כדכד כתב:וסוד זה מי גילה למר?
החפץ חיים אומר שלשון הרע על אדם אסור גם כאשר ברור שלא ייגרם לו היזק מכך.
עוד אומר החפץ חיים כי כשם שאסור לומר לה"ר על חברו כך אסור לומר לה"ר על נכסי חבירו.
מההשוואה "כשם שעל חברו כך על נכסי חבירו, אני לומד שכשם שאסור לומר גנאי על חבירו גם כשלא ייגרם לו נזק מכך כך אסור לומר גנאי על נכסי חבירו גם כשלא ייגרם לו נזק מכך.
כולל יונגערמאן כתב:לכאורה פשוט שכל עניני הרייטינג וכו' המקובל כהיום ליתן על חנות ברשת, כל עוד לא כותבים את זה לשם נקמה ובכוונה להפסיד ממון חבירו, לא שייך בזה לשון הרע. זה ממש לתועלת מעצם עצמותה, וברור שמפני תיקון העולם אין כל בעיה בזה. לא יתכן שאיסור לשון הרע מחייב אנשים לחיות כסומא בארובה. לכל היותר - אם אכן נניח שיש בזה סרך לשון הרע - על המקבל לא להחליט שאמנם כן הדברים כמו שסיפרו לו, אבל עדיין למיחש מיהא בעי'
וה"ה והוא הטעם בסיפור שלנו.
האמת אדרוש כתב:כדכד כתב:וסוד זה מי גילה למר?
החפץ חיים אומר שלשון הרע על אדם אסור גם כאשר ברור שלא ייגרם לו היזק מכך.
עוד אומר החפץ חיים כי כשם שאסור לומר לה"ר על חברו כך אסור לומר לה"ר על נכסי חבירו.
מההשוואה "כשם שעל חברו כך על נכסי חבירו, אני לומד שכשם שאסור לומר גנאי על חבירו גם כשלא ייגרם לו נזק מכך כך אסור לומר גנאי על נכסי חבירו גם כשלא ייגרם לו נזק מכך.
כן כתבו כמה פוסקים בראיות ברורות, ויעויין מש״כ בחלקת בנימין שם, וכן בספר חוט שני על שמירת הלשון.
כולל יונגערמאן כתב:לכאורה פשוט שכל עניני הרייטינג וכו' המקובל כהיום ליתן על חנות ברשת, כל עוד לא כותבים את זה לשם נקמה ובכוונה להפסיד ממון חבירו, לא שייך בזה לשון הרע. זה ממש לתועלת מעצם עצמותה, וברור שמפני תיקון העולם אין כל בעיה בזה. לא יתכן שאיסור לשון הרע מחייב אנשים לחיות כסומא בארובה. לכל היותר - אם אכן נניח שיש בזה סרך לשון הרע - על המקבל לא להחליט שאמנם כן הדברים כמו שסיפרו לו, אבל עדיין למיחש מיהא בעי'
וה"ה והוא הטעם בסיפור שלנו.
האמת אדרוש כתב:כולל יונגערמאן כתב:לכאורה פשוט שכל עניני הרייטינג וכו' המקובל כהיום ליתן על חנות ברשת, כל עוד לא כותבים את זה לשם נקמה ובכוונה להפסיד ממון חבירו, לא שייך בזה לשון הרע. זה ממש לתועלת מעצם עצמותה, וברור שמפני תיקון העולם אין כל בעיה בזה. לא יתכן שאיסור לשון הרע מחייב אנשים לחיות כסומא בארובה. לכל היותר - אם אכן נניח שיש בזה סרך לשון הרע - על המקבל לא להחליט שאמנם כן הדברים כמו שסיפרו לו, אבל עדיין למיחש מיהא בעי'
וה"ה והוא הטעם בסיפור שלנו.
מעניין לדעת אם יש איסור קבלה בלב לענין לשה״ר על נכסי חבירו כששומע לתועלת ומותר להרחיק עצמו בלא״ה מדין ״למיחש מיהא בעי״.
כדכד כתב:וכי למה לא?
כל דר שיש עלצמהמספר איסור עבור סיפורו יש על המקבל איסור עבור קבלתו
ומה שמותר לשמוע לתועלת ולחוש מותר אבל מי התיר לקבל
כדכד כתב:מה שמותר לומר על חבירו שטינו גבור זה משום שאין זה גנאי ולכן סייג החפץ חים את דבריו שם "הן בבורה" רק אם הוא שכיר יום או מלמד ולא בכל מצב.
אבל דבר שהוא גנאי אסור.
כדכד כתב:ראיתי אח"כ בחפץ חיים של דרשו שמביא כדברי מר מהחוט שני וגם מהאבן ישראל.
אולם הדברים תמוהים לענ"ד
שכן אם ייגרם צער או נזק לבעלים - יהיה לשון הרע לספר כל דבר שעלול לגרום לזה ולאו דווקא על נכסיו ומה השמיענו הח"ח בהלכה שאסור לספר על נכסי חבירו, אם לא שגם לה"ר שהוא רק על נכסי חבירו ולא שיגרום לחבר צערה או נזק גם אסור לספרו?
תניא א"ר אלעזר בן פרטא בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע מנלן ממרגלים ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה.
ממאי? דלמא משום דר' חנינא בר פפא דאמר רבי חנינא בר פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה דכתיב (במדבר יג, לא) כי חזק הוא ממנו אל תיקרי כי חזק הוא ממנו אלא ממנו כביכול בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם!
אלא אמר רבה אמר ר"ל אמר קרא (במדבר יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה על דבת הארץ שהוציאו.
כדכד כתב:התירוץ של מר הוא ש"ארץ אוכלת יושביה" זו דיבה על הארץ?
אבל הרי על הארץ אמרו שהיא טובה
מה שהתכוונו ב"אוכלת יושביה" בפשט הכתובים לפי דבריהם הוא שוב שאין להם אפשרות להחזיק מעמד בגלל חוזק העם היושב בה
עכ"פ, אני מבין מדברי מר שהתירוץ על "ארץ אכלת יושביה" הוא גם הכוונה בתירוץ הגמרא "דבת הארץ שהוציאו" הכוונה למה אמרו "ארץ אכלת ישביה".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 203 אורחים