מנהג שלא לומר ב"ה וב"ש ובריך הוא

[עקביה]

שמעתי שבבית הכנסת של הרב שׂריה דביליצקי שליט"א נוהגים שלא לומר 'ברוך הוא וברוך שמו' בחזרת הש"ץ, ולא לומר 'בריך הוא' בקדיש.
מישהו שמע על כך? ומהו מקור וטעם המנהג?
(אמירת ב"ה וב"ש היא הלכה פסוק בשו"ע או"ח סי' קכד ס"ה)

[ישראל אליהו]

מסתמא עפ"י הגר"א.
(והמרוקאים לא למדו מהאשכנזים לומר ב"ה וב"ש בברכות שיוצאים בהם י"ח, וכמו שהמציא מישהו. כי חזינן שהם לא מקפידים ע"ז כלל, וכ"ש בברכות שיוצאים בהם י"ח.
גם "ידי רשים" בנשמת, ודאי שלא למדו מהאשכנזים)

[עיק]

(אמירת ב"ה וב"ש היא הלכה פסוק בשו"ע או"ח סי' קכד ס"ה)

אמנם כן הוא, אך זהו חידוש דין של הרא"ש שאין מקורו בגמרא, ולא הובא בראשונים שקדמו לו. גם התימנים אינם נוהגים באמירת ב"ה וב"ש.

[עקביה]

תודה.
האשכנזים בכל אופן כן נוהגים לומר ב"ה וב"ש.
האם הגר"א נהג שלא לומר?

[בברכה המשולשת]

ודאי. מפורש במעש"ר מג ובתומע"ר ס"ק י"ד

[אמסטרדם]

שמעתי שבבית הכנסת של הרב שׂריה דביליצקי שליט"א נוהגים שלא לומר 'ברוך הוא וברוך שמו' בחזרת הש"ץ

שמעתי שכן המנהג גם בביהמ"ד הגרח"ש גריינימן זללה"ה.

[משולש]

וכן נוהגים קהילת זילברמן.

[מחולת המחנים]

וכן נוהגים בבריסק.

[עקביה]

יישר כח!

[צונאמי]

(אמירת ב"ה וב"ש היא הלכה פסוק בשו"ע או"ח סי' קכד ס"ה)

אמנם כן הוא, אך זהו חידוש דין של הרא"ש שאין מקורו בגמרא, ולא הובא בראשונים שקדמו לו. גם התימנים אינם נוהגים באמירת ב"ה וב"ש.

פעם שמעתי שחוששים משום הפסק בחזרת הש"ץ

[עקביה]

מי שאינו יוצא יד"ח בברכות הש"ץ למה לו לחשוש מהפסק?

[עדיאל ברויאר]

מי שאינו יוצא יד"ח בברכות הש"ץ למה לו לחשוש מהפסק?

איני יודע אם שאלתך נכונה. עכ"פ, ב"ה וב"ש נאמרים כיום ע"י אנשים רבים גם בברכות אחרות שבהן הם יוצאים ידי חובה.

[מה שנכון נכון]

מי שאינו יוצא יד"ח בברכות הש"ץ למה לו לחשוש מהפסק?

ההנהגה בחזרת הש"ץ צריכה להיות כעיקר התקנה שהיתה להוציא את מי שאינו בקיא. וראה בביאור הגר"א קכד ס"א דמה"ט כל העם צריכים לעמוד.

הטעם הנ"ל הוא לפי הנוסח בתוספת מע"ר. אך במע"ר עצמו כתוב שהטעם לפי שלפעמים אין הש"ץ ממתין עד שתכלה מפי הציבור ומפסיד חזרת התפלה.
והיינו משום שצריך לשמוע כל חזרת הש"ץ כמש"כ בסעיף א, וע"י ענית בהוב"ש בזמן שהחזן ממשיך אינו שומע את סיום הברכה.
[יתכן לפרש משום שע"י קול ענית הציבור אין הש"ץ נשמע. ויתכן לפרש משום שכשעוסק באמירה, וכמובן בכונת הלב, אינו שומע את הש"ץ. ויתכן לפרש משום שא"א להיות שומע כעונה בזמן שמדבר בעצמו, וכמ"ש השעה"צ קסז,מג. ולפי"ז הוא כעין הטעם שבתומע"ר אלא שאין בהוב"ש הפסק. ונ"מ למקום שבין כה הציבור עונים בהוב"ש בחזרת הש"ץ אם בכה"ג יענה גם לדעת הגר"א].

וע"ע במ"ב ס"ק כב שכתב שצריך הש"ץ לשהות עד שיסיימו הקהל לענות בהוב"ש, דאל"ה לפעמים ע"י הקול של עניית ב"ה וב"ש הרבה מהעונים אינם יודעים איזה ברכה מסיים וגם ענייתם הוא איננו תיכף אחר שכלה הברכה וכ"ז יש בו חשש של אמן יתומה. ובשעה"צ סקכ"ד כתב "ומטעם זה יש נמנעין לומר ברוך הוא וברוך שמו, דאמן חמיר ממנו [ועיין במעשה רב]". ונראה שפירש בדברי המע"ר שמפסיד את עניית האמן.

[עקביה]

עדיאל

מה לא נכון בשאלתי, ומה הכוונה 'נאמרים כיום'? מה השתנה מפעם להיום?
ראה נא משנ"ב סי' קכ"ד ס"ק כא.

[עקביה]

מה שנכון
ייש"כ!
אמנם לא מצאתי בביהגר"א שציינת שכתב שהעם צריכים לעמוד.

[מה שנכון נכון]

מה שנכון
ייש"כ!
אמנם לא מצאתי בביהגר"א שציינת שכתב שהעם צריכים לעמוד.

כתבתי בטעות ס"א וצ"ל ס"ד.

[עדיאל ברויאר]

עדיאל

מה לא נכון בשאלתי, ומה הכוונה 'נאמרים כיום'? מה השתנה מפעם להיום?
ראה נא משנ"ב סי' קכ"ד ס"ק כא.

לא אמרתי שהיא לא נכונה, אלא אם היא נכונה. דהיינו האם אכן אדם שלא יוצא ידי חובתו לא צריך לחוש להפסק. שאלתך טובה אך כיוון שאיני בקיא בעניין איני יודע אם היא גם שאלה נכונה (דהיינו שאין תשובה עליה).

לא אמרתי שהשתנה. איני יודע מה היה פעם, לכן כתבתי לגבי מה שקורה היום.
תודה על דברי המשנ"ב, ובאמת הוא יוצא נגד מה שנוהגים רבים. (אגב, רבים מיהודי אמריקה לא מקפידים על כך שהאדם עצמו אומר חלק מהברכה. כגון בברכת הקידוש של ערב שבת, שאת חלקה שרים יחד עם המקדש).

[בברכה המשולשת]

בסידור הגר"א בנגלה ובנסתר של הגרנ"ה יש עוד הסבר לכך מהגרנ"ה

[מה שנכון נכון]

בסידור הגר"א בנגלה ובנסתר של הגרנ"ה יש עוד הסבר לכך מהגרנ"ה

לא ראיתי שם דף צו ע"א הסבר נוסף. אלא א. לא יוכל לענות אמן וכדברי השעה"צ. ב. שצריך לשמוע כל חזרת התפלה, וכבר נכתב כ"ז לעיל. [מש"כ שהוי ברכה לבטלה הוא להפלגה שיכול להגיע אף לגדר זה, ודוקא כשאין עשרה שומעים כמ"ש בסעיף ד, אך יסוד הדין גם בזה הוא שצריך לשמוע חזרת הש"ץ אף בבקיא כאילו הש"ץ מוציא את האינו בקיא כמ"ש בסעיף א].

[אליהו בן עמרם]

בענין "בריך הוא" בקדיש לפני לעילא, מה שלא אומרים במנין הגרש"ד שליט"א, כמדומני מפני שאמר שאין מקור ברור לזה.
האם מישהו יודע מקור לנוהגים לאומרו?
ואם זה רק מנהג שנהגו בו, ממתי התחיל?
ומי נוהג שלא לומר? כמנהג הגרש"ד.

[עדיאל ברויאר]

זכור לי שאחד הפוסקים המוכרים כותב שלא לומר בריך הוא או אמן לפני לעילא. איני זוכר מי.

[יהודה בן יעקב]

בענין אמירת בריך הוא:
מתוך משנ"ב 'דרשו' סי' נו הערה 23,
לענין אמירתו באמצע פסוקי דזמרה, כתב באגרות משה (או"ח ב סוף סי' טז) שלא לאומרו כיון שהוא רק ממנהג ולא מצד הדין, וכ"כ בהליכות שלמה (תפילה ו, יא).
לענין אמירתו בתפילת מעריב לפני שמונה עשרה, דעת הגר"י קמינצקי (אמת ליעקב רלו, 251) והגר"ח קניבסקי (הליכות חיים א, רלב) שלא לאומרו, אך דעת הגר"מ פינשטיין (הליכות חיים שם) שמותר לאומרו.

עיין עוד ימלא פי תהלתך - עיונים בתפילה להגראי"ל שטינמן זצ"ל (עמ' קלח) שאף בשחרית לאחר ישתבח לא לאומרו דלכא' הוי הפסק.

[נעמן]

גם בביהמ"ד של הגר"ש אוירבאך זצ"ל לא אומרים ב"ה וב"ש.
ראיתי פעם הסבר לדעת הגר"א בזה, שעניית האמן צריכה להיות גם על המילים 'ברוך אתה ה', שמתפללים שיגדל שמו בעולם, ועניית ב"ה וב"ש מפסיקה את האמן מתחלת הברכה.
(וידועים שני ההסברים במילת 'ברוך' וגם לפי ההסבר שמדובר בשבח, עדיין שייך עניית אמן, וודאי שלפי ההסבר המדבר בתפלה שיגדל שמו).