עזריאל ברגר כתב:כדכד כתב:לענין השאלה האחרונה - מסברא נראה לי שיצא שכן לא שינה באופן מהותי את הברכה מנוסחתה המקורי אבל איני מכיר מקור ומן הסתם עמדו בזה כבר.
הוא שינה באופן מהותי מאוד: במקום המשמעות של "הגומל טובות לחייבים" נשמע שהוא מברך למי שגומל לחייבים כגמולם (הרע), רחמנא ליצלן.
איתן נוי כתב:ברור שמה שהקב"ה כבר גומל זה טוב.
עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:ברור שמה שהקב"ה כבר גומל זה טוב.
חס ושלום! דבריך נשמעים ככפירה ח"ו בשכר ועונש.
וכדכתיב: "ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְ‑הוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹֽיְבָֽיו׃" (ישעיהו ס"ו, ו')
וכן "תֶּן־לָהֶ֣ם כְּפָֽעֳלָם֮ וּכְרֹ֪עַ מַֽעַלְלֵ֫יהֶ֥ם כְּמַֽעֲשֵׂ֣ה יְ֭דֵיהֶם תֵּ֣ן לָהֶ֑ם הָשֵׁ֖ב גְּמוּלָ֣ם לָהֶֽם׃" (תהילים כ"ח, ד')
(ולא קשה למצוא פסוקים נוספים שנאמר בהם שה' משלם גמול-רע לרשעים)
כדכד כתב:משלם גמול ומשיב גמול זה לתת לו כפי מה שעשה. הגמול הוא התשלום כפי מעשיו.
אבל לגמול אן פירושו להשיב גמול אלא לתת.
עזריאל ברגר כתב:כנראה שיש שני סוגי גמול. ויש לעיין בזה.
ובחזרה לענין ברכת הגומל - קיי"ל שמי שהשמיט לגמרי את "הגומל לחייבים טובות" יצא ידי חובה, כמארז"ל על "בריך דיהבך לן ולא יהבך לעפרא" (אם כי גם שם יש שלילה-מפורשת של המצב ההפכי ועצ"ע), ולכן צ"ע אם מי שאמר "הגומל לחייבים" גרע טפי.
עזריאל ברגר כתב:כדכד כתב:משלם גמול ומשיב גמול זה לתת לו כפי מה שעשה. הגמול הוא התשלום כפי מעשיו.
אבל לגמול אן פירושו להשיב גמול אלא לתת.
יש גם מושג של "לגמול רע", כדברי אחי יוסף "כל הרעה אשר גמלנו אותו .... כי רעה גמלוך".
כדאי לעיין בדברי המדקדקים להבין את פירוש הפועל "גמל".
עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:ברור שמה שהקב"ה כבר גומל זה טוב.
חס ושלום! דבריך נשמעים ככפירה ח"ו בשכר ועונש.
וכדכתיב: "ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְ‑הוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹֽיְבָֽיו׃" (ישעיהו ס"ו, ו')
וכן "תֶּן־לָהֶ֣ם כְּפָֽעֳלָם֮ וּכְרֹ֪עַ מַֽעַלְלֵ֫יהֶ֥ם כְּמַֽעֲשֵׂ֣ה יְ֭דֵיהֶם תֵּ֣ן לָהֶ֑ם הָשֵׁ֖ב גְּמוּלָ֣ם לָהֶֽם׃" (תהילים כ"ח, ד')
(ולא קשה למצוא פסוקים נוספים שנאמר בהם שה' משלם גמול-רע לרשעים)
כדכד כתב:לענין השאלה האחרונה - מסברא נראה לי שיצא שכן לא שינה באופן מהותי את הברכה מנוסחתה המקורי אבל איני מכיר מקור ומן הסתם עמדו בזה כבר.
לענין שמחת תורה - למה לרקוד ולהתעלס עם ספרי התורה נחשב בעיני מר כבוד גדול יותר לתורה מאשר הליכה עם ספרי התורה מסביב בית הכנסת באימה וביראה בליל יום כיפור?
עזריאל ברגר כתב:לגבי טלטול הספר לנישוקו ע"י הקהל - ברור שיש נוהגים כך ויש נוהגים כך, ושניהם מתכוונים לכבוד התורה, ואיני מבין מה הענין לטחון קמח טחון.
איתן נוי כתב:כדכד כתב:עד כמה שזכור לי לא מפני שמסיח דעתו מהאבל כי התינוק מביאו לידי שחוק.
איך זה קשור?
יופי מצויין.
עכשיו תעשה חשבון 1+1
יעקל כתב:בטוחני שיש ע"ז אריכות, אבל נשאלתי אם כתוב בח"י לחופה, האם זאת אומרת שהחיוב לפו"ר חל עליו רק אז ולא בי"ג ויום א' ?
כדכד כתב:עכשו תענה אתה
מספיק עם המשחקים האלה
שאלת שאלה שעל פניו אינה קשורה לדיון
עניתי לך בכל זאת ושאלתי איך זה קשור
לא הבנתי
כנראה הראש שלי לא עובד כמו שלך
אם הבאת את השאלה הזו כדי להסביר איך היא קשורה לעניננו
אז ’תסביר
לכתוב שזה כמו אחד ועוד אחד זה לא לענין
ראית כבר שלא הבנתי
כדכד כתב:תודה על ההסבר
אבל עכשו אני לא מסכים (עכשו שהבנתי אני יכול לא להסכים, כשלא מבינים א"א לא להסכים).
לקיחת תינוק על הידים היא פעולה שמביאה לידי שחוק ושמחה
היא לא פעולה שמבטאת שמחה, כלומר זה לא שאדם מחליט שכיף לו עם התינוק והוא רוצה לשמוח ודי להראות זאת הוא מרים את התינוק
אלא פעולת הרמת התינוק עשויה לגרום לו להתייחס לתינוק ולהסיח דעת מן האבלות.
אין לזה שום קשר להקפות של שמחת תורה. כשלוקחים אותם על הידים לא מבטאים בזה עד כמה "תורך שעשועי" אלא מקיפים ורוקדים אתם כדי לשמוח בשמחת התורה על כך שאנו סיימנ ו את התורה.
אני מסכים שיש בכך כבוד לתורה.
אבל לדעתי גם בסיבוב עם ספרי התורה בליל יום הכפורים כשהדבר נעשה לשם כבוד לתורה ולתת לאנשים לנשק אותה יש בכך כבוד התורה לא פחות מהקפות בשמחת תורה.
הצד שבגללו השוויתי ביניהם הוא שבשניהם אין מטלטלים את הספר למטרת קריאה.
אולי המחלוקת בינינו קשורה גם למחלוקת ראשונים בסוף מסכת חגיגה.
איתן נוי כתב:שולחן ערוך הלכות בית הכנסת סימן קנא ס"א: "ואם צריך ליכנס בהם לצרכו, כגון לקרוא לאדם, יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה, ואח"כ יקראנו, כדי שלא יהא נראה כאילו נכנס לצרכו...".
שאלה: אברך מגיע לכולל ומניח חפציו. יוצא להכין כוס קפה כדי לחזור ללמוד.
האם יצטרך לומר דבר הלכה או משנה קודם שמניח חפציו ורק לאחר מכן להניחם או מאחר ומתכונן תכף להישאר ולא לעזוב את ביהמ"ד אין כאן פגיעה בכבוד המקום?
יבנה כתב:כל כניסתו הוא לצורך הלימוד, רק שצריך להתארגן לפני שיתחיל לללמוד. וכל הרואה אותו יודע שלצורך לימוד הגיע.
איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:ברור שמה שהקב"ה כבר גומל זה טוב.
חס ושלום! דבריך נשמעים ככפירה ח"ו בשכר ועונש.
וכדכתיב: "ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְ‑הוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹֽיְבָֽיו׃" (ישעיהו ס"ו, ו')
וכן "תֶּן־לָהֶ֣ם כְּפָֽעֳלָם֮ וּכְרֹ֪עַ מַֽעַלְלֵ֫יהֶ֥ם כְּמַֽעֲשֵׂ֣ה יְ֭דֵיהֶם תֵּ֣ן לָהֶ֑ם הָשֵׁ֖ב גְּמוּלָ֣ם לָהֶֽם׃" (תהילים כ"ח, ד')
(ולא קשה למצוא פסוקים נוספים שנאמר בהם שה' משלם גמול-רע לרשעים)
אז נראה לך שיעמוד יהודי לברך את הקב"ה כבל עם ועדה במקום הקרבת קרבן תודה, ויברך ע"כ שהקב"ה גומל רע? מה אתה אומר?
איתן נוי כתב:האם יש מי שמתיר בשופי לש"ץ לקרוא/ללמוד בין לחש לחזרה?
איתן נוי כתב:האם יש מי שמתיר בשופי לש"ץ לקרוא/ללמוד בין לחש לחזרה?
עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:האם יש מי שמתיר בשופי לש"ץ לקרוא/ללמוד בין לחש לחזרה?
מהיכי תיתי לאסור?
עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:האם יש מי שמתיר בשופי לש"ץ לקרוא/ללמוד בין לחש לחזרה?
מהיכי תיתי לאסור?
במסתרים כתב:טעה בפתיחת ברכת המזון או ברכה אחרת ואמר בא"י או"א אלקי אברהם... יעקב מלך העולם, יצא או חוזר לראש?
איתן נוי כתב:שולחן ערוך הלכות בית הכנסת סימן קנא ס"א: "ואם צריך ליכנס בהם לצרכו, כגון לקרוא לאדם, יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה, ואח"כ יקראנו, כדי שלא יהא נראה כאילו נכנס לצרכו...".
שאלה: אברך מגיע לכולל ומניח חפציו. יוצא להכין כוס קפה כדי לחזור ללמוד.
האם יצטרך לומר דבר הלכה או משנה קודם שמניח חפציו ורק לאחר מכן להניחם או מאחר ומתכונן תכף להישאר ולא לעזוב את ביהמ"ד אין כאן פגיעה בכבוד המקום?
מעיין התורני כתב:לדעתי מותר לכתחילה וא"צ לומר הלכה וכדומה
לשון השו"ע, וכך גם הסברא הישרה שהאיסור הוא רק במי שנכנס "לצרכו"
ואדם שנכנס לכולל שלו ללמוד אין הכניסה היא "לצרכו", ולכן מותר לכתחילה לשים את הדברים שלו במקום ולצאת להכין קפה (שהוא עצמו צורך הלימוד)
איתן נוי כתב:2. יור"ד סי' פ סעי' ד: מהו החיה הנקראת "קרש"?
קרש חיה אגדית שנזכרה בתלמוד יש לה קרן אחת במצחה בתלמוד נקראת גם "טביא דבי עילאי" ועם התחש המקראי
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 177 אורחים