כ''כ הפלא יועץ [ערך דבקות] וז''ל:
וכמדומה לכל אדם שכבר הוא דבק במדותיו יתברך שכל ישראל הם רחמנים בני רחמנים ואין לך אדם שאינו חונן דלים, אבל כדי להדמות אליו יתברך צריך שיהא מרחם וחונן אפילו לאויבו מבקש רעתו, ואפילו אם הוא איש רע מעללים שעומד ומתריס כנגדו לא ימנע טובתו ורחמיו וחסדיו מאתו, אפילו שבאותו חסד שיקבל ממנו ישתמש בו להרע לו, אפילו הכי לא ימנע טובתו ממנו כמו שהקב''ה מתנהג אם ברואיו עכ''ל
ודבריו הם מחודשים מאוד ויש לי כמה ספיקות:
א' מה סברא בדבריו?
ב' הראשונים [רמב''ם עשה ו וחינוך מצוה תלד] מונים מצוה זו של דבקות, האם מ''ש כאן הפלא יועץ הוי חיוב, או לפנים משה''ד?
ג' האם מצינו מקור לדבריו?
ד' מהו הגדר בחידושו, אם אחד מבקש ממני מקל כדי שיכה בי, האם אני צריך לתת לו כדי להתדמות במדותיו?
ה' האם מצינו חולקים על דבריו?
ו' הדין ד"חייך קודמין" לא נאמר אף בכה''ג שאינו מחוייב לעשות חסד עם השני כיון שע''י החסד השני ישתמש כנגדו?