שומע כעונה כולל גם כוונות השם?

[ענ'י לעצמי]

לכבוד חו"ר באתרא קדישא הדין,
האם השומע יוצא גם כוונות השם (אדון הכל, היה הוה ויהיה) עם המוציא אותו, או שצריך לכוון בעצמו, וגם בזה יש לדון אם אפשר לצרף מחשבתו עם דיבור של חבירו.

[במסתרים]

ומה עם פירוש המלות האחרות?

[ענ'י לעצמי]

אה"נ, אבל נ"מ על הצד שאכן מועיל מחשבת ה'מוציא' גם לה'יוצא', אבל ה'מוציא' לא כיוון כראוי בהזכרת השם, שלדאבוננו מצוי הרבה [אבל מסתמא כיוון על שאר הברכה].

[ענ'י לעצמי]

לכאורה אין ספק לשיטת ה׳בית הלוי׳ דאינו יוצא בכוונת ה׳מוציא׳, דהרי אי׳׳ז ׳דיבור׳, וצ׳׳ב אם מהני לכוון את זה לעצמו כשאחר מוציאו, וגם לשיטת החזו׳׳א דהוי כמו ׳שותפות׳, צ׳׳ב אם גם ׳מחשבות׳ נכללו בזה.

[מגדל]

זוהי רק נפקא מינה אחת מיני רבות בחקירה הידועה האם שומע כעונה הוי כמדבר או שיוצא באמירתו של המשמיע.

[ענ'י לעצמי]

ידוע לך מ"מ מדוייק על 'כוונת' המשמיע?

[באר בשדה]

האם השומע יוצא גם כוונות השם (אדון הכל, הי' הוה ויהי') עם המוציא אותו, או שצריך לכוון בעצמו

שבט הלוי חי"א סי' ג.

[ענ'י לעצמי]

האם השומע יוצא גם כוונות השם (אדון הכל, הי' הוה ויהי') עם המוציא אותו, או שצריך לכוון בעצמו

שבט הלוי חי"א סי' ג.

יש"כ.
שם הוא ז"ל כותב שאם המברך כיוון כראוי, אף שלא כיוון השומע (כוונות השם, אבל כמובן כיוון לצאת), יצא - דכן משמע מלשון הש"ס והפוסקים. אמנם זה לא עונה על שאלתי לגמרי, אם המברך לא כיוון, האם כוונת השומע יועיל או לא?