ולרשב"ל קשיא לו האיך משלמין גזלנין וגנבים ומלוי ריבית דכתיב בהן מלקות. וניחא למאן דאית ליה דלאו הניתק לעשה אין לוקין עליו אלא למאן דאית ליה לוקין עליו כדאי' בשלהי שחיטות חולין (קמא ע"א) מאי איכא למימר. וניחא לן דלא שייך לומר קים ליה בדרבה מיניה אלא בשאינו בעין כדאוקמינן בפרק בן סורר ומורה (עב ע"א) והלכתא דשדינהו לנהרא. ודוק ותשכח. או מדליק גדיש כההוא דר' נחוניא או אוכל תרומה שאינו בעין. וכל היכא דתנינן גבי גזלן חייב, מוקי לה כגון ש[ה]ם בעין.
והא דתנן (ב"ק קיא ע"ב) הגוזל ומאכיל את בניו פטור מלשלם, ומשמע הא אכלן הוא חייב, בבא לצאת ידי שמים. אבל בניו פטורין לגמרי כדמשמע התם דקנאום ביאוש ושינוי רשות. דהא דפטר ליה קים ליה בדרבה מיניה בזה לא יצא ידי שמים. אי נמי מוקי לה כר' מאיר דאמר [לוקה] ומשלם. וקרא והשיב את הגזלה מיירי בבא לצאת ידי שמים כדתנן בהגוזל קמא (קג ע"א) יוליכנו אחריו אפילו למדי משום כפרה. והא דאמר (רבא) [רבה] בסוף פרק המפקיד (מג ע"א) ומייתינן לה בפרק מרובה (סה ע"א) האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה וכו' עד תברה או שתייה משלם ארבעה זוזי, צריך לומר דסבירא ליה כר' יוחנן ולא כרשב"ל והכי מסקינן בהדיא בפרק אלו נערות (לד ע"ב) דרבה הוא דאמר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס דאע"ג דמיקטל משלם סבר לה כר' יוחנן דחייבי מלקות כי אתרו בהן פטורין (חייבין) אבל שוגגין חייבין. אי נמי לר' מאיר אמרה דאמר לוקה ומשלם. וכן הך דתנן בסוף פרק החובל (צ ע"ב) אחרים שקצצו נטיעותיו חייבין, ותו דתנן (שם צב ע"א) סימא את עינו חייב וכו', אף על גב דאיכא לאוין, לא תשחית, פן יוסיף, כולהו כר' מאיר דסתם משנה כר' מאיר. ועל דרך זו איכא לתרוצי כל היכא דמשכחת לוקה ומשלם אי כר' מאיר אי כר' יוחנן או בבא לצאת ידי שמים
איש טלז כתב:ראה ראבי"ה שכתב דלר"ל דחיי"ל שוגגין פטורין מתשלומין גזלן פטור מדמים וכל הני מתני' בגזלן מיירי בהגזילה בעין שבזה אין פטור קלב"מ ,ותמוה מתני' דכל הגזלנים מיירי בגזילה בעין ??
עושה חדשות כתב:סי' תתקנו -ולרשב"ל קשיא לו האיך משלמין גזלנין וגנבים ומלוי ריבית דכתיב בהן מלקות. וניחא למאן דאית ליה דלאו הניתק לעשה אין לוקין עליו אלא למאן דאית ליה לוקין עליו כדאי' בשלהי שחיטות חולין (קמא ע"א) מאי איכא למימר. וניחא לן דלא שייך לומר קים ליה בדרבה מיניה אלא בשאינו בעין כדאוקמינן בפרק בן סורר ומורה (עב ע"א) והלכתא דשדינהו לנהרא. ודוק ותשכח. או מדליק גדיש כההוא דר' נחוניא או אוכל תרומה שאינו בעין. וכל היכא דתנינן גבי גזלן חייב, מוקי לה כגון ש[ה]ם בעין.
והא דתנן (ב"ק קיא ע"ב) הגוזל ומאכיל את בניו פטור מלשלם, ומשמע הא אכלן הוא חייב, בבא לצאת ידי שמים. אבל בניו פטורין לגמרי כדמשמע התם דקנאום ביאוש ושינוי רשות. דהא דפטר ליה קים ליה בדרבה מיניה בזה לא יצא ידי שמים. אי נמי מוקי לה כר' מאיר דאמר [לוקה] ומשלם. וקרא והשיב את הגזלה מיירי בבא לצאת ידי שמים כדתנן בהגוזל קמא (קג ע"א) יוליכנו אחריו אפילו למדי משום כפרה. והא דאמר (רבא) [רבה] בסוף פרק המפקיד (מג ע"א) ומייתינן לה בפרק מרובה (סה ע"א) האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה וכו' עד תברה או שתייה משלם ארבעה זוזי, צריך לומר דסבירא ליה כר' יוחנן ולא כרשב"ל והכי מסקינן בהדיא בפרק אלו נערות (לד ע"ב) דרבה הוא דאמר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס דאע"ג דמיקטל משלם סבר לה כר' יוחנן דחייבי מלקות כי אתרו בהן פטורין (חייבין) אבל שוגגין חייבין. אי נמי לר' מאיר אמרה דאמר לוקה ומשלם. וכן הך דתנן בסוף פרק החובל (צ ע"ב) אחרים שקצצו נטיעותיו חייבין, ותו דתנן (שם צב ע"א) סימא את עינו חייב וכו', אף על גב דאיכא לאוין, לא תשחית, פן יוסיף, כולהו כר' מאיר דסתם משנה כר' מאיר. ועל דרך זו איכא לתרוצי כל היכא דמשכחת לוקה ומשלם אי כר' מאיר אי כר' יוחנן או בבא לצאת ידי שמים
עושה חדשות כתב:הרב טלז והרב רון,
יש לכם תירוץ אחר לקו' הראבי"ה?
איש טלז כתב:מה שאולי יל"ד בישוב דברי מתני' דריש הגוזל, דהנה הגר"א בסימן ש"ס סק"א הביא מקור לדין השו"ע דגזלן חייב לשלם דמים, וציין הגר"א להא דמבואר במכות דטז' דבשרף גזילה הוי לאו הניתן לתשלומין וצ"ב מהו שהוסיף על המקור ממתני' דכל הגזלנים, ושמעתי לבאר דס"ד שליכא חיוב דמים אלא על מה שפשע בגזילה שלא תשוב לבעלים [ממה שלא השיב עד השינוי או ממה ששינה] ומסוגיה דמכות חזינן דשעת הגזילה היא סיבת התשלומין ,ואולי זה כוונת הראבי"ה דחייב גזלן דמים במקום שינוי הוא חיוב הפ"ע שאינו שייך לגזילה הראשונית וליכא בזה קלב"מ ועיל"ע
עושה חדשות כתב:אגב, מבו' עוד חידוש בראבי"ה דחיוב לצאת יד"ש קיים גם על היורשים.
איש טלז כתב:כבוד הרב רון
כמדומה שאי"ז רק דין בבי"ד כמו שאין דנים בלילה אלא הוי קלישות בחיוב
והיה ראוי לדון שאולי גם טו"מ חייב בשיעור של לצי"ש אלא דכיון דהוי קנס א"כ א"א לפסוק כזה חיוב וע"כ הוא פטור
וביותר אי נימא דדו"ה הוא מצטרף למחייב של הגניבה [ואינו חיוב רק על המעשה טביחה] א"כ א"א לפסוק על הגניבה ולכן הוא פטור ע"י קלב"מ [וכיון שלא חל ע"י בי"ד דהוי קנס אינו חל כלל]
ובעיקר הקושיה יל"ד דאולי מיירי בהתראה ועבדינן החומרא וליכא לצי"ש כמ"ש הקצות
רון כתב:לכבוד הרה"ג דפה שליט"א
מבואר בגמ' בכתובות לד' ב' דאם גנב בשבת דיש קלב"מ על הגניבה וטבח דאינו חייב על הטביחה, דאם אין גניבה אין טביחה.
ויש לע' טובא לכאורה דהא למה שייסד הקצות בסימן כח' עפ"י דברי רש"י בב"מ צא' דבקלב"מ מחוייב לצאת יד"ש ואי תפס לא מפקינן מיניה הרי שהוא חיוב גמור לצאת יד"ש, אלא שאין הבי"ד נזקקין לזה, א"כ אמאי נחשב שאין גניבה, הלא ודאי שיש גניבה, וחיוב גמור יש בזה, ואמאי ליכא טביחה וצ"ע כעת.
רון כתב:ליקירי שליט"א
היות ומתקרבת שבת מלכתא,
אכתוב לך פנינה יקרה שלבטח תאהב.
ידוע מה שהעולם מתקשה בדברי הגמ' בכתובות סו' ב' שבכה ריב"ז ואמר "אשריכם ישראל כשאתם עולים וכו' וכשאתם יורדים וכו'"
והדברים מפליאים איזה "אשריכם" הוא זה? שירידה של כלל ישראל הוא לאין שיעור.
וידוע בזה ב' הסברים עיקריים. א' על דרכו של המהר"ל וא' על דרכו של בעל היערות דבש, ואם תרצה אכתוב לך אותם בזמן אחר.
אך אוסיף לך מה שנתחדש לי בע"ה השנה הפלא ופלא בהקדם הקו' המפורסמת שכבר העירו רבותינו הראשונים ביומא נד' אהא דכשנכנסו נכרים להיכל מצאו כרובים מעורים זב"ז וכו', והוא צ"ע הלא כשאין עושין רצונו של מקום היו הכרובים פניהם איש אל הבית כמבואר בב"ב צט'. [וזכור לי בבחרותי שהיה ביתד נאמן ע"ז למעלה מעשרה תירוצים]
ואענה חלקי בע"ה,
שהנה פלא הוא שדוקא כלל ישראל הם שהכי סובלים מחורבן הבית, לעומת שאר אומות העולם. ומדוע זה כך.
והסביר הגרש"ד פינקוס, שהרי מפעל שמצליח ומרויח, הרי בני הבית מתנהלים כמו גבירים, גבינת נפוליאון כל יום וגבינה צהובה כל ערב, ויוצאים לטיול כל חודש וכו' כמנהג גבירים. אבל הפועלים? הם מקבלים את המשכורת שסיכמו איתם, גם כשהמפעל בהצלחה.
ומאידך,
כאשר ה מפעל נתקל בקשיים גדולים, מי שמרגיש זאת הם בני הבית, כבר אין גבינה צהובה, ולא קונים מה שלא מוכרחים וכו', אבל הפועלים? הם נשארים עם אותה משכורת. למה? כי מי שהוא מבני הבית, אצלו מרגישים את העליה וגם את הירידה, לפי שהם לא מקבלים משכורת, אלא הם חלק מבעל הבית.
ומובן היטב למה כלל ישראל הם המפסידים העיקריים מחורבן הבית. וקיצרתי.
ולפי זה הקב"ה אומר לכלל ישראל כשהם יוצאים לגלות,
בני חביבי,
איני זורק אתכם לגלות ככלי שאין חפץ בו. ח"ו. דעו לכם אתם תחזו בגלות דברים נוראיים שלא הסכנתם לראות. אין זה מפני שזרקתי אתכם ללא השגחה ח"ו.
רק, כיון ששכינתא בגלותא, ובעה"ב כביכול בקשיים, הרי שבני הבית סובלים יחד איתו!!!! הם לא יכולים לעמוד מהצד כמו הפועלים. וזה מה שרימז לנו הקב"ה בכך שהיו הכרובים מעורים, לאמר בגלל קירבתנו הגדולה אתם תהיו בסבל בגלות.
ולפי זה מובן מהו האשריכם. דוקא בגלל החרון אף המיוחד שיש לכלל ישראל בגלות, הרי זה מעיד על עוצמת הקשר ווכו' וקיצרתי.
איש טלז כתב:אגב האשכול יש להקשות אמאי עבד יוצא בשן ועין אמאי יוצא לחירות הרי עובר בלאו על ההכאה [לשיטות שגם בעבדו יש לאו ] וא"כ הו"ל חי"מ שוגגין ואמאי לוקה ומשלם וצ"ע
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 68 אורחים