לעשות כהתקנה שהוא ממילא כנתכוון להוציא אם יש לאחד צורך לצאת אף שהוא אינו יודע מזה"עכ"ל. ושם דיבר על קדושה אבל פשוט שמתכווין לכל התפילה ג"כ.

ישר כח
זה מה שחיפשתי!