הרב הגאון רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א
מח"ס האיצטגנינות באספקלריה של תורה, עוד אבשלום חי
בית וגן ירושלים
מזל יוסף מוקיר שבת
הגמרא במסכת שבת (קיט, א) מספרת:
"יוסף מוקיר שבי, הוה ההוא נכרי בשבבותיה, דהוה נפישי נכסיה טובא. אמרי ליה כלדאי : כולהו נכסי - יוסף מוקר שבי אכיל להו. אזל זבנינהו לכולהו ניכסי, זבן בהו מרגניתא, אותבה בסייניה. בהדי דקא עבר מברא - אפרחיה זיקא, שדייה במיא, בלעיה כוורא. אסקוה, אייתוה אפניא דמעלי שבתא. אמרי: מאן זבין כי השתא? אמרי להו: זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקר שבי, דרגיל דזבין. אמטיוה ניהליה, זבניה. קרעיה, אשכח ביה מרגניתא, זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא. פגע ביה ההוא סבא, אמר: מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא".
תרגום המעשה ללשון הקודש: יוסף מוקיר שבת היה גר גוי בשכנותו והיו לו נכסים רבים, כלומר, היה עשיר. אמרו לו הכלדאים, החוזים בכוכבים את כל הנכסים יקבל יוסף מוקיר שבת. הלך השכן הנכרי, מכר את כל נכסיו וקנה מרגלית. הכניסה בכובעו. בזמן שעבר בנהר במעבורת, הפריח הרוח את הכובע וזרקו למים. בלעו דג. העלו הדייגים את הדג, והביאוהו בערב שבת אחה"צ. אמרו, מי יקנה אותו עכשיו?. אמרו לו הדייגים: לכו הביאוהו ליוסף מוקיר שבת, שרגיל לקנות. הביאוהו אליו, קנה אותו, פתח אותו. מצא בו מרגלית. מכרו בשלושה עשר ככרות של זהב. פגש אותו סבא , אמר: מי שמלוה לשבת שבת פורעתו.
דברים אלו מביאים אותנו לתהות מספר תהיות בענין:
ראשית, כיצד החוזים בכוכבים, שראו שמזל הנכרי הורה שיעני ויפסיד את כספו, ראו גם, דרך מזל הנכרי, מי יהיה האדם שיזכה בכספו של הגוי?
שנית, האם החוזים בכוכבים ראו דרך מזלו של הנכרי, גם את מזלו של יוסף מוקיר שבת, או שמא חזו את גורל שניהם, ללא קשר בין אחד לשני? (והיינו, האם יתכן שיש קשר בין מזל אדם אחד למזל אדם שני וגורל שני אנשים יכול להיקבע יחדיו, כאשר אותו המזל עצמו קבע שכספו של העשיר יעבור אל העני, או שהם שני מזלות שאינם קשורים זה לזה, כאשר מזל העשיר הורה שהוא יהיה עני, ואילו מזל העני הורה שהוא יתעשר, ואין קשר בין מזל למזל
ושלישית, האם החוזים בכוכבים אמרו לנכרי שכספו וזהבו יילכו ליוסף שכנו, בגלל שכך נגזר במזלו של הנכרי, או שזכות השבת היא שעמדה לו בכך, כפשטות דברי הגמרא? האם אילולי שמר יוסף שבת כראוי, הכסף היה נשאר אצל הנכרי? ושמא היה כספו עובר לאדם אחר? שהרי מזל האדם נקבע ברגע לידתו, ואילו בסוגיה זו נראה, לכאורה, שהמזל משתנה לטובה בזכות כיבוד השבת .
הגמרא בשבת שם ממשיכה וכותבת כך:
"בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמעשרין, שנאמר "עשר תעשר", עשר בשביל שתתעשר. שבבבל במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמכבדין את התורה. ושבשאר ארצות במה הן זוכין? אמר לו: בשביל שמכבדין את השבת. דאמר רבי חייא בר אבא: פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים "לה' הארץ ומלואה" וגו', וכשמסלקין אותו אומרים "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". אמרתי לו: בני, במה זכית לכך? אמר לי: קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי: זו תהא לשבת. אמרתי לו: [אשריך שזכית], וברוך המקום שזיכך לכך", עכ"ד הש"ס.
מדברי הגמרא הללו, שסמכו את סיבת העשירות שבכבוד השבת למעשה יוסף מוקיר שבת, נראה שחז"ל הקדושים סברו שיוסף התעשר בזכות כיבוד השבת, ולא בגלל הוראת המזל.
וכן אמרו חז"ל בפסיקתא רבתי (איש שלום, פיסקא מו – תוספתא): "ברכת ה' היא תעשיר" (משלי י, כב) שבת מעשרת שומריה, כהעשר יוסף מוקר שבי", עכ"ל . הרי נאמר במדרש במפורש שיוסף התעשר בזכות כיבוד השבת ולא בהוראת המזל. וכן מצינו גם בזמר לשבת שחיבר אחד הקדמונים איתא כבפסיקתא: יוֹם שַׁבָּת קוֹדֶשׁ הוּא. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שׁוֹמְרֵהוּ. וְעַל הַיַּיִן זָכְרֵהוּ. וְאַל יָשִֹים אֶל לִבּוֹ. הַכִּיס רֵק וְאֵין בּוֹ. יִשְֹמַח וְיִרְוֶה. וְאִם לֹוֶה. הַצּוּר יִפְרַע אֶת חוֹבוֹ. הַבָּשָֹר יַיִן וְדָגִים. וְאַל יֶחֱסַר בְּתַעֲנוּגִים. וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לְפָנָיו צָגִים. זֶה יִהְיֶה שְֹכָרוֹ. אֲשֶׁר חָפֵץ בִּיקָרוֹ. יוֹסֵף חָצָה דָג. וּמָצָא מַרְגָּלִיּוֹת בִּבְשָֹרו".
&&&&&
המאירי ז"ל (בית הבחירה סנהדרין סח, א) נוגע היטב בשאלה בה פתחנו, כיצד יתכן שהחוזים בכוכבים, שחזו את נפילתו של הנכרי, ראו גם מי יזכה בכספו, והוא כותב כך:
"חכמת הכלדיים אינה חכמת הכוכבים לבד אלא שנתערבה עמהם מלאכת הכשוף שחכמת הכוכבים אינה יכולה להודיע פרטי הדברים שאם יודע מדרך הכוכבים שזה האיש יצליח ויקנה שדות וכרמים לא יודע שיקנה שדה פלוני והכלדיים היו אומרים כלהו נכסיך יוסף מוקר שבי אכיל להו וכן הרבה", עכ"ל.
למדנו מדברי המאירי ז"ל שאכן, חכמת המזלות יכולה להראות באופן כללי, שאדם זה יעשיר או יהיה עני וכדומה, אך אין בכח המזל, או בכח חכמי המזל, לקבוע ולראות את פרטי ההוצאה לפועל של הוראת המזל. המאירי קובע שלמרות שהמזל יכול לקבוע שאדם זה ירכוש שדות וכרמים, אך אין בכוחו לקבוע איזו שדה ירכוש, ובודאי שאין בכח האיצטגנינים לומר שהאדם ירד מנכסיו, כשכספו וזהבו יעברו לאדם מסוים אחר. לפיכך קובע המאירי שהכלדיים עירבו בחכמת האיצטגנינות שלהם גם את חכמת הכישוף, ולכן יכלו להצביע על יוסף מוקיר שבת, כמי שיזכה ברכושו של הנכרי.
לאור זאת יתיישבו הדברים יפה.
אכן, המזל הורה שהנכרי העשיר יירד מנכסיו. מזל הגוי לא יכול היה לקבוע שהרכוש יעבור ליוסף. אך זכות כיבוד השבת שלו היא זאת שסובבה שהממון יעבור אליו, והכלדיים ראו את ההתפתחות העתידית המופלאה הזאת בכח חכמת הכישוף, שביכולתה לגלות עתידות לעוסקיה.
ואכן, כדברי המאירי נכתב גם באגרת רבי אברהם ב"ר חייא הנשיא שכתב לרבי יהודה ב"ר ברזילי הברצלוני על שאלה בכלדיים , בו מוכיח הוא את ההבדל בין חכמי האיצטגנינות לכלדיים, ממעשה יוסף מוקיר שבת. ואלו דבריו:
"ומכל אשר קדמנו יתבאר שחכמת הכוכבים ראויה ללמוד אותה ולהחזיק בה. אלא מתוך שיכול לעלות בלב אדם שחכמת הכלדיים שהזהירו רבותינו מלשאול בה היא חכמת הכוכבים אשר דברנו בה (צד) [עד] עתה, אנו באים לחקור על ההפרש אשר ביניהם.
ונאמר שחכמת הכוכבים (כוחות) [נותנת] להודיע מן הדבר העתיד להיות כללו ואינה יכולה להודיע את פרטו ואת טביעות עינו וגופו ממש. אם היא מעידה שהאיש הזה יהיו לו שדות וכרמים, אינה יכולה לומר שדה איש פלוני תהיה קנויה לך או כרם אשר במקום זה יהיה לך על תנאי ותקנה מלאכתם ואין בה כח להוסיף על זה ולא להיות על דרך אחרת. כי אינה רואה אלא כח המזל ועדותו אשר הוא מעיד בשמים ואינו רואה טביעות עינו בארץ, אבל רואה מינו וכללו, זה דבר ברור ומוחזק ביד כל אנשי יודעי החכמה הזאת. ודברי הכלדיים אינם כך, אבל הם מעידים על עצם דבר וגופו ממש, כדאמרי' יוסף מוקיר שבי הוה ההוא גוי בשיבבותיה והוי נפישי נכסיה, אמרו ליה כלדאי כולהו נכסיך יוסף מוקיר שבי אכיל להו, שהודיעוהו שם האיש דאכיל לנכסיה ואין דרך חכמי המהלכות [כן], כי הם אלו היו יודעים שהגוי יאבדו נכסיו, לא היו יודעים כי פלוני יאכלם כאשר אמרו הכלדיים מוקיר שבי אכיל להו, וכן הא דאמרינן [אמרו] כלדאי לאימיה דרב נחמן בריך גנבא יהא לא שבקתיה גלויי רישיה, אינו דרך חכמי הכוכבים, כי הם היו יכולין לראות אם גנבא הוא, אבל לא היו יודעים אם כיסוי הראש מועיל לו, ואין זה הוצאת דבר מתוך דבר אשר פירשנו אותו למעלה, שאין כיסוי הראש תלוי בגניבה משום צד בעולם. וכן זה שאמרו כלדאי לר' עקיבא על ברתיה דטרקא לה חויא, אינו דרך חכמת הכוכבים, כי אין כח בם להעיד על מקום המיתה. אם הם רואים בשדה, אין אומרים בשדה פלוני ולא בגן פלוני, ומשם אמרו שאין כח הכלדיים וכח חכמת הכוכבים שוה. ואמרו שמואל ואבלט הוו יתבי והווי אולי הנך אינשי לאגמא, אמר ליה אבלט האי אזיל ולא אתי, והענין הזה יכול להעיד עליו חכמת הכוכבים ולומר בדרך בשעה זו יארע לו כך וכך ומפני זה קראו אבלט בשמו מפני שהיה מחכמי מהלכות הכוכבים ולא אמר עליו אמרי כלדאי, כאשר אמרו בר' עקיבא ובאימיה דרב נחמן".
"ונראה לנו שחכמת הכוכבים אינה מלאכת הכלדיים, אבל הכלדיים מעמיקים יותר ממנה. ומפני זה נאמר שהכלדיים במלאכתם אשר הם חוקרים בה על העתיד להיות אינם נוהגים ממנהג חכמי הכוכבים בחקירתם על הענין הזה. ואם אנו מפרשים החכמות והמלאכות אשר הם תלויות במזלות ובכוכבים מה הם ועל כמה צד בני אדם מעיינים בחכמת הכוכבים ומתעסקים בה במלאכת צבא השמים ותראה משם מעשה הכלדיים אם היא תלויה בחכמות האלה אם לא", עכ"ל .
&&&&&
על דברי הכלדאיים ש"יוסף מוקיר שבי אכיל להו" פירש רש"י: "סופם ליפול בידו". והמהרש"א (חידושי אגדות שבת שם) ביאר כך: "וי"ל אכיל להו כמשמעו, שכבר אכיל להו כשיעורא לכבוד שבת, ויבואו אלו לתשלומין כדמסיק דפרעיה שבתא, וכל זה חזו כלדאי בכוכבים", עכ"ל. היינו שיוסף הוציא כבר כסף רב על הוצאותיו המרובות לכבוד שבת ומה שקיבל מרכוש הגוי, הוא תשלומים על מה שכבר הוציא, וזה "מאן דיזיף שבתא - פרעיה שבתא" המובא בגמרא על יוסף.
ולפי דברי המהרש"א, יוסף התעשר בגלל שהוציא הוצאות מרובות לכבוד שבת, וכדברי הגמרא בביצה (טז, א) ש"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה. שאם פחת - פוחתין לו, ואם הוסיף - מוסיפין לו". ואם כן, לא היה זה מהוראת מזלו, אלא שכר הוצאות השבת שלו.
&&&&&
הגאון החיד"א ז"ל בספרו דבש לפי (מערכת ש אות ה) כתב כך:
"אמרו בפרק כל כתבי גבי יוסף מוקיר שבי, מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא. וראיתי להרב מהר"י חאגיז ז"ל בס' קרבן מנחה (סי' שסז) שהקשה דטפי מעלי שישאר שכרו לעוה"ב. והרב ז"ל תירץ דזה היה מזלו, כמ"ש לו האצטגנין, ויש מעכב המזל. וכבוד שבת סייעו שיתקיים המזל זהו תורף דברי הרב ז"ל. ולא תעזוב נפשי לשאו"ל דסתמא קאמר מאן דיזיף שבתא אפי' שאין לו מזל ולומר דהוא כולל. אבל בפרו"ע פרעו"ת בישראל בחלקו"ת ישית דאם יש מזל פרע לו ישלח הן בעודנו חי. ואם אין לו מזל, השכר בגן עדן, הוא דוחק", עכ"ל.
הרי לנו שלדברי מהר"י חאגיז ז"ל, מזלו של יוסף הוא זה שגרם לו לזכות בעשירותו של הגוי וזכות כיבוד השבת סייעה לו לקיום המזל. ואולם החיד"א ז"ל אינו מסכים עם הדברים.
דברי מהר"י חאגיז, לפיהם זכות מצוות כיבוד השבת הצטרפה לסייע לזכות המזל, יעלו יפה עם דברי מהר"י ערמאה ז"ל בספרו הנודע עקידת יצחק (שער כו), המסביר שהקב"ה טבע בבריאתו ובהתנהלות בני האדם, שההצלחה או ההפסד תלויים במספר גורמים: א) בהשגחת ה' עליו. ב) במזלו הנקבע על פי המערכת השמימית. ג) בבחירתו. ד) בהשתדלותו וחריצותו.
לדברי 'העקידה', אדם שמזלו רעוע, ואפילו רע, אך הוא עושה מעשים טובים כרצון הית"ש, יעזרהו הקב"ה לבטל מעליו את השפעת מזלו הרע ולהטיב לו, וכפי שמצינו שהקב"ה אמר לאברהם אבינו ע"ה 'צא מאיצטגנינות שלך' ונשאו מעל השפעת המזל, וכפי שהקב"ה עינו אל יראיו להצילם ממוות נפשם ולהחיותם ברעב. יתכן שיהיו שני אנשים שמזלם שווה, אך ההצלחה תאיר פנים רק לאחד מהם, משום שיש לו יותר זכויות או שהוא השתדל יותר בהשגת פרנסתו ויתר הדברים.
נמצא שזכויות המעשים הטובים מסייעים לכח המזל ולכן מובן היטב שזכות כיבוד השבת של יוסף מוקיר שבת, בצירוף מזלו, הועילה לו להתעשר.
&&&&
יתכן להסביר זאת באופן אחר.
מצינו בחז"ל במספר מקומות שישנו מזל זהה בין האדם ל'בן גילו', הוא 'בן מזלו', וכמובא בנדרים (לט, א) "כל המבקר חולה - נוטל אחד מששים בצערו. אמרי ליה: אם כן, ליעלון שיתין ולוקמוה! אמר ליה: כעישורייתא דבי רבי, ובבן גילו". והיינו שרק כשמבקר את החולה בן גילו של החולה, נוטל הוא אחד משישים מחוליו", ובפירוש הרא"ש (שם) כתב: "ובבן גילו. שנולד במזלו", והר"ן (שם) ביאר: "ובבן גילו - שנולד המבקר במזלו של חולה", עכ"ל. ובשיטה מקובצת (שם) כתב: "ובבן גילו הוא דנוטל אחד מששים בצערו, כלומר בן מזלו שהוא מטבעו ומהנהגתו" .
האור החיים (במדבר כז, טז) מסביר את נושא ה'בן גילו' בהקשר ישיר לקירבת המזל שביניהם, ואלו דבריו:
"דע כי תכונת השכל ובחירתו ושלילתו רחוקה בגדר הנשתוון בריבוי הנושאים, וכשם שישתנו הנבראים בצורתם ובקומתם ואין ההשתוות בהם כמו כן ויותר מהמה בענין השתנות הנבחר והנשלל בבחינת ההשכל והרצון, נוסף על שינוי פרטי הטבע בתכונת ההרכבה שביסודות וכוחות היולים אשר מהם יולד הבחירה בדומים, וימצא לפעמים ההשתוות בתכונה והוא נעלם, והוא מה שכיוונו רז"ל (נדרים לט ב) לומר בן גילו בענין ביקור חולים", עכ"ל.
ולזה י"ל שהנכרי ויוסף היו בני אותו מזל וגיל ולכן ראו הכלדאים שמזלם חופף וקבעו לאור כך שבעוד שהגוי יירד מנכסיו, יזכה בו יוסף, שמזלו תואם וקשור למזל הנכרי. ואמנם יתכן שאף על פי ששניהם, יוסף ושכנו הנכרי, נולדו באותו מזל, אך לא נולדו באותה השעה ולכן אמנם היה בן גילו, בן אותו מזלו, אך בעוד שהשעה בה נולד הנכרי הראתה על עוני, הרי השעה בה נולד יוסף מוקיר שבת הראתה על עושר, כמובא בספרי האבן עזרא בהסבר ההיבטים בשעות שונות והשפעותיהם .