משה הופמן כתב:היש איסור לשון הרע במחשבה.pdf
במחילה, לענ'ד לכאורה שגגה יצאה וכו' שכן לא מדובר בכלל על איסור לשון הרע.
במדרש רק מצא מקור לאיסור לחשוב רע. ולא כתוב שיש בזה איסור לשון הרע. אלא איסור חדש, שנראה יותר, או כאיסור מדברי קבלה או כמידה טובה ותול'מ.
בסיפור מתלמידי רבינו הח'ח זצל מבואר להדיא שלא חששו לאיסור זה לאחר הפסקת לימודם אצל הח'ח. וזה ברור שאם ידעו שיש בזה איסור כלשהו, הלא אין סיבה להפסיק מלנהוג בזה איסור. אלא בוודאי משמע שאחזו שזהו סלסול בלבד.
וזה ברור גם שאם החפץ חיים אחז כך שיש בכך איסור שאינו רק מידה טובה, הלא היה אומר זאת לתלמידיו, הגם שנמנע מלכתוב זאת להדיא בח'ח. ואם אמר להם שזה איסור ממש, למה הפסיקו להקפיד בזה לאחר גמר לימודם אצלו.
ומה שרצה לשייך את דברי הרד'ק לאיסור לשון הרע. הלא להדיא כתב שזה מצד 'לא תשנא את אחיך בלבבך' ולא מצד לשון הרע. (וכמובן באופן שמחשבתו הרעה גרמה לו שנאה, ולא סתם מחשבה רעה ללא שנאה).
ולכתוב שיש איסור במחשבה רעה על חברו מצד לא תשנא, באופן ששונא בגלל מחשבתו, מה חידוש יש בזה?
ואגב, המעיין היטב ברד'ק יראה שדווקא מדגיש את ה'מעשה'. כלומר שמטרת הנביא להזהירם ממחשבה רעה כדי שילמדו קל וחומר ל'מעשה' או שלא יבואו ל'מעשה' מתוך המחשבה. כלומר שהנביא לא בא לחדש איסור חדש של מחשבה רעה, כי זה פשוט מצד לא תשנא, אלא שרצה להזהיר כדי שלא יבואו לידי מעשה, בבחינת גדר לפני. וזה בעיקר מה שרצה, ולא להדגיש את ענין המחשבה.
ובשולי הדברים, בייחוד על מה שכתב, מה לי אם נפחת ערכו בעיני אחד או שניים, יש לי בזה שאלה פשוטה:
וכי מי שראה את פלוני עושה עבירה כלשהי, באופן וודאי, אסור לו לחשוב שעשה את העבירה כי זה דבר רע ונפחת ערכו בעיניו? בוודאי אסור לו לספר את זה לאחרים אם לא באופן המותר, אך להתעלם ממה שראה, מאן דכר שמיה. ואיך אפשר בכלל לעשות זאת בפועל? האם אולי צריך לעצום עיניו כדי לא לראות שחברו מתנהג בטפשות, או עושה עבירה, או מבזבז כסף, או מדבר בתפילה, כדי שלא יחשוב עליו רעה? האם מצאנו מישהו שמזהיר על 'שמירת העיניים' בזה?
ובדרך הפלגה אשאל: וכי זה שעשה את העבירה יעבור על לפני עיוור שגרם לרואה לעבור איסור של מחשבה רעה?
על כן נראה לענ'ד שהדברים מהרב הכותב הנכבד שליט'א אינם נראים, ובוודאי צע'ג.