חידוש הגרשז"א להתיר פ"ד ביד"א משום שנעשה כטיפול במחלה.

[גם זו לטובה]

נשמת אברהם (אבה"ע ה) אדם שיש לו סרטן מתקדם ומפושט של הערמונית עם גרורות בגוף, וצריך לכרות את שתי הביצים [אין שום מחלה של הביצים עצמן וכריתתן היא כדי להפסיק את הפרשת ההורמונים שלהן שבזה עוצרים התפשטות הסרטן] יש לדון אם אסור לבוא בקהל מדין פ"ד, וכתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: על אף שאין כאן מחלה בביצים עצמן, אך כיון דנקטינן כהרמב"ם דחולי נקרא בידי שמים, מסתבר שגם בזה אמרינן שמן השמים נשלח על האדם הזה מחלה שלפי הידע הרפואי היום, טיפולה בכריתת הביצים וממילא נקרא זה סריס חמה ומותר לו לחיות עם אשתו ובכל מקום שאפשר במקרים הללו עלינו להקל, עכ"ד.

כמד' שיש ראיות מהאחרונים דלא כדבריו, אולם אין צורך להביא ראיות, וקשה מאוד להבין היאך יתכן להקל באיסור דאורייתא על סמך סברא קלושה שכזו. [תוך כדי כתיבה, נזכרתי במה שהשיג הגרד"ל בבירור דברים עמ' י' על הגרשז"א, ודו"ק]

[מה שנכון נכון]

נשמת אברהם (אבה"ע ה) אדם שיש לו סרטן מתקדם ומפושט של הערמונית עם גרורות בגוף, וצריך לכרות את שתי הביצים [אין שום מחלה של הביצים עצמן וכריתתן היא כדי להפסיק את הפרשת ההורמונים שלהן שבזה עוצרים התפשטות הסרטן] יש לדון אם אסור לבוא בקהל מדין פ"ד, וכתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: על אף שאין כאן מחלה בביצים עצמן, אך כיון דנקטינן כהרמב"ם דחולי נקרא בידי שמים, מסתבר שגם בזה אמרינן שמן השמים נשלח על האדם הזה מחלה שלפי הידע הרפואי היום, טיפולה בכריתת הביצים וממילא נקרא זה סריס חמה ומותר לו לחיות עם אשתו ובכל מקום שאפשר במקרים הללו עלינו להקל, עכ"ד.

כמד' שיש ראיות מהאחרונים דלא כדבריו, אולם אין צורך להביא ראיות, וקשה מאוד להבין היאך יתכן להקל באיסור דאורייתא על סמך סברא קלושה שכזו. [תוך כדי כתיבה, נזכרתי במה שהשיג הגרד"ל בבירור דברים עמ' י' על הגרשז"א, ודו"ק]

כסברא זו כבר כתבו עוד הרבה אחרונים, יעויין למשל ביבי"א ח"ז אהע"ז ח,ח.
[ובכל אופן הרשז"א אינו זקוק להטפות מוסר, ולא לנו ללמדו יראת הוראה, גם לא ע"י התחבאות מאחורי הרד"ל].

[יאיר1]

כמד' שיש ראיות מהאחרונים דלא כדבריו, אולם אין צורך להביא ראיות, וקשה מאוד להבין היאך יתכן להקל באיסור דאורייתא על סמך סברא קלושה שכזו. [תוך כדי כתיבה, נזכרתי במה שהשיג הגרד"ל בבירור דברים עמ' י' על הגרשז"א, ודו"ק]

אני לא מבין אותך, עסקת בסוגיא לאורכה ולרוחבה, שאתה סבור שזו סברא קלושה, כלפי דעתו הרחבה של הגרש"ז.
וגם אם כן, אתה קצת מתבלבל בין היחס שיש אל פוסק מובהק כהגרש"ז שהיה פוסק חשוב עוד בצעירותו כאשר חיו כאן ענקי ההוראה מהדורות הקודמים החזו"א ר' חיים עויזר.....
במחילה נראה לי שהחלקת....
טוב תעשה אם תערוך את ההודעה....

[קומי_אורי]

גם אני הקטן מצטרף להמלצה לערוך את ההודעה, לא בתור קריאת גיוועלד, אלא בתור רצון הכותב והקוראים, שאהבת והערצת מרן הגרשז"א בליבם.

[ישראל אליהו]

אולי שמישהו יסביר לי איפה הזלזול?
אסור לכתוב על דברי פוסק שלדעתי "סברתו קלושה"?

[יאיר1]

אולי שמישהו יסביר לי איפה הזלזול?
אסור לכתוב על דברי פוסק שלדעתי "סברתו קלושה"?

אסור!!

מי שירצה שיכתוב לענ"ד סברא מחודשת. או לא זכיתי להבין.
אינני יודע מי עומד מאחורי הניק הזה, אבל איש שלא הגיע להוראה ולא עסק בסוגיא לעומקה, ודאי וודאי שאינו דרך ארץ ואף לא מעשה חכם לכתוב בכזו לשון על אחד מגדולי ההוראה.

[גם זו לטובה]

נשמת אברהם (אבה"ע ה) אדם שיש לו סרטן מתקדם ומפושט של הערמונית עם גרורות בגוף, וצריך לכרות את שתי הביצים [אין שום מחלה של הביצים עצמן וכריתתן היא כדי להפסיק את הפרשת ההורמונים שלהן שבזה עוצרים התפשטות הסרטן] יש לדון אם אסור לבוא בקהל מדין פ"ד, וכתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: על אף שאין כאן מחלה בביצים עצמן, אך כיון דנקטינן כהרמב"ם דחולי נקרא בידי שמים, מסתבר שגם בזה אמרינן שמן השמים נשלח על האדם הזה מחלה שלפי הידע הרפואי היום, טיפולה בכריתת הביצים וממילא נקרא זה סריס חמה ומותר לו לחיות עם אשתו ובכל מקום שאפשר במקרים הללו עלינו להקל, עכ"ד.

כמד' שיש ראיות מהאחרונים דלא כדבריו, אולם אין צורך להביא ראיות, וקשה מאוד להבין היאך יתכן להקל באיסור דאורייתא על סמך סברא קלושה שכזו. [תוך כדי כתיבה, נזכרתי במה שהשיג הגרד"ל בבירור דברים עמ' י' על הגרשז"א, ודו"ק]

כסברא זו כבר כתבו עוד הרבה אחרונים, יעויין למשל ביבי"א ח"ז אהע"ז ח,ח.
[ובכל אופן הרשז"א אינו זקוק להטפות מוסר, ולא לנו ללמדו יראת הוראה, גם לא ע"י התחבאות מאחורי הרד"ל].

א' יש הרבה תשובות מהאחרונים הקשורים לנידון הנ"ל (הובאו באוה"פ וביב"ע) כלומר האחרונים דנו בכל מיני אופנים של מחלות שמחמתם רופאים פוגעים בגיד ובביצים, והעולה שמלבד חילוקי השיטות יש גם הרבה חילוקים ממקרה למקרה, האופן שעליו דן הגרשז"א הוא החמור ביותר, משום שאין שהביצים עצמם תקינים לחלוטין, וכמד' שבזה מוכח מרוב ככל האחרונים לאיסור. [יש מהאחרונים שדנו שאם כבר היה סריס ביד"ש שוב לא חשיב סריס ביד"א, יש מהאחרונים שהתירו היכא שמחמת המחלה הביצים עומדים להכרת מעצמם, והאדם רק מקדים את הכריתה, יש מהאחרונים שהתירו היכא שהביצים אינן ראויים כלל לשמש את תפקידים, וכו' וכו']
ב' מה שהעירו למה לא כתבתי "סברא מחודשת" -משום דלשון מחודש יכול להשתמע לתרי אנפי, כלומר אפשר גם להבין שהסברא מסתברת מאוד וכו' אלא שהיא מחודשת משום שלא אמרה אדם מעולם, או משום שסתימת הפוסקים לא משמע כן וכד'.
ג' לא באתי להטיף מוסר לגרשז"א גם משום שאיני ראוי וגם משום שהוא כבר בין המתים, אלא כמד' שיש כאן נושא מהותי ויסודי, והרבה מהמחלוקת בין הגרשז"א להגרי"ש, לא נחלקו אלא בדבר זה, [ואף הגרד"ל בבירור דברים שם יצא לחלוק על דרכו של הגרשז"א] וכמובן שיש בזה הרבה דרגות, הפסק הנ"ל לדעתי הוא "מקרה קצה", ויותר אין להאריך.

[חשבונות רבים]

א' יש הרבה תשובות מהאחרונים הקשורים לנידון הנ"ל (הובאו באוה"פ וביב"ע) כלומר האחרונים דנו בכל מיני אופנים של מחלות שמחמתם רופאים פוגעים בגיד ובביצים, והעולה שמלבד חילוקי השיטות יש גם הרבה חילוקים ממקרה למקרה, האופן שעליו דן הגרשז"א הוא החמור ביותר, משום שאין שום מחלה בביצים עצמם, וכמד' שבזה מוכח מרוב ככל האחרונים לאיסור.

בעבור חילוק קלוש כזה אתה קורא להיתרו של הגרשז"א סברא קלושה?

[יאיר1]

ג' לא באתי להטיף מוסר לגרשז"א גם משום שאיני ראוי וגם משום שהוא כבר בין המתים, אלא כמד' שיש כאן נושא מהותי ויסודי, והרבה מהמחלוקת בין הגרשז"א להגרי"ש, לא נחלקו אלא בדבר זה, [ואף הגרד"ל בבירור דברים שם יצא לחלוק על דרכו של הגרשז"א] וכמובן שיש בזה הרבה דרגות, הפסק הנ"ל לדעתי הוא "מקרה קצה", ויותר אין להאריך.

אני חושב שבמשפט הזה הוכחת לכל מאן דבעי את מאמר חז"ל כשם שיש מצוה לומר דבר הנשמע כך יש מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע.
אלא שהחברים כאן לא יכלו להעלות בדעתם שהדבר לא ישמע, אבל לאחר שאתה מסביר זה רק יותר חמור....
אגב למי אתה מכוין בר"ת הרד"ל?
לגופה של סברא אני דווקא כן מסכים איתך שיש כאן חידוש הרבה יותר גדול ממה שכרגיל דנים בו [אני לא עסקתי בזה ורק ממה שמידי פעם ראיתי מקופיא] וכן ממה שהצגת כאן.
מה שכתב חשבונות רבים שזה חילוק דק, זה לא נכון, זה הבדל מהותי.
אבל מכל מקום מי שהגיע להוראה יכול להכריע שהחילוק אינו מחלק את הדין.
בין אם אתה הולך לערוך את ההודעה שלך, בעצם את שתיהן, כפי שאני מציע לך ועוד חברים.
לגופו של ענין.
יש לדון באמת מה הוא איסור פצוע דכא?
מה ההבנה בחילוק בין סריס אדם לסריס חמה, במקור הדברים?
והשאלה המרכזית - כיצד הצליחו להפוך את המסורס בידי אדם מחמת חולי לסריס חמה?
ומתוך כך צריך לברר מה הסברות להתיר ומה לאסור.

מה שכתבת שזה מקרה קצה. אולי, אבל ההיתר הוא מקרה קצה, וגם השאלה היא מקרה קצה, הרי מדובר כנראה באדם נשוי, וגם אם לא אז מדובר באדם שלא יוכל להינשא.. וזה מקרה קצה שצריך ללכת על הקצה... ובשביל זה יש גדולי הוראה. [שלדאבון ליבנו בעת הזאת אני באמת לא יודע אם יש מי שיכול לעמוד בכאו שאלות ולהצליח להקל בהם כדין. כלומר יראי שמים ויראי הוראה יחמירו, ואלו שאינם יקילו. כך שלנו הכל כבר יכול להיות רק אסור...]

[אוהב אוצר]

כב' הרב יאיר1, אתה חדש פה? נושא בזיון ת"ח שיש כאן זה דבר שהורגלנו בו ה"י בעוה"ר...

[הוגה ומעיין]

מאחר והרמב"ם הוא מראשי הסוברים שכל חולי נגרם על ידי מעשי האדם, שבזה ביארו האחרונים את סברת רש"י ודעימיה דפצו"ד ע"י חולי חשוב כבידי אדם, ע"כ לדעתו אין הנידון מי הגורם, אלא כמו שביאר בתבו"ש, אם בא ממילא או ע"י מעשה.
וכפה"נ ס"ל לגרשז"א שרק במקום בו יש מקום לבחירה אפשר להוציאו מכלל "ממילא", אך מקרה בו הנתונים יחד עם הידע הרפואי הנתון מובילים ללא אפשרות בחירה לטיפול זה, אף זה בכלל "ממילא".
אף שהגרשז"א לא היה נכנס לדקויות פילוסופיות בלומדות, כפי ששמעתי מגדולי תלמידיו, מ"מ לכאו' יש לקשר (בדרך תש"מ) עם דברי הגרא"א דסלר על נקודת הבחירה.
אכן, דברי פותח האשכול אף הם נכונים במידת מה (גם אם יש להסתייג מהניסוח). מדובר כאן על היתר איסור כרת על סמך סברא, ואכן רבות מחלקותיו של הגריש"א על הגרשז"א הנובעות מהכללת נתון זה בשיקולי הפסיקה, לעומת הגרשז"א שנראה שהדיון היה בסברות בטהרתן בלי עירוב חומרת האיסורים הנובעים מהמסקנות.

[אוצר החכמה]

היתר איסור כרת

??

[המתעתע]

היתר איסור כרת

??

משכח"ל ביבם פצו"ד שנפלה לפניו אשת אחיו, לדעת הסוברים דביבום חייבי לאוין איכא נמי איסור אשת אח, ובפלפול הישיבה הארכנו.

[אוצר החכמה]

ולכן זו טענה חמורה על הגרשז"א שהיקל בכרת כגון דא.

[המתעתע]

ולכן זו טענה חמורה על הגרשז"א שהיקל בכרת כגון דא.

ע"ד הפלפול י"ל לפי"מ שכתב הרמב"ם בפ"ד מהל' ממרים וז"ל וכן אם נחלקו בהשקאת סוטה אם זו צריכה לשתות או אינה צריכה הרי זה חייב. שהרי לדברי האומר צריכה אם מת הבעל קודם שתשתה הרי זו אסורה ליבמה. ולדברי האומר אינה צריכה מתייבמת. וע' בקונטרס דברי סופרים דהיינו משום דאיכא כרת דאיסור אש"א.

[יתר10]

לעומת הגרשז"א שנראה שהדיון היה בסברות בטהרתן בלי עירוב חומרת האיסורים הנובעים מהמסקנות.

ולאידך גיסא

נשמת אברהם (אבה"ע ה) ... ובכל מקום שאפשר במקרים הללו עלינו להקל, עכ"ד.

ולעצם המח' בין הגריש"א לגרשז"א שהזכרת, נראה שזה תלוי בשאלה אם תורה קדמה לישראל או ישראל קדמו לתורה

[חשבונות רבים]

יש מהאחרונים שדנו שאם כבר היה סריס ביד"ש שוב לא חשיב סריס ביד"א, יש מהאחרונים שהתירו היכא שמחמת המחלה הביצים עומדים להכרת מעצמם, והאדם רק מקדים את הכריתה, יש מהאחרונים שהתירו היכא שהביצים אינן ראויים כלל לשמש את תפקידים, וכו' וכו'

עיין בשו"ת צ"א ח"י סי' כ"ה פרק כ"ד אות ב'

[בברכה המשולשת]

לעומת הגרשז"א שנראה שהדיון היה בסברות בטהרתן בלי עירוב חומרת האיסורים הנובעים מהמסקנות.

ולאידך גיסא

נשמת אברהם (אבה"ע ה) ... ובכל מקום שאפשר במקרים הללו עלינו להקל, עכ"ד.

ולעצם המח' בין הגריש"א לגרשז"א שהזכרת, נראה שזה תלוי בשאלה אם תורה קדמה לישראל או ישראל קדמו לתורה

ולכאורה מרן הגרשז"א לשיטתו גם בהלכות שבת (ודלא כמרן הגרמ"פ למשל)

[יאיר1]

כב' הרב יאיר1, אתה חדש פה? נושא בזיון ת"ח שיש כאן זה דבר שהורגלנו בו ה"י בעוה"ר...

אכן אני קצת חדש בפעילות שלי כאן, נכנסתי לפני כמה ימים כדי להעלות שאלה, ואכן עזרו לי, ואז גיליתי כאן כמה נידונים שהגבתי עליהם והופ אני רואה שהתבלבלו כאן קצת.
ואם אני חדש לכן לא צריך לקרא לחברים לעדינות הראויה....
דיי צרות גילגלה לנו האלימות בשם הדת....

ולגופו של ענין, כל הפוסקים הקלו מחמת סברות באיסורי כרת ומיתות בי"ד.
באיסור אשת איש ישנו חיוב להקל מכח סברא, והקדמונים הכריחו את החכמים לעסוק בענייני עגונות, על אף שיש בזה איסור מיתה.

אז מה הבעיה?

מה הגרש"ז לא הגיע להוראה, שאסור לו להקל מכח סברא, אלא מכח מה יקל?

אין בזה שום חילוק בין כל הפוסקים, אלא שכל פוסק כפי טבע שכלו שד' נתן לו על מנת שיפסוק הלכה.

אמר לי פעם הגאון ר' יעקב פרידמן שליט"א שהקב"ה רצה שהתורה תתפרש באופן של ר' שמעון אז הוא ברא את ר' שמעון עם השכל הזה, וכן על זה הדרך בכל הגדולים.

אז כמו כן בנידון זה והדברים פשוטים ואינם צריכים לפנים, אני פשוט בהלם מוחלט מהדיון הבזוי הזה, זה מתאים לרבני הדתלי"ם מהסוג של צהר ושות'...

[אוצר החכמה]

מה קרה לכם שעשיתם מפצוע דכה איסור כרת?
בתגובה להערתי המתעתע השתעשע כאן בפלפולא דאורייתא, אבל מעבר לזה?

ולעיקר הדבר, אפשר לתמוה על הגרש"ז ולהתווכח עמו ולחלוק עליו דרך לימודינו, אבל פותח האשכול התבטא קצת כמטיף מוסר להגרש"ז כפי שהעיר על זה לנכון הרב מה שנכון.

[גם זו לטובה]

יש מהאחרונים שדנו שאם כבר היה סריס ביד"ש שוב לא חשיב סריס ביד"א, יש מהאחרונים שהתירו היכא שמחמת המחלה הביצים עומדים להכרת מעצמם, והאדם רק מקדים את הכריתה, יש מהאחרונים שהתירו היכא שהביצים אינן ראויים כלל לשמש את תפקידים, וכו' וכו'

עיין בשו"ת צ"א ח"י סי' כ"ה פרק כ"ד אות ב'

יש"כ.

ז"ל הצי"א-

הגאון הגרצ"פ פרנק ז"ל בתשובה שנדפסה בספר שו"ת שאילת משה (וסרמן) חאה"ע סי' כ"ב. הוא משיב למחבר הספר שדן בשאלה זאת וז"ל: בתשובה על השאלה במי שהיה זקוק לנתוח והוכרחו לחתוך לו חוטי הבצים ונסתרס אי מחויב לגרש את אשתו הנה שאלה זו לא חדשה היא, ורוב גדולי האחרונים הכריעו שאין זה בידי אדם ומותר לבוא בקהל ואני לע"ע אינני בקו הבריאות בימים אלו וקשה לבוא בארוכה, ובפרט שאין להאריך במקום שהאריכו גדולי הדורות דבניתוח הרופאים משום רפואה ובפרט שהי' סכנה בדבר אין מקום להחמיר וכו' אבל עכ"פ לענין היתר הדבר פשוט שיש לנו עמודי עולם שבית ישראל נשען עליהם שבשביל הכרח של רפואה במקום סכנת נפשות אין אוסרין אותו עכ"ל. ושמענו חידוש בדעתו של הגרצ"פ ז"ל שהי' פשוט בעיניו שאע"פ שבחוטים עצמם לא היה כרוך שום סכנה ורק כתוצאה מהניתוח שיבצעו יכול להוצר סכנת זיהום לגוף אם לא ינתקו החוטים, בכל זאת החשיב זה ג"כ כבידי שמים בדומה שמחשיבים גדולי האחרונים כשחותכים הרופאים משום מחלה ורפואה, והיינו בהיות וסוף סוף א"א לבצע הנתוח ההכרחי מבלי חשש סכנת נפש אם לא ינתקו חוטי הביצים, על כן נחשב זה כהכרחי לצורך הרפואה. ולפי זה הצד הטוב היה אילו יכולים לסדר שיעשו הניתוק מיד אחר הניתוח שאז נמצא כבר המנותח במצב כזה שהחוטים בעצמם מהוים סכנה לו אם לא ינתקון

הדברים לא ברורים בצי"א, מה בדיוק כתוב באחרונים ומה חידש הגרצ"פ, בלשון הגרצ"פ, נראה כאילו לא חידש כלום, וסברתו כתובה בגדולי הדורות, ובאמת אפשר שמצינו שיש מי שכתב סברא זו, אולם כאמור אין דעת רוב האחרונים כן, ואכן בספר "שאילת משה" בתשובה של בעל ה"ישכיל עבדי" (הקודמת לתשובת הגרצ"פ) העיר שלכ' היש"ש וסייעתו לא התירו בגוונא דידן עיי"ש. (ואכן הנראה בדברי הצי"א שלא סמך על סברא זו בלחוד, ועיקר ההיתר מבוסס על החזו"א.)

שו"ר שבהר צבי ס' כה נדפסה התשובה הקצרה הנ"ל, אולם בס' כא האריך טובא בנידון זה, והשיג על הרב השואל שדימה נידון דידן להיתר האחרונים, וכתב להוכיח מהיש"ש דבכה"ג לא מקר בידי שמים, ושוב הביא שלשיטת החת"ס בדעת הסמ"ג יש להקל, והביא שם עוד צירופים שונים להקל.