ראיתי היום בתשובת הרמב"ם (במהדו' מכון ירושלים זה בתחילת ח"א, מהדורת בלאו סי' תלו),
וזה שאמר לך רבך, בת פלוני לפלוני וממון של פלוני לפלוני, אם גזירה שוה היא בכל, והדברים כפשוטן, למה נאמר בתורה "פן ימות במלחמה", ואיש אחר יקחנה, ואיש אחר יחללנו. וכי יש בעולם בעל דעה יסתפק לו דבר זה אחר מה שכתוב בתורה. [...]. וזה שאמר החכם בתו של פלוני לפלוני, דרך השכר או דרך פורענות הוא זה, שאם זה האיש או זאת האשה עשו מצוה שראוי ליתן שכרה בהם זיווג יפה ומשובח, הקב"ה מזווגן זל"ז. וכן אם ראוי ליפרע מהן, בזיווג שיהיה בו קטטה ומלחמה תמיד מזווגן.
לכאורה הדברים תמוהים מאד, שהרי הגמרא מתרצת בתחילת סוטה דה"ד בזיווג שני לפי מעשיו.
אמנם ניחא לי עם מה שציין פותח האשכול לדברי המאירי דמ"ש הא בזיו"ר הא בזיו"ש, לא דוקא, אלא תלוי בזמנים. והמעיין במאירי יראה לכאו' שמחלק בין גיל י"ח למעל גיל כ'. אבל לחילוק זה עכ"פ לא מזכיר הרמב"ם כלל. ואם כן אכתי צ"ע.
עוד ק"ל, שהרי עיקר הכרח הרמב"ם הוא ממ"ש בפ' שופטים, שמא ימות במלחמה, ולכאורה הרי שם החשש שמא ימות, וממילא יזכה בה מישהו אחר, ומאי סתירה לדברי חז"ל בת פלוני לפלוני, כי אחרי שנפטר הראשון זכתה השניה. [אמנם צ"ל כנראה דהרמב"ם ס"ל ד"בת פלוני לפלוני" היינו דווקא לפלוני ולא לעוד מישהו אחר, ואדם הנושא שתי נשים (לפני חרם רגמ"ה) הרי שכביכול אחת מהם בודאי "לקח" לחבירו? וצע"ע]
אדהכי ראיתי בתשובות והנהגות ח"א סי' תשכט, וז"ל,
בסוטה (ב.) איתא שארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזים בת פלוני לפלוני, ע"ש, וכתב הרמב"ם בשמונה פרקים שאין הלכה כן אלא שתלוי בבחירה, ואם כן בודאי צריך תפילה והשתדלות.
ולא הספקתי למצוא דברי הרמב"ם הנ"ל, אבל לכאורה יש להעיר גם מהתשובה הנ"ל.