הודעהעל ידי אור עולם » ו' אוגוסט 19, 2022 1:00 pm
שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן טז
- ב - וע"ד מש"כ כהדרג"ק דצ"ע בענין מה שקודם ששותין מים שופכים מעט מהכלי, ומקור הדבר בגמ' (חולין ק"ה ע"ב) בהא דאמר אביי בשם רבה משום מים הרעים יעויין שם במעשה דר"פ, ונראה משם דכך היו עושין בשנים קדמוניות ואיכא חשש סכנה בדבר, ולהכי שופכין ואזיל הסכנה, א"כ לענין שבת למה לא נימא דהוי המעורבב במים כמו פסולת, וכששופך מים הו"ל כבורר פסולת מתוך אוכל דאסור בכל גווני עכ"ל.
לענ"ד פשוט דלא שייך בורר אלא אם כל אחד האוכל והפסולת ניכר במקומו, או שני מיני אוכלין שכל או"א ניכר במקומו, וכשבורר רוצה דוקא בברירת אותו חלק הניכר במקומו, אבל כה"ג שאין להבורר ידיעה איזה חלק הוי מים הרעים, רק כשנשפך תלינן שזה ששפך הוי מים הרעים זה ל"ה בורר, ודבר זה דומה למי שיש לו מאכל או משקה ממין א' ואינו רוצה לאכול כולו, או אף אם נשבע שלא יאכל כולו, ולוקח מעט מן הבא בידו באין נפ"מ לו מאיזה חלק, וכי זה יקרא בורר, ועוד יותר מזה מצינו במין א' שיש בו חתיכות גדולות וקטנות, דלרוב הפוסקים אין בזה דין בורר, ואף לטו"ז דמחמיר, מ"מ אם לוקח סתם מן הבא בידו להניח לסעודה אחרת לא דרך ברירה ל"ה בורר כמבואר (בסי' שי"ט סעי' ג) עיין שם.
וגם אף אם היה שייך בזה בורר, מה שהחליט כהדרג"ק, דבכה"ג הוי כבורר פסולת מתוך אוכל, אין כן דעת הרב בסידורו (בהלכתא רבתא לשבתא) שכתב שם באם נפל זבוב או שאר פסולת לכוס, יטהו וישפוך ממנו עד שיפול הפסולת מתוכו, שכיון שנפילת הפסולת לחוץ הוא ע"י שאוחז בידו הכוס עם המשקה שבתוכו ומטהו בידו ה"ז נקרא בורר אוכל מתוך פסולת ומותר כדי לשתות מיד עכ"ל