פורום אוצר החכמה

אתאיסט (אפיקורוס) אינו מאמין בכלום
עוע"ז מאמין במשהו

אני חושב שכוונתו "למה אלו החלופות" - הצגת השאלה מה עדיף כופר או עובד ע"ז אינה ברורה לו.
למה או זה או זה וכי אין אפשרויות אחרות?

אכן כן

עזריאל ברגר כתב:ראה ברמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ט, שגוי שחידש דת - חייב מיתה (בידי שמים).

לכאור', אני לא צריך להציע לו את המאכל ה"אסור לו", כי אין דין ערבות ואין חיוב תוכחה בזה שאני צריך לסייעו שלא להתחייב מיתה ביד"ש... כך נלפענ"ד

"צריך" בוודאי שלא. לעיל כתבתי "עדיף", בכוונה.

בשו"ע נאמר שבשעת ההבדלה על הכוס יחזיק ביד שמאל את הבשמים,וביד ימין את הכוסויברך על היין,ואח"כ שמברך על הבשמים יחליף ידיו. ויש לעיין מה עניין להחזיק ביד שמאל את ההדס בשעה שמברך על היין.

ספר אורה ושמחה ברנדסופר הלכות שבת (פרק כט)
"עיין בפ"ז מהל' ברכות (הי"ד) לענין ברכת המזון דס"ל דמביאין כוס ומביאין בשמים ואוחז את היין בימינו ואת הבשמים בשמאלו ומברך ברכת המזון, עיי"ש, וטעמו משום דס"ל שהבשמים בא משום כבוד הברכה שהוא משמח את הלב עיי"ש בכס"מ, וכעין זה איתא גם לענין ברכת חתנים בחופה בפ"י מהל' אישית (ה"ד), דכתב שם דיש במקומות שנהגו להביא הדס עם היין ומברך על ההדס אחר היין ואח"כ מברך השש ברכות יעו"ש, הרי שענין הבשמים בא לפעמים משום כבוד הברכה כדי לברך בשמחת לב. אך הכא מה שבא הבשמים נראה לכאורה דלאו משום הברכה הוא בא דכשם שאין קידוש טעון הדס, ה"נ הבדלה, רק הבשמים הוא ענין בפני עצמו, כמבואר ענינו בסוף הפרק, ולפי"ז יש לומר דגבי הבדלה לא שייך הדין שכתב הר"מ בברכת המזון דאוחז היין בימינו ואת הבשמים בשמאלו בשעת הברכה. ובשו"ע (סי' רצ"ו ס"ו) איתא "אוחז היין בימין וההדס בשמאל ומברך על היין ושוב נוטל ההדס בימין והיין בשמאל ומברך על ההדס ומחזיר היין לימין", ומקור הדבר הוא מהמרדכי בשם הראבי"ה והובא גם בב"י שם. והנה במרדכי לא הזכיר כלל שבשעת הגפן צריך לאחוז ההדס בשמאל, ולפיכך צ"ל דמש"כ בשו"ע שאוחז ההדס בשמאל בשעת הגפן לאו דוקא קאמר אלא ה"ה שיכול להניחו על השולחן אלא איירי בשאין לפניו שולחן לפיכך קאמר שאוחז ההדס בשמאל והיינו לומר שעיקר הדבר הוא שיאחוז היין בימינו, עיין במרדכי ובב"י שם, וזה מוכרח לכאורה. אולם לפי המובא לעיל מדברי הר"מ בהל' ברכות דגבי ברכת המזון יש ענין להחזיק הבשמים בידו בשעת ברכה, י"ל דגם בהבדלה דוקא הוא שיחזיק הבשמים בשעת ברכת הגפן [והמבדיל], ואע"פ דהכא אין הבשמים בא משום כבוד הברכה כמו שנתבאר מ"מ הואיל שכבר בא יש להחזיקו בידו בשעת ברכה משום כבוד הברכה, בדרך אפשר.

ראיתי פה שארגון כושרות אומר שיש בעיה האם יש מידע נוסף בעניין?

יעקל כתב:מה דעתו ההלכתית של מר ?
מושכל ראשון, ה"א שהישמעאלי של היומיום שלנו אין לו דין של מחדש דת אלא אותו האיש שהם מתארים כ"נביאם".

בכל אופן, האם יש חיוב להציע לו בירה למשל אם עוד רגע אני הולך לשתות בירה ?

אני קצת מופתע, כי תמיד שמעתי שעדיף שיהיו עובדי ע"ז מאשר אטהאיסטים אפיקורסיים גמורים... ושעדיף להאמין בשטויות מאשר לא להאמין בשום דבר...

והנביא עומד וצווח "כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים" ולשיטתך אין זה כי אם רעה אחת, ומבואר דעוע"ז זה יותר חוצפה כלפי שמיא שנותן כבודו ית' לאחר מאשר לכפור בכל שזה שטות והבל אחת ולא שתיים. (וכבר צווח יחזקאל "האשה המנאפת תחת אישה תיקח את זרים" ויותר חמור עוון הניאוף מאשר אשה אשר עזבה את בעלה ויושבת בדד וגלמודה)

1. לדעתי, מבואר מכך שמדובר מדור שעזב אתי מקור מים חיים וגו'. עוע"ז שגדל בסביבה מסויימת ועובד את עבודת פולחן הסביבה ההיא , הלזה ייקרא אתי עזבו ואישה מנאפת ג"כ ? לדעתי אישה מנאפת, הרי זה ירבעם בן נבט, ומנשה לפני ששב וחביריהם ?
2. ועכשיו סתם שאלה : להבדיל בין קודש לחול, בני דודינו מישמעאל ומעשיו, היות ומכירים בא-ל אחד שבראנו ושאב אחד לכולנו, ושהוא ית' נמצא בורא משגיח ויכול , האם גם להם ייקרא עוזבים ?

לענ"ד כל עובד ע"ז נחשב עוזב את ה' כי הוא עוזב את מי שבראו לכבודו, אך אני שומע שיש מקום לבע"ד לחלוק.
איני בקי ממש באמונותיהם ובדיעותיהם, אך כל העובד לאל שבראו אינו נחשב עוזב את ה'

האם מותר לקשור חוטי הציצית בשירותים?

אם מדובר על קשירה ראשונית של החוטים - נראה שלא יימלט מהרהור בד"ת שאסור שם
אם גילה שם שנפסק חוט ורוצה לקשרו שלא תיפסל הציצית לכאורה אפשר שלא יבוא להרהר ואם לובש הציצית ולולא הקשירה תיפסל אולי י להתיר שום לאפרושי מאיסורא

גבי קידוש החודש, פירש"י הראהו באצבע את הלבנה ברקיע.

לא ידעתי מה זה אצבע אצל הקב"ה חוץ ממה שאמרו החרטומים אצבע אלקים היא ...?

היש לחד מחו"ר הפורום הסבר ?

יעקל כתב:גבי קידוש החודש, פירש"י הראהו באצבע את הלבנה ברקיע.

לא ידעתי מה זה אצבע אצל הקב"ה חוץ ממה שאמרו החרטומים אצבע אלקים היא ...?

היש לחד מחו"ר הפורום הסבר ?

איך הבנת "ויחר אף ה' במשה" בפר' שמות?

גבי אצבע אלדים, ת"א מחא מן קדם ה' היא, אולי צריך ללכת בכיוון הזה, שיש בקידוש החודש מה מן הגבורות ומן הדינים, השאלה מה ?

זה לא קשור
הוראה באצבע פירושו הגדרה מדוייקת ממוקדת וממצה של הענין ותל"מ

כדכד כתב:זה לא קשור
הוראה באצבע פירושו הגדרה מדוייקת ממוקדת וממצה של הענין ותל"מ

אולי זוהי הסיבה שגבי מטבע של אש לא פירש"י באצבע
דווקא, כי המטבע לא נמצא רחוק כמו הירח.
אבל בכל זאת, למה הגדרתו של מחצה"ש לא מצריכה הגדרה מדוייקת וכו' כלשון מר ?

האם מעיקר הדין יש חובת בדיקות בימי טוהר (למשל אם התחייבה לספור ז' לפני הלידה)?
ולפי הפשטות שהתשובה חיובית, מה משמעות המושג בדיקה כשהתוצאה לא משנה מאומה? שהרי גם אם יש דם הוא לעולם דם טהור.

הבאר ההיא כתב:האם מעיקר הדין יש חובת בדיקות בימי טוהר (למשל אם התחייבה לספור ז' לפני הלידה)?
ולפי הפשטות שהתשובה חיובית, מה משמעות המושג בדיקה כשהתוצאה לא משנה מאומה? שהרי גם אם יש דם הוא לעולם דם טהור.

פסק הרמב"ם שימים שרואה בהם דם טוהר - אינם סותרים את שבעת הנקיים אבל גם אינם עולים לה למניינם. ומכיוון שאינם עולים - לכן חייבת לבדוק.

מי שקנה הולכת ספר תורה, ובאמצע/לפני הקריאה נתברר שהוא פסול והיו צריכים להוציא אחר (ואת השני מישהו אחר הוציא, לא הראשון). האם צריך לשלם עבור מה שקנה?

איתן נוי כתב:מי שקנה הולכת ספר תורה, ובאמצע/לפני הקריאה נתברר שהוא פסול והיו צריכים להוציא אחר (ואת השני מישהו אחר הוציא, לא הראשון). האם צריך לשלם עבור מה שקנה?

הדעת נותנת שכן.
הוא עשה את המצווה.
ויש לדמות זאת למאי דקיי"ל שאין חייבים להשלים את מה שקראו כבר לפני שהתגלה הפסול.

אם היה לפני הקריאה לא מסתבר כלל שחייב לשלם, דהא קנה הוצאת ס"ת של הקריאה ונתנו את זה לאדם אחר, דאיגלאי מילתא שמה שהוא הוציא לא היה ס"ת לקריאה. אבל אם היה באמצע י"ל דחייב, וכמו שלא נפטור את כל אלו ששלמו עבור עליות והוצאות של כל השנים שעברו

איתן נוי כתב:מי שקנה הולכת ספר תורה, ובאמצע/לפני הקריאה נתברר שהוא פסול והיו צריכים להוציא אחר (ואת השני מישהו אחר הוציא, לא הראשון). האם צריך לשלם עבור מה שקנה?

לכאו' תלוי אם במה המצוה אם בהוצאה גרידא, או שכל המצוה בהוצאה היא משום שהיא לשם הקריאה, ויש להוכיח מכמה מקומות כמו צד א'. ואכתי יל"ע.

גבי מצות והלכת בדרכיו אשר פירשוה חז"ל מה הוא רחום אף אתה וכו' מה הוא חנון וכו'

ולכאור' מדה"ד הרי היא גם מדרכיו ית' ולמה חז"ל לא דיברו עליה כגון מה הוא מידה כנגד מידה אף אתה כך ?

בשבת האחרונה בגלל מזג האויר הגיעו פחות אנשים לבית הכנסת,

אולם היו שני בעלי יארצייט שביקשו 'מפטיר' ולא היה מספיק אנשים לארגן שני מניינים.

הציע להם מי שהציע להתחלק - אחד מהם אמר את ברכות ההפטרה ואחד אמר את ההפטרה עצמה.

לא היה זמני בידי לעיין כלל, ואני מסתקרן האם יש מקור מוסמך להצעה מסוג זה?

דרומי כתב:בשבת האחרונה בגלל מזג האויר הגיעו פחות אנשים לבית הכנסת,

אולם היו שני בעלי יארצייט שביקשו 'מפטיר' ולא היה מספיק אנשים לארגן שני מניינים.

הציע להם מי שהציע להתחלק - אחד מהם אמר את ברכות ההפטרה ואחד אמר את ההפטרה עצמה.

לא היה זמני בידי לעיין כלל, ואני מסתקרן האם יש מקור מוסמך להצעה מסוג זה?

לפענ"ד לא נכון לעשות כן מצד דיני הפטרה וכו', כמבואר למעיין בפוסקים.
אבל מצד אהבת ישראל ולעשות נחת רוח לאנשים וכו' - ....

נשאלתי; זוג 'מתחזקים' מתעתדים לנסוע לחג הפסח להורים המתגוררים בחו"ל, והאשה חוששת שביו"ט שני תבשל אימה בעבורם ע"י מלאכות האסורות. איך הדין לענין איסור מעשה שבת, האם יש מקום להתיר להם לאכול בהיותם בני א"י שאינם מחוייבים ביוט"ש.

בדיני ברכה"נ: מי שהחליט לא לאכול יותר מכמות מסוימת, אך לא קבע איזה חלק יאכל, וכעת חזר בו ורוצה לאכול יותר, האם צריך לחזור ולברך, או שהברכה חלה על הכל שהרי היה ברצונו שיוכל ליקח ממנו איזה חלק שיבחר.

עושה חדשות כתב:נשאלתי; זוג 'מתחזקים' מתעתדים לנסוע לחג הפסח להורים המתגוררים בחו"ל, והאשה חוששת שביו"ט שני תבשל אימה בעבורם ע"י מלאכות האסורות. איך הדין לענין איסור מעשה שבת, האם יש מקום להתיר להם לאכול בהיותם בני א"י שאינם מחוייבים ביוט"ש.

מאי נפק"מ הרי המבשל עושה איסור? שוב מצאתי
"בשו"ת מהרי"ט צהלון ססי' קל"ט שהובא קצתו בשע"ת ססי' תצ"ו סק"ב חקר היאך הדין בתושב א"י המתאכסן בחו"ל אם יכולין לבשל ולהרבות בשבילו ביו"ט שני מכיון דלדידיה חול הוא ונימא דהוי כמבשל מיו"ט לחול, או כמבשל לגויים, ובסו"ד כתב להתיר משום דהאורח גופיה הגם שהוא מארץ ישראל אסור לעשות מלאכה בפניהם ולא ישנה מפני המחלוקת ואם אתה אוסר לבשל לו הרי אתה נותן אצבע בין שיניהם שיאמרו מאי האי משום דחול הוא לך והרי המחלוקת במקומה הלכך כיון שגם הוא שובת ממלאכה בפניהם הוי ליה כיו"ט לגביה דהא יו"ט שני מנהג לבד הוי וכיון שכך הך אורח נמי הכי הוי עכת"ד. וע"ע שם בתשובה בד"ה ואיכא למימר כו' שצידד עוד דכיון דבאסרו חג מצוה לאכול בשר יהא מותר לבשל בשבילו. אמנם מדברי הגרעק"א בחי' לשו"ע סי תצ"ו במג"א סק"ח מבואר דנטה מסברת המהרי"ט צהלון הנ"ל ע"ש שכתב דבן א"י אסור לבשל בחול המועד בחו"ל לצורך יו"ט שני וזהו דלא כהמהריט"ץ דס"ל דגם לגבי בן ארץ ישראל הו"ל יו"ט שני כיו"ט גמור לבני חו"ל דיעויי"ש במג"א שכתב דבן א"י אסור לעשות מלאכה ביו"ט שני היכא דאי אפשר לעשות בצינעא והגרעק"א כתב ע"ז ולדידיה אסור לבשל בחול המועד לצורך יו"ט שני של יו"ט האחרון".
(מספר הליכות חיים רוט).

יוסף חיים אוהב ציון כתב:מאי נפק"מ הרי המבשל עושה איסור? שוב מצאתי בשו"ת מהרי"ט צהלון

אני שואל באופן שהבישול נעשה באיסור ודאי, ע"י חשמל וכד', מבלי להזדקק לנידון הפוסקים הידוע האם מותר לבשל עבור בן א"י.

לפחות כסניף תוכל לצרף השיטה שביו"ט אין איסור של מעשה שבת.

עושה חדשות כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:מאי נפק"מ הרי המבשל עושה איסור? שוב מצאתי בשו"ת מהרי"ט צהלון

אני שואל באופן שהבישול נעשה באיסור ודאי, ע"י חשמל וכד', מבלי להזדקק לנידון הפוסקים הידוע האם מותר לבשל עבור בן א"י.

האם יש מקום לסמוך בשעת הדחק ובדיעבד על שיטת חכמי המגרב שמתירים חשמל ביו"ט?
ובפרט ביו"ט שני.
ובפרט בגזרה דרבנן של מעשה יו"ט.
ובפרט שגם לדעת האוסרים - די קשה למצוא איסור גמור מדאורייתא בחשמל ביו"ט (הבערת אש חדשה - לרבים מהפוסקים אינה דאורייתא ביו"ט כלל, בונה (דדעת החזו"א) - יש דיון בראשונים אם הותר ביו"ט. מכה בפטיש - הותר במקרים מסוימים ביו"ט לצרכי מכשירי אוכל נפש)!
(אגב, לכאורה לכו"ע המבשל מנה-יתרה ביו"ט לצורך גויים וכדו' - אינו עובר על איסור דאורייתא, הואיל וחזי לאורחים)

ונמצינו למדים שמדובר על ספקות בדרבנן, ואולי ניתן להקל עכ"פ בשעת הדחק הזאת?

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:מאי נפק"מ הרי המבשל עושה איסור? שוב מצאתי בשו"ת מהרי"ט צהלון

אני שואל באופן שהבישול נעשה באיסור ודאי, ע"י חשמל וכד', מבלי להזדקק לנידון הפוסקים הידוע האם מותר לבשל עבור בן א"י.

האם יש מקום לסמוך בשעת הדחק ובדיעבד על שיטת חכמי המגרב שמתירים חשמל ביו"ט?
ובפרט ביו"ט שני.
ובפרט בגזרה דרבנן של מעשה יו"ט.
ובפרט שגם לדעת האוסרים - די קשה למצוא איסור גמור מדאורייתא בחשמל ביו"ט (הבערת אש חדשה - לרבים מהפוסקים אינה דאורייתא ביו"ט כלל, בונה (דדעת החזו"א) - יש דיון בראשונים אם הותר ביו"ט. מכה בפטיש - הותר במקרים מסוימים ביו"ט לצרכי מכשירי אוכל נפש)!
(אגב, לכאורה לכו"ע המבשל מנה-יתרה ביו"ט לצורך גויים וכדו' - אינו עובר על איסור דאורייתא, הואיל וחזי לאורחים)

ונמצינו למדים שמדובר על ספקות בדרבנן, ואולי ניתן להקל עכ"פ בשעת הדחק הזאת?

ומי הם חכמי המגרב?????
לכאורה יש היתר מבורר יותר, שאינו נהנה מהדלקת החשמל אלא מן הבישול שמותר לגמרי, ויש לדון אם נמצא שמי שהוציא אש באיסור ביו"ט מן העצים ומן האבנים ובשל עליהם בהתר גמור שיאסר משום מעשה שבת, ויותר מסתבר שלא יאסר, שאם נאסר נמצא שבישל באיסור. וגם המבשל אפי' בשבת בשוגג יאכל לאחרים ובדיעבד יש להקל אפי' במזיד.
ועוד יש לדון להלכה ולא למעשה איזה דין יש למבשל בחשמל אם זה מבשל באור ותולדות האור? או בחמה? ולשיטת האג"מ וודאי מחשב כמבשל באור, אך לשיטת הגרש"ז יש לומר דהוי אולי התר גמור, ואולי יש בזה איזה איסור דרבנן? וצע"ג

יש על זה ס' שלם מכל חכמי המגרב.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:יש על זה ס' שלם מכל חכמי המגרב.

מה הכוונה 'כל חכמי המגרב'? המגרב זה חבל ארץ גדול מאוד שאכלס יהודים למשך אלפי שנים ויצאו משם אלפי חכמים. אפשר לקרא לרי"ף מחכמי המגרב, וגם בימינו יש מאות רבות של חכמים יוצאי ארצות המגרב (תוניסיה, מרוקו, אלג'יר) וכו' מה שיטת הנאמ"ן? הגר"ב טולידנו? החכמים לבית אביחצירא? הרב מימון? ושאר כל החכמים יוצאי ארצות המגרב?

יש להסתפק אם אשה יכולה ללעוס מסטיק קודם טבילה במקוה. אשמח בגמרא או סברא.

זיז שדי כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:מאי נפק"מ הרי המבשל עושה איסור? שוב מצאתי בשו"ת מהרי"ט צהלון

אני שואל באופן שהבישול נעשה באיסור ודאי, ע"י חשמל וכד', מבלי להזדקק לנידון הפוסקים הידוע האם מותר לבשל עבור בן א"י.

האם יש מקום לסמוך בשעת הדחק ובדיעבד על שיטת חכמי המגרב שמתירים חשמל ביו"ט?
ובפרט ביו"ט שני.
ובפרט בגזרה דרבנן של מעשה יו"ט.
ובפרט שגם לדעת האוסרים - די קשה למצוא איסור גמור מדאורייתא בחשמל ביו"ט (הבערת אש חדשה - לרבים מהפוסקים אינה דאורייתא ביו"ט כלל, בונה (דדעת החזו"א) - יש דיון בראשונים אם הותר ביו"ט. מכה בפטיש - הותר במקרים מסוימים ביו"ט לצרכי מכשירי אוכל נפש)!
(אגב, לכאורה לכו"ע המבשל מנה-יתרה ביו"ט לצורך גויים וכדו' - אינו עובר על איסור דאורייתא, הואיל וחזי לאורחים)

ונמצינו למדים שמדובר על ספקות בדרבנן, ואולי ניתן להקל עכ"פ בשעת הדחק הזאת?

ומי הם חכמי המגרב?????
לכאורה יש היתר מבורר יותר, שאינו נהנה מהדלקת החשמל אלא מן הבישול שמותר לגמרי, ויש לדון אם נמצא שמי שהוציא אש באיסור ביו"ט מן העצים ומן האבנים ובשל עליהם בהתר גמור שיאסר משום מעשה שבת, ויותר מסתבר שלא יאסר, שאם נאסר נמצא שבישל באיסור. וגם המבשל אפי' בשבת בשוגג יאכל לאחרים ובדיעבד יש להקל אפי' במזיד.
ועוד יש לדון להלכה ולא למעשה איזה דין יש למבשל בחשמל אם זה מבשל באור ותולדות האור? או בחמה? ולשיטת האג"מ וודאי מחשב כמבשל באור, אך לשיטת הגרש"ז יש לומר דהוי אולי התר גמור, ואולי יש בזה איזה איסור דרבנן? וצע"ג

א. לגבי שיטת חלק מחכמי המגרב - כמדומני שכבר היה אשכול לפני ג שנים כשהם התירו "זום" בליל הסדר וכו'.
ב. לגבי הנאה מתבשיל שהתבשל על אש שהודלקה באיסור - זוהי שאלה טובה, ואין לי ראיה לכאן או לכאן.
ג. אינני יודע על מה בשיטת הגרש"ז אתה מדבר. נשמח אם תרחיב. כמדומני שרוב-ככל הפוסקים נוקטים שבישול בחשמל דינו כבישול בתולדות האור. ואת"ל דהוי כתולדות חמה - אסור מדרבנן.

לגבי מיקרוגל - שמעתי סברות רציניות שאין דינו כבישול ממש אלא כמבשל ב(תולדות-)חמה, ואיני יודע מהי הכרעת הפוסקים.

שמואל דוד כתב:יש להסתפק אם אשה יכולה ללעוס מסטיק קודם טבילה במקוה. אשמח בגמרא או סברא.

ראשית, יש סוגי מסטיקים שנדבקים מאוד לידיים וכדו', ומהם ודאי ראוי להימנע.
אך מסטיק רגיל (איכותי) - אולי דווקא כדאי ללועסו, כי הוא מסייע בניקיון השיניים.
ועכ"פ הצריכה לטבול בליל יו"ט שני וכיו"ב (שקשה יותר לנקות את השיניים מפני קדושת היום) - נלפענ"ד שכדאי לה ללעוס מסטיק סמוך לניקיון-שיניה שלפני הטבילה.

צריך לזכור שההלכות של המומלץ לאכול ביום הטבילה וכו' - אינן הלכה למשה מסיני, ולא תקנות או שיעורי חז"ל, אלא עצות טובות, ולכן העיקר הוא שהחכם עיניו בראשו, וצריכים לשים לב האם זה מוסיף בניקיונה או להיפך.

עזריאל ברגר כתב:

זיז שדי כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:מאי נפק"מ הרי המבשל עושה איסור? שוב מצאתי בשו"ת מהרי"ט צהלון

אני שואל באופן שהבישול נעשה באיסור ודאי, ע"י חשמל וכד', מבלי להזדקק לנידון הפוסקים הידוע האם מותר לבשל עבור בן א"י.

האם יש מקום לסמוך בשעת הדחק ובדיעבד על שיטת חכמי המגרב שמתירים חשמל ביו"ט?
ובפרט ביו"ט שני.
ובפרט בגזרה דרבנן של מעשה יו"ט.
ובפרט שגם לדעת האוסרים - די קשה למצוא איסור גמור מדאורייתא בחשמל ביו"ט (הבערת אש חדשה - לרבים מהפוסקים אינה דאורייתא ביו"ט כלל, בונה (דדעת החזו"א) - יש דיון בראשונים אם הותר ביו"ט. מכה בפטיש - הותר במקרים מסוימים ביו"ט לצרכי מכשירי אוכל נפש)!
(אגב, לכאורה לכו"ע המבשל מנה-יתרה ביו"ט לצורך גויים וכדו' - אינו עובר על איסור דאורייתא, הואיל וחזי לאורחים)

ונמצינו למדים שמדובר על ספקות בדרבנן, ואולי ניתן להקל עכ"פ בשעת הדחק הזאת?

ומי הם חכמי המגרב?????
לכאורה יש היתר מבורר יותר, שאינו נהנה מהדלקת החשמל אלא מן הבישול שמותר לגמרי, ויש לדון אם נמצא שמי שהוציא אש באיסור ביו"ט מן העצים ומן האבנים ובשל עליהם בהתר גמור שיאסר משום מעשה שבת, ויותר מסתבר שלא יאסר, שאם נאסר נמצא שבישל באיסור. וגם המבשל אפי' בשבת בשוגג יאכל לאחרים ובדיעבד יש להקל אפי' במזיד.
ועוד יש לדון להלכה ולא למעשה איזה דין יש למבשל בחשמל אם זה מבשל באור ותולדות האור? או בחמה? ולשיטת האג"מ וודאי מחשב כמבשל באור, אך לשיטת הגרש"ז יש לומר דהוי אולי התר גמור, ואולי יש בזה איזה איסור דרבנן? וצע"ג

א. לגבי שיטת חלק מחכמי המגרב - כמדומני שכבר היה אשכול לפני ג שנים כשהם התירו "זום" בליל הסדר וכו'.
ב. לגבי הנאה מתבשיל שהתבשל על אש שהודלקה באיסור - זוהי שאלה טובה, ואין לי ראיה לכאן או לכאן.
ג. אינני יודע על מה בשיטת הגרש"ז אתה מדבר. נשמח אם תרחיב. כמדומני שרוב-ככל הפוסקים נוקטים שבישול בחשמל דינו כבישול בתולדות האור. ואת"ל דהוי כתולדות חמה - אסור מדרבנן.

לגבי מיקרוגל - שמעתי סברות רציניות שאין דינו כבישול ממש אלא כמבשל ב(תולדות-)חמה, ואיני יודע מהי הכרעת הפוסקים.

אכן לכך כיוונתי, רק בגלל שיש 3 או 4 רבנים שקוראים לעצמם איחוד חכמי המגרב א"א לקרוא לשיטה הזאת שיטת כל חכמי המגרב.
דעתי נוטה מאוד להתר וכמו שביארתי מסברא, אך אכן לא מצאתי מבורר בזה. (לפי שבדיעבד כל מעשה שבת ויו"ט יש הרבה מקום להקל לאחרים)
שיטת הגרש"ז והאג"מ היא שיטתם למיקרוגל, לאג"מ שזה איסור כתולדות האור דהכל תלוי בדרך בישול ה"נ הכא, אך לגרש"ז שצריך תולדות האור ממש לאיסור דאוריתא, או תולדות חמה ממש לאיסור דרבנן, א"כ בישול בחשמל יתכן לשמוע צד התר לגמרי. (ידוע לי שדרך הפוסקים לפסוק כאילו יש בזה איסור דאוריתא. אך זה דרך והנהגת כלל ישראל בחשמל ובדיעבד הרבה פוסקים מתירים)