אליבא דהלכתא כתב:אודה למקורות בשאלה מהו מקור סמכותו של השו"ע:
א. האם עצם גדלותו (ומיהו המוסמך לקבוע מי גדול ממי)?
ב. האם מעמד מסוים במקום וזמן מסוימים שבו קיבלוהו חכמי ישראל עליהם (עד היום רק ראיתי את האמור בברכ"י חו"מ כה,כט שמאתיים רבנים הסכימו על שיטת הפסיקה של שלושת עמודי הוראה, ולא שחתמו שתהיה הלכה כמותו בכל מקום)?
ג. האם העובדה שבפועל התקבע בשטח מנהג כדעתו (ולפי זה צ"ע כיצד לנהוג בסוגיות רבות שבהן אין מנהג ברור, וכגון שהדבר אינו שכיח)?
שכחת לציין אפשרות רביעית, שעליה היו שמחים הרבה מאד למדנים (ובראשם הגר"ח מבריסק), ושמובאת בשו"ת חיים לעולם (נולד לפני כשלוש מאות שנה) - שדבריו הובאו בשו"ת יביע אומר ח"ז עמ' שכז:
"שרוב הוראותיו של מרן [השו"ע - הן] ע"פ פסקי הרמב"ם,
דמהך טעמא - קיבלו עליהם בדורות הראשונים לדון ולפסוק כדעת מרן, משום שמקודם לכן - כבר קיבלו כל המקומות בא"י ובערי המזרח והמערב - לדון ולפסוק כדעת הרמב"ם".
וראה גם בדברי השו"ע עצמו, בשו"ת אבקת רוכל סי' לב (ומעי"ז שם בסימנים: י',כד,פח,קמ, ובב"י ח"מ רז):
"הרמב"ם (אשר) הוא גדול הפוסקים, וכל קהילות ארץ ישראל וארצות המזרח והמערב נוהגים על פיו בכל דבר אשר יאמר כי הוא זה, וקבלוהו עליהם לרבן".
וראה גם ביביע אומר שם עמ' שכו טור א' אות ה:
"ידוע שמרן השו"ע יסד את חיבורו ע"פ דעת הרמב"ם".
ושם עמ' שכז טור א' (ומעי"ז בדברי הפתיחה שלו לשו"ת פאר הדור בעריכת בנו הגרד"י):
"ומבואר באחרונים, שאם אין הדבר מבורר בדעת מרן, נקטינן כדעת הרמב"ם, שהוא מרי דאתרין, וקיבלו הוראותיו בארץ ישראל ובארצות ערב והמערב".