כולנו יודעים שלהלכה מי שרוצה לצאת ידי חובה כשומע כעונה
צריך שיכוין להוציא אותו
השאלה היא לו יצויר אדם עם הארץ שיכנס לביכ,B ולא יודע לקרוא, ויקשיב לחזרת הש"ץ - הוא יצא ידי חובה?
איזה חזן היום חושב לפני חזרת הש"ץ "אני מכוין להוציא את כל מי שרוצה"?
אבל הרי כל תקנת חזרת הש"ץ נועדה כדי להוציא מי שלא יודע להתפלל, אז אם השומע לא יצא ידי חובה, נמצא שלא התקיימה עיקר התקנה, ולמה לא יהיו ברכותיו לבטלה?
אז רציתי לומר שכיון שהחזן מתכוין ל"חזרת הש"ץ" ותקנת חז"ל על חרת הש"ץ היא כדי להוציא את הרבים, לא צריך כוונה מיוחדת, וגם בלי שיכוין במיוחד סתמא הוא כאילו כיון להוציא
יש למישהו ראיות על הנושא?
ראיתי היום מ"ב (סי' נ"ט סקי"ז) שאומר על ברכות ק"ש שאין יוצאים ידי חובה מהחזן אא"כ כיוון להוציא ידי חובה, ומשמע שלא מועיל סתמא
ואמנם יש לחלק בפשיטות ששם לא תיקנו חזרת הש"ץ, אבל מדברי הרא"ש שהובא בב"י ובגר"א שם נראה שהמנהג הפשוט היה שרוב האנשים לא היו אומרים ברכות ק"ש אלא שומעים מהחזן, וכנראה לכן נתקן שיש חזן שאומר בקול את ברכות ק"ש, וממילא גם שם שייך קצת לומר שמה שהוא חזן זה בסתמא שהוא מכוין להוציא.