הודעהעל ידי סייג לחכמה » א' יוני 26, 2016 5:53 pm
אבל עיין בפרי מגדים שם (מש"ז ס"ק טו) תמה על דברי ספר המנהיג למה פסל עבד ואמר שאינו בכלל אדם, והרי הוא חייב במצוות כאשה ובכלל רעהו הוא ואפילו בכלל אחיך כמבואר ברא"ם (מזרחי שמות כא כ), וכן קברי עכו"ם אין מטמאין, וקברי עבדים כנעניים משמע ביו"ד (סי' שעב ס"ב) שמטמאין. וציין לדבריו בפתיחה כוללת (חלק הב' אות יח) שדיבר שם אם עבד כנעני בכלל התואר 'בני ישראל', 'אחיך' ו'רעהו'. ובשו"ת בנין ציון (סי' קטז) ובדעת תורה (או"ח שם סי"א) כתבו שעבד נקרא אדם לענין טומאת אהל ונטילת ידים, והביאו ראיה מדברי התוספות בסוגייתינו שכתבו דנפקא ליה מקרא דכל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה לרבות עבדו
ושפחתו הכנענים,הרי שנקראים אדם. ובטעם ודעת הלכות טומאת מת (פ"א הי"ג שעה"צ אות ש"ג) תמה על הבנין ציון למה לא הביא מהגמרא בגיטין שהיא מקור דברי התוספות.
אולם כבר העירו בזה שמהגמרא אין להביא ראיה כיון שיתכן שהריבוי לעבד הוא ממה שנאמר כל חרם ולא ממה שנאמר אדם, אבל התוספות הביאו בהדיא דהיינו משום דעבד כנעני קרוי אדם, עכ"פ בתוספות מבואר שעבד כנעני נחשב אדם ודלא כספר המנהיג.